חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:41 זריחה: 6:10 ט"ו בחשון התש"פ, 13/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

רגש הריחוק מעורר שמחה נעלית ואמיתית
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות 898 - כל המדורים ברצף
רגש הריחוק מעורר שמחה נעלית ואמיתית
עושין תשובה ומיד נגאלין
תשרי בליובאוויטש
יום הכיפורים
היום הקדוש במחיצת רבותינו
בי"ג תשרי ניתנים כוחות לעבודה באופן ד"לכתחילה אריבער"
הלכות ומנהגי חב"ד

מה עניין הזכרת עוונות בעת שמחה נעלית כשמחת בית השואבה? * הצימאון מצד הריחוק גדול יותר מהרצון להתקרב * בשלושת האופנים: חסידים ואנשי מעשה, בעלי תשובה, ואלו ואלו אומרים, באה לביטוי המרוצה והצימאון של עבודת התשובה * רק על-ידי עבודה זו כראוי תיתכן שמחה אמיתית, ושמחה פורצת גדר * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. מסופר בגמרא1 ש"דברי שירות ותשבחות" שהיו "אומרים לפניהם" בשמחת בית השואבה, היו קשורים עם עניין התשובה: "יש מהן אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו, אלו חסידים (כפירוש רש"י: כל חסיד הוי חסיד מעיקרו) ואנשי מעשה. ויש מהן אומרים אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו, אלו בעלי תשובה. אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא ישוב וימחול לו" – ולכאורה אינו מובן2:

שמחת בית השואבה באה לאחרי שזה-עתה היה יום הכיפורים שבו נתכפרו כל העוונות של השנה שעברה, "ומיום הכיפורים עד החג, כל ישראל עסוקים במצוות, זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו"3, ורק אז מתחיל "יום הראשון"4, "ראשון לחשבון עונות"5, וכידוע פירוש הרה"צ ר' לוי יצחק מבאַרדיטשוב בעניין זה6.

ואם כן, מה מקום להזכיר בשמחת בית השואבה עניינים הקשורים עם עבירות,

– "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו", "שלא עברנו עבירה בילדותנו לבייש את זקנתינו"1, שלילת העבירות; ועל אחת כמה וכמה "אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו", היינו, שהיה אצלם עניין של עבירות, אלא שעשו תשובה ונתכפר להם; ועל דרך זה "אשרי מי שלא חטא ומי שחטא כו'", הזכרת עניין החטא –

לכאורה מתאים יותר שיהיו השירות והתשבחות בנוסח חיובי של עשה טוב, ולדוגמא: אשרי ילדותנו שהיתה מלאה מעשים טובים כמו זקנותנו. ועל דרך זה בנוגע לבעלי תשובה – אשרי זקנותנו שעשינו בה ריבוי מעשים טובים שיש בהם כדי להשלים גם את ילדותנו.

ועל דרך זה אלו ואלו אומרים אשרי מי שיש בידו מעשים טובים, ומי שאין בידו ישוב כו' – כיון שגם העדר מעשים טובים נחשב לעבירה,

– וכידוע פירוש הבעל שם טוב7 על הפסוק8 "וסרתם ועבדתם אלהים אחרים", ש"כאשר האדם מפריד את עצמו מהשם יתברך ("וסרתם", "תיכף כשסרתם מאת ה'"), מיד הוא עובד עבודה זרה, ולא יש דבר ממוצע",

וכמדובר פעם בארוכה9, שכל המציאות של סוג ה"ממוצע", שייך רק קודם שיהודי נגש לעבודתו בעולם, והיינו, שהעולם מצד עצמו יש בו ג' סוגים: א) סוג הקדושה והמצוה, ב) סוג הלעומת-זה, דהיינו, כל דבר אסור וטמא שאינו שייך ליהודי, ג) ובאמצע ישנו סוג הרשות, שבזה היא בחירת האדם ועבודתו לפעול בעולם שיהיה כפי שצריך להיות; אבל כאשר יהודי נגש לעניין שבעולם – אזי מתבטל הסוג השלישי, ונשארת רק ברירה אחת מן השנים: דבר שצריך לעשותו – עניין של מצוה, שבזה נכלל גם הציווי "בכל דרכיך דעהו"10; או דבר שאסור לעשותו – לא מבעי בעניין השייך לג' קליפות הטמאות לגמרי, אלא אפילו בעניין השייך לקליפת נוגה, עניין של "מותרות", ובכל אופן, אין זה שייך אליו. והיינו, שבהנהגתו של יהודי יש רק שתי אפשרויות: "לב חכם לימינו" או "לב כסיל לשמאלו"11, ואין סוג שלישי –

