נושאים נוספים
	התקשרות 871 - כל המדורים ברצף
	ההעלם והגילוי במולד הלבנה
	ציפייה לגאולה בקוצר רוח
	במערכה על קדושת השבת
	פרשת תזריע
	שואלין ודורשין בהלכות הפסח (א)
	הלכות ומנהגי חב"ד

מחידושי הרבי על השבת * הרבי פועל לשכנע יהודים בכתב ובעל-פה לסגור את עסקיהם בשבת, ומצביע על תוצאותיה המרות של אי-שמירת השבת * האם אפשרות פיקוח נפש בעתיד תתיר כתיבת מבחן ברפואה בשבת? * מה דינו של מיקרופון בבית הכנסת? * מה סיכויו של עסק המתנהל בשבת להצליח ומה תפקידו של איש ביטחון

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

שבת לה' או לישראל

חידושים רבים חידש הרבי במשנת השבת, מהותה גדרה והלכותיה. הנה ביאור אחד לדוגמה:

איתא במכילתא: "הרי הגויים שהקיפו את ארץ-ישראל, וחיללו ישראל את השבת – שלא יהו אומרין 'הואיל וחיללנו מקצתה נחלל את כולה'; תלמוד-לומר: 'מחלליה מות יומת' – אפילו כהרף עין".

ומקשה הרבי: מדוע נקטה המכילתא מקרה חריג של "גויים שהקיפו כו'", ולא נאמר מקרה פשוט יותר: "הרי שחילל מקצת שבת, שלא יאמר 'הואיל וחילל את מקצתה יחלל את כולה'"?

ומבאר (לקוטי שיחות כרך ח' עמ' 50 ואילך, על-פי באורי החומש היכל מנחם שמות ב' עמ' רצט-ש):

אין כוונת המכילתא לשלול מחשבה שאדם שחילל את מקצת השבת יכול לחלל את כולה, שכן מובן מאליו שכל רגע מיום השבת יש בו קדושה בפני עצמו, וגם אם נתחללה קדושת השבת רגע אחד – אין הפירוש שאפשר להמשיך ולחלל את שאר השבת, כך שאין צורך בדרשה מן הכתובים לשלול זאת.

כוונת המכילתא היא רק למקרה האמור שבו הוכרחו כל בני-ישראל לחלל שבת; היה מקום (קא-סלקא-דעתך) לומר שלא חלה כלל קדושת שבת על יום זה, שכן קדושת שבת נובעת מחובת השביתה המוטלת על ישראל, ובשל המלחמה לא חלה חובה זו על כל ישראל כאחד, ושוב אינה נחשבת שבת והמלאכה אינה אסורה בה. קובעת המכילתא שגם במקרה כזה – עדיין חלה קדושת שבת, ואסור לחלל אותה "אפילו כהרף עין" מעבר לנצרך.

להיות פיקח

בהתוועדות שבת קודש פרשת חיי שרה תשמ"ו סיפר הרבי (התוועדויות תשמ"ו כרך א' עמ' 613-612):

דיברתי פעם עם יהודי שיסגור את החנות שלו בשבת. והשיב לי: כיצד יכול הנני לסגור את החנות בשבת, כאשר במשך כל שנות קיומה של החנות (למעלה מחמישים שנה), גם כאשר ניהולה היה בידי יהודים, היתה החנות פתוחה בשבת?! השבתי לו: הנך "יהודי פיקח", ובכן מכיון שהנך יודע שבנוגע לשמירת שבת ישנו ציווי מפורש בעשרת הדיברות – מה אכפת לך כיצד התנהגו בעליה הקודמים של החנות?!...

מה הפלא

בחודש מנחם-אב תש"נ כתב לרבי יהודי תושב ניו-יורק שחנותו נפרצה לאחרונה שלוש פעמים ומצבו קשה. האיש ציין שהוא אינו עובד בשבת אך החנות פתוחה בשבת. הרבי הגיב ('שנת ניסים בבית חיינו', הרצל, עמ' 318):

אם – כן מה הפלא להמצב?! אזכיר על הציון.

עסק מפסיד

בשנת תשי"א נשאל הרבי על-ידי יהודי, אם יקנה עסק בשותפות עם חבר שאינו שומר שבת, באופן אשר גם העסק עצמו לא ישבות בשבת, אלא שכל הרווח וההפסד מיום זה יהיו על חלקו של השני.

הרבי משיב (אגרות קודש כרך ד' עמ' ער-רעא):

הנה בטח יודע כי ממון הקשור עם חלול שבת הנה רחמנא-ליצלן לא רק הם הולכים לטמיון, אלא גם גוררים ממון אחר, אם-כן מה לו ולמסחרים כאלה הקרובים מאד מאד להפסד ורחוקים משכר?!

והשם יתברך הזן ומפרנס לכל, ימציא לו פרנסתו בריווח באופן כשר ובאופן שיוכל להשתמש בפרנסתו לדברים בריאים ויהודיים..

למען טובתם הגשמית

פעם (אגרות קודש כרך כט עמ' קעו) כתב הרבי בקשר לבעלי עסק גדול שהוא תמה על-כך שאת תביעת ה' מהם דוחים הם משנה לשנה, ואת בקשתם מהשם רוצים דווקא באותה שעה. כדוגמה ציין הרבי: "השטר דשבת", והכוונה לעריכת שטר שהעסק יהיה שייך לנכרי ביום השבת.

