יש פתגם ידוע של כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש (לקוטי דיבורים חלק א, עמ' קלג), שצריך לנצל כל רגע ורגע בזמן הגלות, כי יבוא זמן שנתפוס את שערות ראשנו מרוב צער על שלא ניצלנו ימים יקרים אלה, ואז כבר יהיה מאוחר מדיי.
מוסבר בספרים, ובמיוחד בתורת החסידות, שדווקא על-ידי תקופת הגלות מגיעים לדרגות עליונות ביותר. ההתמודדות עם החשֵכה הרוחנית יוצרת את "יתרון האור" שבא "מן החושך" דווקא. מסירות-הנפש הנתבעת נוכח ניסיונות הגלות מעוררת את עצם נשמתו של היהודי, ומביאה אותו לרמות נפלאות של התקשרות עם הקב"ה.
נשאלת אפוא השאלה אם לא נפסיד את כל המעלות הנפלאות הללו כאשר יסתיימו ההתמודדויות והמאבקים מול החושך. ואולי בעצם לא צריך להשתוקק כל-כך לגאולה, מכיוון שדווקא בזמן הגלות יש יתרון בהתמודדות עם הרע ובהפיכת הרע לטוב, וכל זה כבר לא יהיה קיים כאשר "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ".
ההתמודדות אינה התכלית
האמת היא, כמובן, שהתכלית אינה בעצם ההתמודדות עם הרע, אלא ב'יתרון האור' שמושג על-ידה. הצורך במסירות-נפש ובהתגברות על החשֵכה אינו משום שהחשֵכה היא תכלית לעצמה, אלא משום שזו הדרך שבאמצעותה אפשר להגיע לדרגות גבוהות יותר של קדושה ושל התקשרות עם הקב"ה. לכן כאשר יסתיים שלב העבודה של בירור הרע, וכבר נגיע לזמן שיאיר האור שהושג על-ידי העבודה הזאת – נגיע אל התכלית עצמה.
מצב דומה קיים גם בעבודת ה' האישית. יש באדם נפש אלוקית ונפש בהמית. יש עבודה של הנפש האלוקית עצמה, ויש עבודה שבה הנפש האלוקית עוסקת בבירור הנפש הבהמית. העבודה של הנפש האלוקית עצמה מתבטאת בענייני קדושה טהורים ובהתעלות לרמות גבוהות יותר של קדושה. העבודה בבירור הנפש הבהמית כרוכה בהתמודדות עם הרע ובמלחמה בשאיפותיה החומריות של הנפש הזאת, והמטרה היא לכוון גם את כוחותיה של הנפש הבהמית לאפיקים של עבודת ה'.
יתרונה של עבודת הנפש האלוקית עצמה הוא, שהעבודה עוסקת אך ורק בענייני קדושה טהורים, אך בה-בעת זו עבודה המוגבלת בעוצמתה. דווקא הסוג השני, הכרוך בבירור הנפש הבהמית, שלכאורה הוא בגדר ירידה לרמות נמוכות של התמודדות עם יצרים ותאוות – בסופו של דבר הוא מעלה את הנפש האלוקית לרמה גבוהה הרבה יותר. דומה הדבר לרכיבה על סוס, שאמנם יש בה התעסקות עם סוס, אך דווקא באמצעותו אפשר להעפיל לראש ההר.
התכלית – להעפיל אל ההר
אך בכל מקרה יש לזכור שהתכלית היא להגיע לראש ההר ולא להתעסק עם הסוס. גם ההתעסקות בבירור הנפש הבהמית אינה תכלית לעצמה, אלא היא אמצעי להגיע לרמות עליונות יותר של קדושה. הנפש הבהמית אינה אלא מעין 'מקפצה', שבאמצעותה אפשר לקפוץ גבוה יותר, אבל התכלית היא להגיע למעלה, לקדושה הטהורה עצמה.
מובן אפוא שכאשר מסיימים את העבודה של בירור הנפש הבהמית ומגיעים אל הקדושה שמתגלית על-ידה, אין מקום להצטער שנסתיים שלב המאבקים וההתמודדויות. להפך, יש לשמוח שהמטרה הושגה, ועתה אפשר ליהנות מהטוב שנרכש על-ידי המאבקים והפיכת הרע לטוב.
בזמן הגאולה, כאשר יסתיים שלב העבודה של בירור העולם הזה הגשמי ויחדלו ההתמודדויות עם הרע, ייפתח שלב חדש, שבו תתגלה האמת האלוקית במלואה ובשלמותה. לשם עלינו לשאוף, ועם זה עלינו לדעת, שדווקא על-ידי העבודה בזמן הגלות מגיעים לדרגות הנפלאות של הגאולה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
