נושאים נוספים
	התקשרות 885 - כל המדורים ברצף
	כל יחיד כ'צור גדול' להפצת המעיינות בכל מקום
	נצחון משיח מתחיל בקיום המצוות בפשטות
	באוהלה של תורה
	פרשת בלק
	"ותן חלקנו בתורתך"
	יין באוניות ישראליות / אכילה לפני ביקור קברים
	הלכות ומנהגי חב"ד

מאת: הרב יוסף-שמחה גינזבורג

יין שבאוניות ישראליות

בשעתו¹, אסר הרבי בפשיטות (גם) את היין שבאוניות הללו כשעבדו בשבת, כגון: "הרי קידש על היין השייך לבעלי האונייה הנוסעת בחילול שבת בפרהסיא, שהיין אסור הוא (והשגחה בנידון זה הרי זה חוכא וטלולא, כי אין איסור יינו של מחלל שבת בפרהסיא מפני מגע עכו"ם, וק"ל)".

וב'התקשרות' גיליון רסד (עש"ק שופטים תשנ"ט), כתבנו: "ותמהו רבים, הלא משנה שלימה שנינו²: "המטהר יינו של עכו"ם" (מותר, אם יש ביטחון שלא ייטול ממנו ושלא יזייף, כמבואר שם)". ונלאו למצוא תשובה על זה. ומאידך, רבים החלו להדר שלא להשתמש ביין שבבעלות מחללי ש"ק, ולכן נמנעו מיין המיוצר ביקבים שבבעלות חברות-מניות (ובפרט לפי דברי הרבי במקום אחר, שחברה כזאת דינה כדין שותפות³).

והנה לאחרונה⁴ נדפס מכתבו של הרבי מיום י"ט במרחשון ה'תשי"ט להרב שלמה יוסף זווין ז"ל, וזה לשונו בהנוגע לענייננו:

"במ"ש בהנוגע למכתבי אודות האניות, האם היתה כוונתי, שיהי' יינו של מחלל שבת בפרהסיא, אסור אפילו בלא נגיעה.

"הנה במכתבי הנ"ל – הבאתי רק הענינים הכי ברורים לדעתי בעניין, שגם הם רבים הם. והשמטתי בכוונה כל דבר ועניין שיש להתפלפל [בו], אפילו באם תהיה המסקנא לאיסורא – וטעמי פשוט – בהתחשב עם טבעי בני אדם: כשאין רצונם במסקנא איזה שתהיה, לוחמים במסקנא בעניינה החלש מבלי להזכיר שזה בא כסניף. ועל-פי-זה מובן – שבהנ"ל לא נכנסתי לנקודה האמורה, כיוון שיש כאן מקום לשקלא-וטריא. וכמרומז גם במכתבי, הנה לאידך גיסא – לא רציתי להדגיש עוד יותר [את] כוונתי, והיא שהמשגיח עצמו גם הוא מסוג האמור, שהרי משתמש במים והאור ועוד ועוד⁵. גם כבר ברור מפי עדות, ששומרים היין רק ממגע אינם יהודים, אבל לא ממגע הצוות ובראשם רב החובל – שבשולחן הוא היושב-ראש וכו', וממלאכתו – הם עניני כתיבה וכו' גם ביום השבת-קודש.

"בהנוגע לעצם השאלה, לדעתי לא רק ישנו מקום לשקלא וטריא, אלא שקרוב יותר לומר שחותם בתוך חותם בכגון דא אינו מועיל. וכמו הדין דשו"ע סי' קנו' סעיף ו'⁶ ועוד, ואין כאן מקומו". עכלה"ק.

אודה לכל מי שיוכל להבהיר יותר את הדברים ואת מקורותיהם.

________________________

1)    אג"ק חי"ג עמ' שכב. שעב-ג [שם פיקפק גם בנאמנות המשגיח]. חט"ו עמ' ריז. חט"ז עמ' שכג.

2)     ע"ז סא,א.

3)     ראה 'רשימות' חוברת קסא, וב'התקשרות' גיליון תש"ה.

4)     ע"י הנחות בלה"ק, יג תשרי תשע"א, בחוברת 'שיחות - שבת בראשית (התוועדות ב) ה'תשכ"ז'. נושא זה מתחיל מס"ע 19 ואילך. כדרכנו, הובאו הדברים בכתיב מלא, בפתיחת ראשי-תיבות וקיצורים, ובתוספת פיסוק והסבר בסוגריים מרובעים.