וכיון שכן, הרי גם אם רוצים להזכיר עניין התשובה, הנה במקום לומר זאת בסגנון שלילי, "אשרי מי שלא חטא וכו'", יכולים לומר זאת בסגנון חיובי, אשרי מי שיש בידו מעשים טובים, כולל גם עניין התשובה על העדר המעשים טובים.

ובפרט שאמירת שירות ותשבחות אלו היא ב"זמן שמחתנו" דווקא, וב"זמן שמחתנו" גופא – בעת השמחה הנוספת והיותר גדולה שהיא שמחת בית השואבה.

ב. והביאור בזה – שהיא הנותנת – שגודל השמחה של שמחת בית השואבה היא מצד גודל מעלת התשובה:

עניין התשובה הוא – "לפני הוי' תטהרו", שזוהי דרגא שלמעלה מתורה ומצוות סתם, שלכן, בכוח התשובה לכפר על החיסרון שהיה בלימוד התורה או בקיום המצוות, שעל-ידה נעשה "מרוצה . . כקודם החטא", ועד ש"זדונות נעשו לו כזכיות"12, היינו, שגם אם עבר על תורה ומצות, יש בכוח התשובה למלא את כל החסרונות וכל הגירעונות.

היכן באה לידי ביטוי תנועת התשובה? – לא כל כך במרוצה אל הטוב, כמו במרוצת הבריחה מהדבר הבלתי-רצוי, וכפי שרואים בטבע בני-אדם, שככל שתהיה המרוצה לדבר שמתענג בו, תהיה בתוקף גדול יותר הבריחה מעניין שמהוה סכנה עבורו. ודוגמתו בעבודה הרוחנית של האדם – שהרגש המרירות, "רע ומר עזבך את הוי' אלקיך"13, נוגע בעומק הנפש יותר מאשר ההתבוננות בטוב שבתורה ומצות.

ולהעיר, שהמדובר אודות הרגש "רע ומר עזבך את הוי' אלקיך" – הנה "לאו ברשיעי עסקינן" שאצלם צריכה להיות הבריחה מעניין שהוא היפך התורה והמצוה דווקא, אלא המדובר הוא אודות ה"בריחה" מה"בירא עמיקתא"14 שבו נמצאת הנשמה בהיותה מלובשת בגוף, שעניין זה בלבד מספיק בשביל שתהיה המרוצה היותר גדולה והיותר חזקה.

ובפרט על-פי מה שכתב רבינו בתניא15 ש"גם שיהיה צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה רבה בתענוגים לא יגיע למעלות דביקותו בה' בדחילו ורחימו בטרם ירידתו לעולם הזה כו'", כי, למרות גודל מעלתו הרי הוא "יש", וכיון שהוא "יש", הרי אינו אלקות, כך, שאינו בדרגת הנשמה למעלה בהיותה "חצובה מתחת כסא הכבוד"16, ולמעלה מזה, ועד שהיא "חלק אלקה ממעל ממש"17.

ואם כן, כאשר מתבונן בתנועה של שלילת האלקות, או על כל פנים שהיחס לאלקות אינו כמו שהיה קודם ירידתו למטה – הרי זה מעורר את פנימיות הנפש יותר מאשר רגש התשוקה לדבר הטוב.

וזהו גם מה שכתוב בתניא18 בביאור מעלת בעלי-תשובה ש"זדונות נעשו לו כזכיות" – "הואיל ועל-ידי זה בא לאהבה רבה זו", "אהבה רבה וחשיקה . . וצמאה נפשו לה' כארץ עיפה וציה, להיות כי עד הנה היתה נפשו בארץ ציה כו'".

