מה כתב האריז"ל על לימוד סדר קדשים? * האם עסקו גם האמוראים בלימוד סדר קדשים, ומה פשר ריבוי הגרסאות בסדר זה במיוחד? * "דווקא בשנים הכי אחרונות מתווסף בלימוד סדר קדשים", אמר הרבי * ביאור ההבדל בידיעת האמוראים בין ארבעה סדרים לשניים * וכיצד הגיב כאשר הוזכר ה'כולל' שהקים ה'חפץ-חיים' ללימוד סדר קדשים?
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
יחקוק סדר קדשים
במאמר אדמו"ר הזקן בליקוטי-תורה, דיבור-המתחיל 'והדרת פני זקן' (קדושים ל,ד), שבו מדובר על "מי שתופס במוח הזיכרון וחקוק על ליבו תמיד... מאחר שהתורה במוח הזיכרון שבנשמתו כו'", מסיים בהמשך:
"ומעלמא דאתגליא, היא התורה שבעל-פה על-כל-פנים, לפחות יקנה ויחקוק סדר קדשים, הנקרא חכמה בדברי חז"ל, ומכפר עוונותיו של אדם, כמו שכתב האריז"ל".
דברים אלו נתבארו בשיחת ש"פ קדושים תשכ"ה (תורת מנחם כרך מג), וראה לקוטי שיחות כרך ז, עמ' 146.
איזה לימוד עדיף
בשנת תשל"ט, בעת ביקורו של הגאון רבי פינחס-מנחם אלתר [לימים האדמו"ר בעל 'פני מנחם'] מגור עם מחותנו יבדל לחיים טובים וארוכים – אב"ד אונגוואר ובעל 'משנה הלכות', הזכיר אחד הנוכחים שמדברי רש"י במסכת בבא מציעא משמע שקדשים נוהג בזמן הזה. הרבי הגיב מיד: "הכוונה שם היא ללימוד ההלכות" ('בצל החכמה' עמ' 70).
יותר מפעם אחת ציין הרבי לדברי רבי יהודה החסיד, ב'ספר חסידים' סימן רסא, שם נאמר: "אהוב את המצווה הדומה למת מצווה שאין לה עוסקים כגון שתראה בני עירך לומדים מועד וסדר נשים תלמוד סדר קדשים".
אמנם ר"י החסיד עצמו כתב בסימן תתריא: "ילמוד תחילה מה שנוהגים תדיר ויוכל ללמד אחרים... ולא יתכן לאותם שלא למדו עדיין מסכתות הצריכים להם להורות בכל יום שילמוד להם מסכתות שנוהגים לימות המשיח".
וכן כתב רבינו הזקן בהלכות תלמוד תורה פרק ב' סעיף יא: "ויש לו לעסוק תחלה בסדר קדשים... ואחר-כך במשך הזמן... יעסוק בסדר טהרות וזרעים והם קודמים לסדר מועד נשים נזקין מאחר שכבר עסק הרבה בלימוד המביא לידי מעשה שהן הלכות השנויות בג' סדרים אלו (לבד ברכות וחולין ונדה)".
ושם פרק ד' סעיף ג: "ואפילו עוסק בקדשים וטהרות שאין נוהגין עכשיו במעשה – מכל מקום מצות עשה של תלמוד תורה מצד עצמה היא גם כן גדולה משאר מצוות...".
[וראה בהערות וציונים להגה"ח הרב מרדכי-שמואל אשכנזי שליט"א מד"א דכפר-חב"ד והנאסף שם – באריכות].
מיעוט הלומדים
בשיחת יום שמחת-תורה תשכ"ד (תורת מנחם כרך לח עמ' 126) אומר הרבי:
בנוגע לסדר קדשים – הנה אפילו בדורות הראשונים עסקו בו רק מעט, ולכן מצינו בסדר זה ריבוי חילופי גירסאות, ולא נתבארו הגירסאות הנכונות כמו בשאר הסדרים מצד מיעוט הלומדים בו. ובסדר קדשים גופא – הנה במסכת ערכין בפרט יש ריבוי גירסאות שונות וסוגיות חמורות כו'.
