מאת: הרב יוסף-שמחה גינזבורג
הרב נחום, ר' נחום, או פשוט 'נחום'?
יש הנוהגים לקרוא לרבנים, לתלמידי-חכמים ולמשפיעים (גם אם הם הרבנים והמשפיעים שלהם) בשמם, בפניהם או שלא בפניהם, ונשענים בזה על מנהג חסידים (שהזכיר הרבי בהתוועדות) שנהגו לא לקרוא לחבריהם, גם הגדולים שבהם, בתארים, מכיוון שאין זה תופס מקום, ובפרט שכולם "עומדים לפני הרבי" ושם הכול בטלים ומבוטלים.
אבל צריך לקחת בחשבון שבדרך-כלל אנחנו לא נמצאים בהתוועדות אחרי ג' כוסיות 'לחיים', אלא בכלוב של זכוכית בכיכר העיר (עיר חב"דית, וכל-שכן עיר אחרת), ושם צריך להתנהג קצת אחרת ולדבר קצת אחרת. קצת כבוד חיצוני לרבנים ולתלמידי-חכמים נחוץ שם ביותר, כי אם לא נקפיד בכבודם של רבותינו או בכבוד חברינו, שהם בעצמם רבנים, ראשי-ישיבות, משפיעים וכדומה – הדבר עלול לפגוע ביכולת ההשפעה הראויה על הציבור ובמיוחד על הצעירים.
הנה מקצת מהוראות רבותינו נשיאינו בכיוצא-בזה:
רב בפועל...
הבעל-קורא בבית חיינו, המדפיס הרב מרדכי שוסטרמן ז"ל, מספר בזיכרונותיו ("למען ידעו... בנים יוולדו" עמ' 146):
כמו שהזכרתי, הייתי רגיל להיכנס לרבי לרגל עבודתי בענייני הדפוס. פעם אחת, בדברי עם הרבי, קרא לי בתואר 'רב' או 'ראביי' (בלע"ז).
אמרתי לרבי: "הלוא אינני רב!".
ויען: "יעדער יונגערמאַן, האָט דאָ אין אַמעריקע די זעלבע אחריות וואָס עס האָט גיהאַט אין דער היים אַ רב!" [=כאן באמריקה יש לכל אברך אותה אחריות שהייתה באירופה לרב].
שיח מורים
כותב מזכירו האישי של הרבי, הרב חיים-מרדכי-אייזיק חודוקוב:
"מורים מוכרחים להקפיד על צורת דיבור מכובדת כאשר מדברים בינם לבין עצמם, ובפרט בפני התלמידים... לפעמים אין המורה נזהר בכבוד חברו – הוא קוראו בשמו, וכן כללות צורת הדיבור היא כמו שיח חברים, בלי כיבודים מיוחדים. כאשר התלמיד רואה הנהגה כזאת, זה עושה עליו רושם שלילי. הרי התלמיד אינו יודע שמדובר בשני ידידים, שאולי גם למדו יחד בישיבה; הוא רואה רק איך אנשים מבוגרים ואחראיים, שהוא מביט עליהם מלמטה למעלה, מדברים בצורה כזו.
בשנים הראשונות לבוא אדמו"ר הריי"צ לארה"ב, למדה כיתת תלמידים בחדר שעכשיו משמש כמשרד ה'מרכז לעניני חינוך'... הייתי פעם בחדרו של הרבי, והרבי שמע את אחד המחנכים קורא לחברו בשמו, בלי שום תואר, בפני התלמידים. הרבי אמר לי שצריך לעורר על כך מיד כדי לתקן את המצב, שלא יעשו כך. למרות שחסידים מדברים בינם לבין עצמם בלי תארים, אבל בפני התלמידים צריך להיזהר בזה...".
('החינוך והמחנך', מהוראותיו של הרב חמ"א חודקוב ז"ל, עמ' 24 – ההדגשה שלי)
מאימתי מכסה הכלה את ראשה?
שאלה: מה נהוג אצלנו לגבי חבישת פאה בחופה ובחתונה, האם הכלה חובשת פאה כבר בחופה או רק ביום שאחרי? מצד אחד, שמענו שיש נוהגים כך. מאידך, שמענו מהמבוגרים יותר שבעבר לא היה נהוג כן, ולדבריהם כן נהגה הרבנית ע"ה.
תשובה: פשטות הפוסקים היא, שלאחר 'חדר הייחוד' נעשית הכלה 'נשואה' וחייבת בכיסוי הראש. אמנם בדורות קודמים נהגו רבותינו ובעקבותיהם החסידים להקל כדעה היחידה (שו"ת מהר"י הלוי – אחי הט"ז – סי' ט. ראה בס' 'מנהג ישראל תורה' ח"ד עמ' קנז) שניתן להמתין עם כיסוי הראש עד למחר.
אבל ככל הידוע (מרש"ז גורארי' ז"ל), בחופת הרבי בווארשה היה כבר כיסוי ראש אחרי חדר הייחוד (וגם אם זה אירע מפני שבווארשה נהגו איסור בדבר, הרי כולנו כיום ב'וארשה', כי היום כל הרבנים מחמירים בזה),
וכך לימדה הרבנית ע"ה את בתו של רש"ז גורארי' – הרבנית אסתר תחי' שטרנברג, כמופיע מפיה בקונטרס שהוציא הרר"ד קרץ ע"ה לחתנים.
וכן דרש הרב חודוקוב ז"ל מהחתן האחרון שהרבי סידר לו קידושין – ר' שמואל שי' לו – שהכלה תחבוש פאה כבר בחופה ('מקדש ישראל' עמ' 291).
ולכאורה – אין אחרי זה ולא כלום.
ויש שלימדו בנותיהם כדי לקיים מרז"ל "בתולה יוצאה בהינומא וראשה פרוע" – לחבוש פאה לקראת החופה ולהוציא תלתל אחד החוצה, ולהכניסו בחזרה בחדר הייחוד.
וראה בקובץ 'אהלי שם' (גיליון ט' עמ' שה) מהר"ר יהושע שי' מונדשיין על ההנהגה בעבר (ושאף ההונגרים המחמירים נהגו כן. וכנראה לא ידע עכ"פ חלק מהמובא לעיל), ואף הוא עצמו (בפולמוס שהיה בנושא ב'הערות וביאורים' דאהלי תורה) סיים, שבפועל הוא דאג לכך שבנותיו כיסו ראשן מחדר הייחוד כיוון שכאן באה"ק נזהרים בזה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