נערה יהודיה כתבה לרבי שהוריה עובדים "מיום שני עד שבת בין תשע בבוקר לשש בערב". הרבי הגיב (אגרות קודש כרך כט עמ' רנח):

פשטות הלשון – שעובדים גם בשבת קודש?!

ופשוט שאם חס-ושלום כן הוא – תראה שמכאן ולהבא ישמרו שבת ויום-טוב כהלכתם. והרי זו טובתם גם בגשמיות בבריאות וכו'. ופשוט שזה מוכרח.

קל-וחומר מגוי...

גם כשיהודי נאלץ להשתתף באסיפה חיונית המתקיימת בשבת-קודש עליו לצעוד לשם ברגל, ולא לחלל ח"ו שבת בנסיעה. בנושא זה אמר הרבי יש ללמוד מהתנהגות הגוי:

גוי מפורסם (=מוסלמי) שביקר בארצות-הברית לקבל כסף ונשק, לא התבייש להכריז שאינו שותה יין (ושתה מיץ), ושיום המנוחה שלו הוא יום שישי, וממילא פעל שהאסיפה לא תתקיים ביום שישי. קל וחומר בנו של קל וחומר שיהודי צריך לדגול בשם תורת-אמת ולנהוג כפי שהתורה דורשת!... (ש"פ חיי שרה תשל"ו וראה גם ש"פ נשא תשל"ו).

חילול שבת בחרמון

בשיחה כואבת שנאמרה בקיץ תשל"ד (התוועדות שבת קודש פרשת בהר-בחוקותי – שיחות קודש תשל"ד כרך ב' עמ' 128) התייחס הרבי לחשיבות האסטרטגית של החרמון והשליטה על רמת-הגולן [=כנראה בהמשך למלחמת יום הכיפורים, ובמיוחד לאירוע רצח הילדים הי"ד במעלות]. הרבי דיבר בכאב לב על-כך שאפשרו שם חילולי שבת (ואפילו כאלה שאינם דתיים התנגדו לכך והביעו את מחאתם כפי שהתפרסם בעיתונות הימים ההם), ומכיוון שה' הוא ארך אפיים, לכן חיכה עם חילולי השבת שהיו וכו'. הרבי התבטא בין השאר בביטוי "השריפה אשר שרף ה'".

ספק פיקוח נפש בעתיד...

במספר הזדמנויות (ש"פ צו תשמ"א ויום שמחת תורה תשמ"ב) סיפר הרבי את הסיפור הבא:

פעם הגיע אלי מישהו ואמר לי שהוא לומד רפואה והמבחנים העיקריים נערכים בשבת ולכן מבקש היתר לכתוב בשבת. הנימוק שלו היה: מכיוון שבעוד חמש שנים הוא כבר יהיה רופא מומחה שיוכל לטפל בחולים, ויתכן שיצטרך לטפל גם בחולה מסוכן. נמצא שעתה הוא רוצה לחלל שבת בשביל פיקוח-נפש ש(אולי) יהיה בעוד חמש שנים! מובן אפוא גודל הגיחוך שבדבר.

בשנת תשכ"ז שיגר הרב חודוקוב מכתב בתגובה לספרים שנשלחו במשלוח על-ידי חברת 'צים' ('ימי תמימים' כרך ד' עמ' 48):

"זה עתה נתקבלו... הניירות ששלח לנו בקשר עם משלוח הספרים לכאן על-ידי 'צים', מה שעורר אצלי תימהון גדול, לאחר שידוע שאוניות צים אינן נמנעות מלנסוע בשבתות. ונא להודיענו פירוש הדבר, בתודה".

תערוכת ספרים שהודפסו בארץ-ישראל התקיימה בראשית שנת תשכ"ח בלונדון. גם הוצאת ספרים קה"ת – מרכז לענייני חינוך – חב"ד ליובאוויטש יוצגה בתערוכה זו (ראה 'ימי תמימים' שם עמ' 44-45).

במהלך קיומה נודע לפתע שהתערוכה פתוחה גם בשבתות. הרב אפרים וולף שלח אז מברק דחוף לשגרירות ישראל בלונדון.

"קיבלנו תלונה שמציגים ספרים מהוצאתנו בתערוכה הפתוחה בערבי שבתות אחרי כניסת השבת. אנו דורשים סגירת התערוכה לפני כניסת השבת או סגירת דוכננו.

"ברור שהדבר אינו לפי כבודה של מדינת ישראל. מרכז לענייני חינוך כפר חב"ד".

העתק ממברק זה שלח הרב וולף למזכירות הרבי ('ימי תמימים' כרך ד' עמ' 50).

בשנת תשל"ד הגיב הרבי במענה לאדם שכתב אודות בית-כנסת שפועל בו מיקרופון בשבת (אגרות קודש כרך כט עמ' רסז): "מייקראפון – איסור חמור בשבת החמורה".

לדאוג לביטחון הרוחני

לאיש-ביטחון 'אל-על' – מר נתנאל רותם – כתב הרבי מכתב בי"א טבת תשל"ו (ניצוצי אור, מינדל, עמ' 71), ובין השאר מזכיר לו:

אשר מזה גם מובן גודל הזכות, וביחד עם זה גודל האחריות, של כל אלה הממונים על שירות זה שיהיה בסדר ובבטחה, הן ברוחניות (שמירת שבת ויום טוב) והן בגשמיות כפשוטו.