וכידוע פתגם רבינו הזקן בשם הבעל שם טוב19 על הפסוק20 "כן בקודש חזיתיך" – "הלואי בקודש חזיתיך", באותו אופן ש"צמאה לך נפשי כמה לך בשרי" בהיותו "בארץ ציה ועיף"21, "במדבר יהודה"22, אף שהיה אנוס, כיון ש"גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה'"23.

ולהעיר, שכן הוא גם בנוגע לכללות עניין ירידת הנשמה למטה – דכיון ש"על כרחך אתה חי"24, הרי זה בבחינת "גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה'"!... ואף-על-פי-כן נרגש אצלו ש"רע ומר עזבך את הוי' אלקיך" – כי, מהי התועלת בכל הביאורים?! הרי בינתיים נמצא הוא במעמד ומצב שעובד את ה' בהיותו "יש", ולא כפי שהיתה הנשמה קודם ירידתה למטה!...

ג. ומזה מובן גם בנוגע ל"שמחת בית השואבה" שבאה מיד ב"ראשון לחשבון עוונות":

כדי שהתשובה של יום הכיפורים, "לפני הוי' תטהרו", תומשך בעבודה במשך כל השנה כולה, שתהיה העבודה מצד יחידה שבנפש, שהיא למעלה משינויים, שלכן גם העבודה היא אמיתית – הרי זה יכול להיות רק על-ידי ההתבוננות בלעומת זה, ש"רע ומר עזבך את הוי' אלקיך", שעל-ידי זה נעשית כללות עבודתו באופן של מרוצה, "צמאה לך גו' כמה לך", שזוהי מעלת עבודת בעלי התשובה.

ובזה ישנם ג' אופנים:

חסידים ואנשי מעשה אומרים "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו" – שיודעים שיכולה להיות מציאות של ילדות שמביישת את הזקנה (ואכן על זה התייגעו בעבודתם להינצל מזה, ולכן נמצאים הם במעמד ומצב של "חסיד מעיקרו"), ומצד זה נעשית עבודתם באופן של מרוצה, כמו "במדבר יהודה".

בעלי תשובה אומרים "אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו" – שאפילו מי שחטא ופגם ועבר את הדרך, אזי ישנה העצה ב"אשרי זקנותנו", "זקן זה שקנה חכמה"25, היינו, שנעשה חכם בחכמת התורה, ו"איזהו חכם הרואה את הנולד"26 – ש"(נופת תיטופנה שפתי זרה גו' ו)אחריתה מרה כלענה"27, ולכן נעשית העבודה של זקנותנו באופן של מרוצה כו', "להיות כי עד הנה היתה נפשו בארץ ציה כו'", ועל-ידי זה מכפרת זקנותנו על ילדותנו.

ו"אלו ואלו אומרים, אשרי מי שלא חטא", היינו, שמתבונן שגם הוא נמצא בגדר שייכות לעניין של חטא, אלא שפעל על עצמו להיות במעמד ומצב ש"לא חטא"; ועוד זאת: "ומי שחטא ישוב וימחול לו", היינו, שאפילו אם עד עתה לא עשה תשובה, הנה בשעתא חדא וברגעא חדא28 "ישוב וימחול לו", ועד שלאחרי כן יכול לשמוח בשמחת בית השואבה ביחד עם ה"חסידים ואנשי מעשה", בלי שום הבדל.

ד. ועל זה אמרו "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו", היינו, שנוסף על שמחת בית השואבה כשלעצמה, ישנה גם פעולתה לשלול את המצב ש"לא ראה שמחה מימיו" – שיהיה רואה שמחה בכל ימיו:

לכאורה אינו מובן: כיצד יכולה להיות שמחה בעולם הזה – כיון שהוא מוגבל, והרשעים גוברים בו וכו' (כפי שמביא רבינו הזקן בתניא29 בשם העץ-חיים30) – הרי זה היפך השמחה לגמרי?!