5)     צ"ע דלכאורה הוא רק "מורה היתר" לעצמו בזה (או מורים לו היתר) בטעות, שהרי היו רבנים ידועים שטעו ובעיקר שהוטעו בזה בזמנו, ולמשל אפילו הרה"ח הגאון ר' שמאי גינזבורג ע"ה (בעהמ"ח ס' אמרי שמאי, מחשובי חסידי גור) עבד אז בהשגחה על האוניות, והתכתב עם הרבי בנושא. לצערי, לע"ע לא הצליחו למצוא את המכתבים עצמם (חלקם כנראה התפרסם אז באחד הקבצים התורניים, ויש לחפש זאת).

6)     כך נדפס (מהעתקה. לא ניתן להשיג את הכתי"ק עצמו). ובוודאי שיש כאן טעות הדפוס, כי השולחן-ערוך יורה-דעה סי' קנו אינו עוסק בדיני יין נסך כלל. ואולי הכוונה לסי'  קל ס"ח. ויש מציעים שהכוונה לסי' קלא ס"א, שם נאסר היין לדעת המחבר גם אם הוא חותם בתוך חותם כיוון שמונח ברשות הגוי בעליו, וגם להרמ"א שרי רק בהנאה. וע"ע.

אכילה ושתייה לפני ביקורי קברים

בספר המנהגים עמ' 96 (אחרי מנהגי יו"ד שבט) נאמר: "שמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר שקודם ההליכה על ציון ואהל – נוהגין שאין אוכלין אבל שותים". ובהערות צויין: "קובץ מכתבים ג, עמ' וא"ו. ומציין שם כ"ק אדמו"ר שליט"א: ראה זח"ג עא,א. אחרונים בשו"ע או"ח סו"ס תקפ"א. לקוטי צבי. ילקוט אברהם לר' אברהם ליפשיץ או"ח סי' תקפ"א. אלף המגן שם". עכ"ל. ונדפס גם בלקוטי שיחות כרך יא עמ' 207, ובאג"ק כרך ג עמ' רעט [שם נוסף תאריך "מהעתקה": ב' אייר תש"י].

לכאורה ממקום כתיבת המנהג, ומהלשון "ציון ואוהל", מובן שהכוונה רק לקברי צדיקים. אבל מהמקורות שצויינו שם, משמע ש[הדברים נכתבו כמענה לשאלה שהיתה בפועל, אבל] הכוונה לכל קבר.

לעת עתה ראיתי בחלק מהם:

'לקוטי צבי' [כל-בו, לר' צבי הירש בן חיים מפיורדא, עמ' 244], בפרק "תפילות על בית עלמין": "אין לאכול ולשתות קודם שילך על הבית-עלמין. ויש נוהגים לטעום מידי קודם שהולכים על בית-עלמין, מחשש "'דורש אל המתים' – זה המרעיב את עצמו ולן בבית הקברות¹", אבל לא לסעוד, כדי לצאת גם דעה הראשונה". עכ"ל.

וב'ילקוט אברהם' לר' אברהם בן שבתי ליפשיץ, חאו"ח סי' תקפ"א [ב'אוצר החכמה' עמ' 135]: ראיתי כתוב בפוסקים אחרונים כי באותו יום שהולכין על הקברות, לא יאכל ולא ישתה קודם שהולך על הבית הקברות, עוד כתבו דיש נוהגין לטעום מעט קודם שהולכין על הבית הקברות, מהחשש מה שדרשו רז"ל עה"פ "ודורש אל המתים" – "זה המרעיב את עצמו ולן בבית הקברות", עיין שם (והגם שאינו דומה לדברי רז"ל אלו, שהם מיירו שמרעיב את עצמו שיהיה רעב ואחר-כך הולך ולן בבית הקברות, אבל על-כל-פנים יש מועט [=מעט] רמז להאחרונים מדברי רז"ל הנ"ל) על כן לדעתי הצעירה, מהיות טוב לצאת לשני הדעות הללו, דהיינו שיטעום קצת שלא יהיה רעב ולא יסעוד שיהא שבע קודם שילך על הבית החיים, כן נראה לי, או שילך בבוקר קודם התפילה, שממילא אסור לו לאכול אז, ועל-כל-פנים ישתה מעט קאווי או טעיי [=קפה או תה] אם נוהג בזה קודם תפילתו גם בפעם אחרת, כן נראה לי" עכ"ל.

___________________________

1)        דברים יח, יא. סנהדרין סה,ב.