מחזה לא-שגרתי נראה לפני כשלושה שבועות באולם בית-הספר המקומי בעיירה ברֶז'אן שבאוקראינה. קבוצת יהודים התארחה בבית-הספר הלא-יהודי, ונתקבלה בחמימות אצל המנהל. הם העניקו לו תחריט של ירושלים לאות הוקרה, והוא נשא דברים בהתרגשות ובירך את הנוכחים.
מאחורי האירוע המרגש מסתתר סיפור מופלא, הקשור בקברו של הגאון רבי שלום-מרדכי שבדרון, הנודע בכינויו 'המהרש"ם מברֶז'אן', שנסתלק לפני מאה שנה, בט"ז בשבט תרע"א. מספר הרב חנוך הכהן שבדרון, מנכדי המהרש"ם:
בשנת תש"ן, לאחר פתיחת שערי ברית-המועצות, התחלתי להתעניין על דבר מקום קבורתם של סבי הגדול וזוגתו שנטמנה לידו. התברר שבית-הקברות בברֶז'אן נחרב כליל, ולא נותר זכר מהמצבות.
עברו שנים. בשנת תש"ס פגשתי את העסקן הרב אלימלך שוחט, שעסק באיתור קבריהם וציוניהם של אבות החסידות. ביקשתי ממנו לעזור לנו באיתור קברו של זקננו, והוא הבטיח לפעול בעניין.
באותו זמן עסק גם הרב אלחנן הלפרין, רבה של קהילת גולדרס-גרין בלונדון, בחיפוש אחרי קברי אבותיו בברֶז'אן. בראותו את העזובה במקום החליט כצעד ראשון לגדר את בית-העלמין, לבל יחללוהו התושבים המקומיים.
על-פי תצלום אוויר שהשיג הרב שוחט התברר שחלק מבית-העלמין המקורי נהפך למגרש משחקים של בית-ספר סמוך. הרב שוחט החליט לנסות להחזיר את החלק ההוא לתחום בית-העלמין. הוא ידע כי עליו להיערך למערכה משפטית ארוכה אל מול העירייה ובית-הספר, שהצלחתה נתונה בספק.
הוא בא למקום, לבדוק את השטח על-פי התרשימים שבידו, והשתדל להסתיר את זהותו, כדי שלא למשוך תשומת-לב מיותרת. לפתע הגיח מולו נער מקומי ושאל: "אתה יהודי? אתה מחפש את המשכו של בית-הקברות?".
הרב שוחט נדהם. הנער החל לספר כי רק לפני כמה שנים סיפחה העירייה את השטח הזה למגרש המשחקים של בית-הספר. "מאז פקדו את בית-הספר צרות רבות", סיפר הנער. "תלמידים רבים חלו במחלות קשות, ואף אירעו שני מקרים של ילדים שפשוט לא קמו בבוקר. האנשים אומרים כי שורה קללה על בית-הספר הזה".
הנער הִפנה את הרב שוחט אל מנהל בית-הספר, והבטיח לו כי המנהל יספר לו על כך ביתר פירוט. הרב שוחט עשה כדבריו, ואכן, המנהל קיבל את פניו בחמימות, אישר את הדברים ואף הוסיף בתיאור המקרים המשונים. הוא אמר כי בהנהלת בית-הספר מאמינים שהדבר קשור בעובדה שהחצר שימשה בית-קברות.
המנהל הוסיף כי פנה כמה וכמה פעמים אל העירייה בבקשה לקבל שטח חלופי בצידו השני של המגרש, אולם זו מסרבת. "אם תתבע את העירייה למשפט, אבוא להעיד לטובתכם", הבטיח.
מצויד במידע החשוב הזה הגיש הרב שוחט תביעה משפטית על שימוש באדמת בית-הקברות שלא כחוק. ואכן, גם המנהל התייצב להעיד, ועדותו סייעה רבות לקבלת התביעה. בית-הדין קבע כי הקרקע תוחזר לבית-הקברות, וכי בית-הספר יקבל קרקע חלופית.
הבעיה העיקרית כעת הייתה לאתר את קבר המהרש"ם במגרש שרובו מכוסה אספלט. אך גם הפעם נוכחנו לראות את יד ההשגחה. בשיחה עם הרב הלפרין מלונדון הזכיר לנו את צוואתו של המהרש"ם, המודפסת בהקדמת ספרו 'תכלת מרדכי', ובה ציין את מקומו המדוייק של קברו, כשנה לפני פטירתו.
הלכנו לעיין בספר ונדהמנו לראות את הדברים המפורשים: "...אבן מצבה כפי האבן של זוגתי יענטע ע"ה, והמקום הפנוי שבין קברה ובין הכותל דרומית מזרחית במקצוע [=זווית] הנ"ל נשאר עבורי. ויניחו גם לצד מערב פנוי כשיעור קבר, ולא יקברו שם שום איש זר ולא יעשו שום אוהל. ואל יכתבו על המצבה תארי כבוד...".
נרגשים מסרנו את הדברים לרב שוחט, שבינתיים נבר בארכיונים ממשלתיים והצליח להשיג מפות ותצלומים, צהובים מיושן, אולם ברורים ומדוייקים, ממראה בית-הקברות לפני המלחמה. בתצלומים נראו בבירור שתי מצבות גדולות סמוך לגדר. אולם הבעיה היא שלא נותר זכר מאותה גדר.
לאחר מדידות מדוייקות, על בסיס המפות והתצלומים הישנים, הצליח סוף-סוף הרב שוחט, בחסדי ה', לאתר את מקומו המשוער של הקבר. הוא שכן בדיוק באותה פינת קרקע ששימשה בעבר מגרש משחקים לילדי בית-הספר!
בזהירות החלו בעבודות החפירה, ובמהרה נתגלו יסודותיה של הגדר הישנה. מומחים שסרקו את השטח איתרו תשתית של שני קברים גדולים לעומת שאר הקברים. התברר גם כי בצד מערב אין קברים, בדיוק כפי שביקש המהרש"ם בצוואתו.
עוד דבר שפתאום הבנו, שהמהרש"ם בחר להיקבר בפינה צדדית דווקא, כדי שבבוא היום תהיה לצאצאיו יכולת להתקרב אל הקבר, שכן בהיותנו כוהנים איננו יכולים להיכנס לבית-העלמין עצמו.
כשבאנו למקום לפני שלושה שבועות, לרגל מלאות מאה שנה להסתלקות המהרש"ם, הלכנו להודות למנהל בית-הספר על עזרתו. הוא אמר לנו כי לאחר שהשטח הוחזר לבית-העלמין חדלו כל התופעות המוזרות, ולהפך, בית-הספר עלה ושגשג וזכה בכמה וכמה פרסים יוקרתיים. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
