צ'נסטוחוב, העיר הפולנית, הייתה עד מלחמת-העולם השנייה מרכז יהודי שוקק, עד שהגיע יום מר ויד הכורת הנאצי עלתה עליה. כל היהודים נכלאו בגטו, שהיה השלישי בגודלו אחרי גטאות ורשה ולבוב בפולין הכבושה.
בערב יום-הכיפורים תש"ג באה אל הגטו יחידת אס-אס 'מובחרת', שהתפארה בהצלחותיה בשילוח כרבע מיליון יהודים למשרפות בטרבלינקה. צ'נסטוחוב נחשבה בעיניהם מלאכה קלה, שכן בה היו כחמישים אלף יהודים 'בלבד'.
במשך השנה ערכו הרוצחים כמה וכמה 'אקציות' [=ריכוז יהודים לקראת גירוש והשמדה]. הראשונה בהן הייתה 'האקצייה הגדולה', שבה נלקחו רוב יהודי צ'נסטוחוב והובלו בקרונות בקר אל מחנה טרבלינקה.
כמה אלפי יהודים השאירו הגרמנים בגטו. על אלה הוטל לעבוד מבוקר עד ערב בבתי-החרושת שליד צ'נסטוחוב, האחד מפעל למתכות והשני לייצור כדורי רובים. שוטרי האס-אס עמדו על גבם של העובדים והקפידו שלא יפסיקו את עבודתם לרגע.
המפעל לייצור כדורי הרובים נקרא 'האסאג', ובו נאלצה שארית הפלֵטה של גטו צ'נסטוחוב לייצר בעבור המרצחים את כדורי הרובים שבהם טבחו ביהודים.
יהודי מיוחד היה הסנדלר של המחנה. הוא היה אוּמן במלאכתו, ובין השאר הוטל עליו לתקן את נעליהם ומגפיהם של הקצינים והחיילים. לכן התאפשרה לו תנועה חופשית יותר בין הגטו ובין מחנה העבודה.
כך אירע שבראש-השנה הופיע פתאום ובידו שופר. זו הייתה הפתעה מרנינת-לב לכל מי שהתאספו בצריפו בשעת הפסקת הצהריים, ושמעו תקיעות חרישיות. הסנדלר לא סיפר מניין השיג את השופר.
באחד מימי חג-הסוכות עברה התלחשות: "הסנדלר מתעכב. עדיין לא חזר מהגטו. מי יודע מה יביא הפעם".
רגיל היה הסנדלר לחזור מהגטו בשעה מאוחרת, לאחר חלוקת הארוחה. כשהיה בא, היה פונה תחילה אל המטבח, לקבל את המנה המיוחדת שנשמרה בעבורו. באותו יום לא פנה אל המטבח כהרגלו. היו שראו אותו נכנס מיד אל צריפו, ועושה דבר-מה מאחורי דרגש עץ גדול.
השמועה עשתה לה כנפיים: הסנדלר הצליח להחדיר אל המחנה ספר-תורה קטן! "קרב ובא חג שמחת-תורה, ואנחנו נזכה לרקוד עם ספר-תורה ממש", אמר הסנדלר בעיניים נוצצות.
הכול היו סקרנים לדעת כיצד הצליח הסנדלר במבצע כזה, אך הוא שמר את סודו ולא גילה דבר. עם זה, יודעי דבר חקרו ודרשו עד שהתמונה התבהרה.
לאחר כיבוש הגטו ריכזו הנאצים במחסן גדול בקצה העיר את כל תשמישי הקדושה שאספו. על המחסן העמידו שמירה קפדנית במיוחד. בדרך רגילה לא הייתה כל אפשרות להציל דבר-מה מהמחסן. הסנדלר הצליח לשחד את הקצין הממונה, אף שעלול היה הדבר לעלות לו בחייו.
בראש-השנה הצליח להוציא משם שופר, ואילו עתה, לאחר שהבטיח לקצין כי יכין לו זוג מגפיים מהודרים, כשם שהכין בעבור מפקדים בכירים יותר, הרשה לו הקצין לקחת ספר-תורה.
הסנדלר בחר ספר-תורה קטן, כי רק אותו היה מסוגל לכרוך סביב גופו. כך, מתוך סיכון עצמי רב, הצליח לחדור אל המחנה וספר-התורה עמו, בלי למשוך את תשומת-לב השומרים. לאחר מכן התברר כי ספר-התורה ניצל ברגע האחרון ממש, שכן הגרמנים כבר החלו להכין מוקד גדול, שבו ישרפו את כל תשמישי הקדושה שרוכזו במחסן.
"מי מקבל עליו להטמין את ספר-התורה?" – פנה הסנדלר הגיבור אל הקבוצה שכונתה 'המתפללים'. הללו דאגו לערוך תפילה בכל שבת-קודש בפינה נסתרת בין המיטות.
מישהו הגה רעיון והחברים ניגשו לביצוע. הם שלפו אחד מקרשי דרגשי העץ, ובחלל שנוצר הכניסו את ספר-התורה הקטן. הקרש הושב על כנו כאילו לא אירע דבר.
הגיע ליל שמחת-תורה. ההתרגשות גאתה. מכל הצריפים נאספו ובאו חרש אל הצריף שבו היה טמון ספר-התורה. החשש פן ייוודע לשומרים על דבר ספר-התורה ופן יאונה לו רע, גדול היה מחששם של האנשים לחייהם. לכן החליטו שלא להוציאו ממקומו, אלא רק לגלותו מעט. הקרש הוזז וגוויליו של ספר-התורה נגלו לעיני המתפללים.
וכך תוארו הדברים בעדות חיה מפי מי שנכח באותו מעמד: "...אותו ערב של שמחת-תורה נערכו 'הקפות' בצריף שלנו. 'הקפות' משונות במקצת. ספר-התורה היה מונח בתוך מחבואו, כי פחדנו בעד גורל הספר, שלא ייפול לידי הטמאים... לכן סידרנו את ה'הקפות' באופן שיהלום תנאי מחתרת.
"כל אחד ואחד שנכנס לצריף, היה הולך וסובב את דרגש העץ, אשר בתוכו טמון היה האוצר הגדול שלנו. בהגיעו למקום היה מתכופף ומנשק את הגווילים, וכך הלך המצעד הזה, בצנעה ובחשאי, ובהתאפקות יתרה, אם-כי באוזנינו הדהד הפזמון החסידי מן הימים ההם, אשר קיבל משמעות כל-כך עצומה וכל-כך ממשית במחנה שלנו – 'שישו ושמחו בשמחת-תורה, כי היא לנו עוז ואורה'".
בסופו של דבר ניצל ספר-התורה הזה והובא ארצה על-ידי ר' נח אדליסט. כאן נמסר לבית-הכנסת של חסידי גור בבני-ברק. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