גם בש"פ עקב תשל"ז (שיחות-קודש תשל"ז כרך ב' עמ' 468) אמר הרבי:
זו הסיבה שבסדר קדשים יש ריבוי גרסאות וכו', משום שהלימוד בסדר זה לא היה כמו בשאר הסדרים. אמנם בשנים האחרונות נתרבה הלימוד בסדר קדשים.
באותה הזדמנות אמר הרבי:
ה'סיום' על סדר קדשים – שעל-ידי-זה "כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה" זאת אומרת שהלימוד ועיסוק בתורת עולה מקרב את בנין בית-המקדש והקרבת העולה בפועל.
וכפי שרואים (ב"השגחה פרטית") שדווקא בשנים הכי אחרונות מתוסף בלימוד סדר קדשים- מה-שאין-כן בשנים ואפילו בדורות שלפניהם היה לימוד מועט בסדר זה.
דוגמא לעובדה שאפילו בדורות הראשונים לא היה נפוץ הלימוד בכל הסדרים מצינו בדברי הגמרא (בבא מציעא קיד,ב) "אמר ליה בארבעה לא מצינא, בשיתא מצינא?!" [=בארבעה סדרים איני מצוי, בשישה אהיה מצוי?!], ומכאן שגם בארבעה הסדרים שהיה הלימוד בהם, בכל-זאת – "לא מצינא", וכל-שכן בשני הסדרים הנוספים וכו'.
בביקורו של הגאון רבי מרדכי סאוויצקי אצל הרבי, בראש חודש כסלו תשמ"ח, הזכיר האורח את פעילותו של ה'חפץ חיים' בארגון חבורות ללימוד סדר קדשים. הרבי הגיב בהזכירו את דברי הר"ן (בדרשותיו דרוש ב', ועוד גדולים כהרמב"ן ועוד) בטעם ציווי ה' לנביאים לביצוע פעולות גשמיות, כדי לקשר את הנבואה בגשמיות העולם וכך להבטיח את התגשמותן ומימושן בפועל ('מקדש מלך' כרך א' עמ' 379-378).
הבדל בהבנת ה'שישה סדרים'
עוד כתב הרבי על הלימוד בימי הש"ס, בהערה בלקוטי שיחות (כרך ו, עמ' 52 הערה 27):
דאף שכל העניינים שנתגלו על-ידי חז"ל – לאחרי-זה גם הם כמו "דבר משנה" לענין הדין "טעה בדבר משנה חוזר" (ראה סנהדרין לג, א. חושן משפט ריש סימן כה. הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן פ"ב ס"א), מכל מקום אינם בפשטות כל-כך כמו הלכה למשה מסיני. וכמו בזמן האמוראים ב"טעה בדבר משנה (ממש) חוזר" – דחוזר בכל ששה סדרים – אבל בד' סדרים גם לא היו טועים, מה-שאין-כן בזרעים וטהרות (להעיר מלקוטי הש"ס להאריז"ל לחגיגה (יג,ב) טעם על-פי הסוד) דלא היו בקיאין (רבינו תם בהקדמת ספר הישר. וכן משמע ברש"י חולין קי. סוף עמוד ב (ד"ה דתנן) ובכ"מ. וגם לדעת התוספות שם, על-כרחך-צריך-לומר שחלוקין בהבנת טעמי המשניות כמפורש בברכות (כ, א) ובמילא גם במסקנא להלכה. ועיין בהנסמן בשדי חמד – פאת השדה – כללים א, סוף סעיף קטן כא).
(וראה גם תורת מנחם כרך ד' עמ' 62; כרך יג עמ' 152-151).