והמענה על זה31:

לולי שמחת בית השואבה – אכן "לא ראה שמחה מימיו". לא יכול להיות עניין של שמחה בעולם, בה בשעה שכל מציאות העולם היא היפך השמחה;

אבל על-ידי שמחת בית השואבה – שזוהי השמחה בכל ג' האופנים: "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו", "אשרי זקנותנו שכפרה על ילדותנו", "אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו" (כנ"ל בארוכה) – נעשית שמחה גדולה ביותר שפורצת את כל הגדרים, עד שממשיכה ופועלת את האפשרות לראיית שמחה בכל העניינים שבעולם, בכל ימיו,

והיינו, שמבלי הבט על כך שהם עניני העולם, עולם מלשון העלם32 (והסתר), שבגלוי נראה הטבע, ואילו בנוגע לאלקות, צריך לחפש ולהתבונן כו' עד שיפעל בעצמו – נעשים אצלו כל עניני העולם באופן של שמחה, היינו, שעובד בהם עבודת ה' "בשמחה ובטוב לבב"33, כיון שעל-ידי עבודתו בהם פועל להיות דירה לו יתברך בתחתונים, ב"עולם הזה הגשמי והחומרי . . התחתון במדרגה שאין תחתון למטה ממנו" (כלשון רבינו34), ואף-על-פי-כן, הנה בו דווקא מתקיים היעוד35 "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר".

ועניין זה נעשה על-ידי כללות העבודה בזה במשך זמן הגלות, עד שפועלים "לתקן עולם במלכות שד-י"36, ואז נעשה כל העולם במעמד ומצב ש"נגלה כבוד הוי' וראו כל בשר" – "בשר" כפשוטו של כל אחד ואחד, ועד לבשר של חיות ובהמות (כמו שכתוב בחסידות37), שגם הוא יראה – "כי פי הוי' דיבר".

[כ"ק אדמו"ר ציוה לנגן הניגון "צמאה לך נפשי", ואחר כך ציוה לנגן "צמאה לך" השני – "עך טי דורין כו'"].

(משיחת אור ליום ג' חול המועד סוכות, ה'תשכ"א. תורת מנחם כרך כט, עמ' 70-75 – בלתי מוגה)

_______________________

1)    סוכה נג, א (ובפרש"י).

2)    ראה גם שיחת יום שמח"ת תשט"ז ס"ב ואילך (תו"מ חט"ו ע' 128 ואילך). וש"נ.

3)    ויק"ר פ"ל, ז.

4)    אמור כג, מ.

5)    תנחומא אמור כב. ויק"ר שם.

6)    קדושת לוי פ' האזינו. הובא בשיחת ליל א' דחה"ס תרצ"ז ס"ג (סה"ש תרצ"ז ע' 161). וראה גם תו"מ חכ"ד ע' 45 ואילך.

7)    צוואת הריב"ש סע"ו. וראה גם תו"מ חכ"ח ע' 291.

8)    עקב יא, טז.

9)    ראה גם לעיל ע' 16. וש"נ.

10)  משלי ג, ו. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג.

11)  קהלת יו"ד, ב.

12)  יומא פו, ב.

13)  ירמי' ב, יט.

14)  ע"פ לשון חז"ל – חגיגה ה, ב.

15)  פל"ז (מח, סע"א). וראה גם פל"ה (מד, סע"א).

16)  ראה זח"ג כט, רע"ב. ובהנסמן בנצו"ז לזח"א קיג, א.

17)  תניא רפ"ב.

18)  פ"ז.

19)  ראה כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סס"ד. וש"נ.

20)  תהלים סג, ג.

21)  שם, ב.

22)  שם, א.

23)  שמואל-א כו, יט.

24)  אבות ספ"ד.

25)  קידושין לב, ב.

26)  תמיד לב, א.

27)  משלי ה, ג-ד.

28)  זח"א קכט, סע"א.

29)  פ"ו. פכ"ד.

30)  שמ"ב ספ"ד.

31)  ראה גם שיחת שמחת ביה"ש תשי"ט ס"ד (תו"מ חכ"ד ע' 70). וש"נ.

32)  ראה לקו"ת שלח לז, ד. ובכ"מ.

33)  תבוא כח, מז. וראה רמב"ם הל' לולב בסופן.

34)  תניא רפל"ו.

35)  ישעי' מ, ה.

36)  נוסח התפלה – "ועל כן נקוה".

37)  ראה תו"מ חכ"ו ע' 26. וש"נ.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)