פרשת פקודי היא האחרונה בספר שמות, ואחריה קוראים את פרשת ויקרא. בסוף פרשת פקודי מסופר כי ענן ה' היה שורה על המשכן, עד ש"לא יכול משה לבוא אל אוהל מועד". זה תיאור של העלם - הגילוי האלוקי מתעלם ומסתתר. מיד לאחר מכן מתחיל חומש ויקרא בפסוק "ויקרא אל משה" – קריאה של התגלות.

לפנינו אפוא סדר של העלם והסתר ולאחריו התגלות. יש מצב שההתגלות באה מצד עצמה, בלי הסתר שקדם לה, אבל אז ההתגלות היא בדרגה נמוכה יותר. כאשר יש תחילה מצב של העלם והסתר, ואחריו באה ההתגלות – זו התגלות גבוהה יותר. האור שמאיר אחרי החושך הוא אור עליון יותר.

החושך מתהפך לאור

גם בעבודתו של האדם יש התגלות שבאה אחרי ההסתר. זוהי התשובה. יהודי שעובד את ה', לומד את תורתו ומקיים את מצוותיו, אינו נזקק לעבודת התשובה (כפשוטה). אולם אם התרחק מהקב"ה, והיה שרוי במצב של הסתר והעלם, הוא נזקק לתשובה, שמשיבה אותו למקומו ולתחושת הקרבה לקב"ה, שזו ההתגלות שבאה אחרי ההסתר.

גם בתשובה רואים את היתרון של ההתגלות שבאה אחרי ההעלם – על-ידי התשובה נעשה "כפליים לתושייה", עד לתכלית התשובה – "זדונות נעשו לו כזכויות", כאשר החושך עצמו מתהפך לאור.

מעלת בעלי-תשובה

זה הביאור למאמר חז"ל "במקום שבעלי-תשובה עומדים, צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם": לצדיקים יש זכויות. הם עובדים את ה' בשני מישורים: א) קיום מצוות-עשה, קו העבודה של "ועשה טוב"; ב) קיום מצוות לא-תעשה, קו העבודה של "סור מרע". אבל קיום מצוות לא-תעשה על-ידי הצדיקים הוא רק על-ידי דחיית הרע, ולא בהפיכת הרע עצמו לטוב.

זה יתרונם של בעלי-תשובה על הצדיקים – הם הופכים את הרע עצמו לטוב. הם עברו על מצוות לא-תעשה, ובמקום לדחות את הרע, עשו אותו, ובכך נוצר ריחוק מהקב"ה; אולם כאשר הם שבים בתשובה, שמגיעה עד עצם הנפש, גם אין שום הגבלות, והרע עצמו מתהפך לטוב ומביא קרבה עצומה לקב"ה. לכן מדרגתם למעלה ממדרגת הצדיקים.

דורנו דווקא

כאן טמונה הוראה לכל יהודי בעבודתו, שבכל מצב אסור לו להתייאש, חס ושלום, אלא להפך, דווקא על-ידי ההעלם הוא יכול להגיע לגילוי נעלה יותר, על-ידי התשובה.

וכך גם בעניין הדורות בכלל. יש שואלים, הלוא בעבר היו דורות נאים הרבה יותר מדורנו, ובכל-זאת לא נגאלו; כיצד ייתכן שדווקא בדורנו הירוד תהיה הגאולה? התשובה היא כנ"ל: דווקא ההעלם העצום על הדור שלנו הוא הגורם צימאון עז יותר והוא שיביא את הגילוי העליון ביותר. עלינו להתחזק, בדומה לצורך להתגבר דווקא לפנות בוקר, קודם שמאיר היום, שלא להירדם, וכך נזכה ל"לילה כיום יאיר" בגאולה השלמה בקרוב ממש.

(לקוטי שיחות כרך א, עמ' 202)