ביאור הדברים (ראה 'אוצר חידושים בש"ס' סנהדרין עמ' פט-צ):
אף-על-פי שבכלל היו האמוראים בקיאים במשניות כנ"ל, היה זה בעיקר בד' הסדרים: מועד, נשים, נזיקין וקדשים, שבהם לא היו טועים כלל בזמן האמוראים. אך בזרעים וטהרות כבר ביאר רבינו תם בהקדמתו ל'ספר הישר', שבסדרים אלו לא היו האמוראים בקיאים כמו בד' הסדרים, ולכן הגם שהדין ד"טועה בדבר משנה" הוא בכל השישה סדרים, אבל רק בזרעים וטהרות היתה קיימת המציאות של טועה בדבר משנה.
ובאמת נחלקו בזה רש"י ותוספות, אם האמוראים היו בקיאין בזרעים וטהרות, ורבינו תם הנ"ל הוא בשיטת רש"י שכתב בחולין (קי, ב. ד"ה דתנן): "כלומר מדפשוט לך בדידה דשריא אלמא שמיעא לך הא מתניתין, ובסדר זרעים היא". ובזה תירץ קושיית התוספות (ד"ה דתנן) שהקשו: "ותימא רב ספרא מעיקרא מאי סבר שלא הביא לו המשנה", ולכן כתב רש"י שהמשנה היא בסדר זרעים, ומטעם זה לא הביא לו רב ספרא המשנה בתחילה, שסבור היה שאינו בקי בה. אבל התוספות מסיימים שם את שאלתם "דמשניות אפילו בזרעים וטהרות היו שגורות בפיהם".
ושוב מוצאים חילוק זה בין רש"י לתוספות בבבא-מציעא. דבגמרא שם (קיד, סע"א וריש ע"ב): "אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דקאי בבית הקברות של עובדי כוכבים... אמר ליה לאו כהן הוא מר, מאי טעמא קאי מר בבית הקברות, אמר ליה לא מתני מר טהרות, דתניא רבי שמעון בן יוחאי אומר קבריהן של עובדי כוכבים אין מטמאין... אמר ליה בארבעה לא מצינא בשיתא מצינא (בתמיהה)".
ופירש רש"י בארבעה לא מצינא – בגירסא דארבעה סדרין, כגון מועד, ישועות (נזיקין), נשים, שהן נוהגות בזמן הזה כבזמן הבית, וקדשים נמי כדכתיב ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי, ואמרינן (מנחות קי,א) אלו תלמידי חכמים העוסקין בהלכות עבודה בכל מקום, מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין אותן בבית המקדש. בשיתא מצינא, בתמיהה, זרעים אינו נוהג בחוצה לארץ, וכן טהרות".
אבל בתוספות שם ד"ה "הכי גרסינן", כתבו שהגרסה הנכונה בגמרא היא "דתניא" ולא "דתנן", משום "דאינה משנה בשום מקום", והוסיפו: "דמשניות אף של זרעים וטהרות היו שגורות להם כדמשמע בכמה דוכתין. והא דקאמר בארבע לא מצינא בשתא מצינא, היינו בתוספתא".
הרי מבואר שלדעת רש"י לא היו האמוראים בקיאין בזרעים וטהרות, כפי בקיאותם בשאר הד' סדרים, ולדעת התוספות היו בקיאין בכל השישה סדרים בשווה.
ויש לומר שגם לשיטת התוספות, שאפילו משניות דזרעים וטהרות היו שגורות בפיהם, מכל מקום יש הבדל בין זרעים וטהרות לשאר הסדרים. שהרי מפורש בברכות (כ,א. ותענית כד,א. וסנהדרין קו,ב) "אמר ליה רב פפא לאביי... דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה (ופירש רש"י בברכות: לא היו גדולים בכל גמרא של ד' סדרים, אלא בתלתא בבי שלנו)... וכי הוי מטי רב יהודה בעוקצין... אמר הויות דרב שמואל קא חזינא הכא (כלומר טעם המשניות הללו קשה עלי ככל הקושיות שהיו שני רבותי מתקשין בהן בכל הגמרא)".
הרי מובן מהגמרא ופרש"י שיש חילוק בהבנת טעמי המשניות בין זרעים וטהרות שאין עליהם גמרא, לבין הד' סדרים. ואם יש חילוק בין הסדרים בהבנת טעמיהם, הרי במילא יש הבדל ביניהם גם בידיעת המסקנה להלכה. (ועיין בהנסמן ב"שדי חמד" פאת השדה – כללים א' סוף סעיף קטן כ"א).
חוסר בלימוד קדשים
וארבעה סדרים עתה – הוסיף הרבי בהתוועדות שבת-קודש פרשת עקב תשל"ז (שיחות קודש תשל"ז כרך ב' עמ' 467) – הם חוץ לסדר קדשים וטהרות, שכן סדר זרעים לומדים גם בימינו, וגם למדוהו בזמן הש"ס בארץ-הקודש (ראה פירוש רש"י שם ד"ה בשיתא מצינא), מה-שאין-כן קדשים שכנראה בפועל – בישיבות שבדורות האחרונים, אין עוסקים בלימודו. ומפירוש המשניות ריש קדשים נמצא (על-פי הטעם שכותבו) שגם בזמן הש"ס היה חסר בלימודו לגבי השאר.
והוסיף הרבי בסיום השיחה שם:
ומה שאיתא בפירוש רש"י שם (ד"ה בארבעה) שהארבעה הם מועד ישועות נשים וקדשים, ושאר שני הסדרים (שלא היו לומדים) הם זרעים ומועד (שם ד"ה בשיתא) – הרי מזה מוכח רק שהיו לומדים קדשים בזמן הש"ס (והעיקר – לאו דוקא בעיון כבהשאר. וראה הל' ת"ת לאדמו"ר הזקן פרק ב' סעיף י"א).
ובמילא הרי מגמרא זו לפי פירש"י: 1) דוגמא (כנ"ל), 2) הסברת האמור שאין לומדים "קדשים", אף שנפוץ לימוד חולין (שהרי תמיד למדו מסכת ברכות מזרעים ונדה מטהרות – ואף-על-פי-כן כותב רש"י שלא למדום כל-כך), 3) תירוץ מה שאפשר להקשות לכאורה מהחיוב ללמוד כל הסדרים (הל' ת"ת לאדה"ז שם סעיף יו"ד).
מטהרה לקדושה
כרקע לדברים אלו אמר הרבי (ש"פ עקב שם עמ' 468):
כיון שנערך סיום על סדר קדשים הנלמד עתה, באים ללימוד טהרות לעתיד-לבוא דווקא, שאז יקויים "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (זכריה יג, ב). לכאורה היה הסדר צריך להיות טהרות ואחר-כך קדשים, שהרי טרם הכניסה לבית-המקדש [כמסכתות מידות, תמיד עד לקנים] נדרשת טהרה, ולפועל הרי קדשים קודמת לטהרות. [ולהעיר ממה שכתב הרמב"ם (הלכות מקוואות בסופן) שאף-על-פי שטבילה במקוה היא מכוח גזרת הכתוב הרי רמז יש בו שכשישנן דעות רעות יש לטבול "במי הדעת הטהור", אשר זה אמור על לימוד התורה (חסר הביאור)].
והביאור על-פי פנימיות העניינים ש'קדשים' קשור בחכמה, ו'טהרות' – קשור בדעות [וכדברי הגמרא (שבת לא, א) על הפסוק "והיה אמונת עתיך גו'" (ישעי' לג, ו)] וזהו הסדר מלמעלה למטה (תחילה – קדשים – חכמה, ואחר כך טהרות – דעת), מה שאין כן מלמטה למעלה הרי הסדר הוא להיפך: תחילה דעת ואחר כך חכמה, כמבואר בכמה מקומות.
וכאשר מסיימים את סדר קדשים מגיעים למסכת תמיד שם איתא "שיבנה (בית המקדש) במהרה בימינו אמן" וזוכים לענין "יראה כהן בציון", כאשר רואים את הכהן, שהוא ה"קדוש" בין בני-ישראל עצמם ומקריב קרבנות בבית-המקדש השלישי בקרוב ממש. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
