נושאים נוספים
	התקשרות 902 - כל המדורים ברצף
	מסירות נפש להכנסת נפש אלוקית גם בתינוק קטן
	מתכוננים לקניין הארץ בשלימות
	על ההתנגדות בדורנו (ב)
	פרשת לך-לך
	השלמת פרטים לקשרים עם גדולי התורה
	הלכות ומנהגי חב"ד

"השם-יתברך המשגיח בהשגחה פרטית על כל אחד מבני-ישראל... יציל את אנשי חב"ד מהסכנות העומדות על דרכם, ויציל אותם גם מהשמצות, ומנוסה תנועת החסידות בכגון דא..." – כתב הרבי לאחד העסקנים * הצער הנגרם לנשמות הגאונים בשל ההתנגדות כיום * זכות גדולה במיוחד להפיץ המעיינות למרות ההפרעות, אך בדרכי נועם ושלום * על מלחמתם של חוגים מסויימים נגד חב"ד, ופסק בית-דין של מעלה * רשימה שנייה

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

"קללה" שמתקיימת...

יותר מפעם אחת (ראה תורת מנחם כרך ד' [תשי"ב] עמ' 225) חזר הרבי על דברי חותנו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ (לקוטי דיבורים חלק א מו,א): "המתנגדים הנה במעשיהם ודיבוריהם (כיום) נגד החסידים בנוסח הישן, הם מצערים את נשמת הגאונים זצ"ל אשר בארצות החיים, כי אל תזכור לנו עוונות ראשונים כו'", מכיוון שלמפרע נתגלה שמלכתחילה לא היה מקום להתנגדות ולגזֵרה על תורת החסידות.

וזהו גם תוכן הסיפור אודות אחד מגדולי החסידים, שכאשר אחד מנכדי גדולי המתנגדים ביקש ממנו דבר-מה שהיה חשוב לו ביותר, דרש ממנו החסיד 'לקלל' את המתנגדים, וכשזה ביקש לדעת לאיזו 'קללה' הוא מתכוון, אמר לו ש'יקלל' אותם שיוצאי חלציהם יהיו חסידים...

עכשיו – סיים הרבי – כשעומדים כבר קרוב לביאת המשיח, התקיים גם עניין זה (וציין שנמצא כאן אחד מיוצאי חלציו של אביגדור).

פעם אחרת התבטא (תורת מנחם כרך ט' [תשי"ג] עמ' 56):

בדורותינו אלה בטלה לגמרי ההתנגדות לתורת החסידות אצל כל בני-ישראל שמקיימים תורה ומצוות.

כנגד ההתנגדות – להוסיף יותר

אמנם שרידי החושך ו'שיריים' צצו מחדש מדי פעם בפעם, ועמם נאלץ הרבי להתמודד. ביו"ד באלול תשי"ז (אגרות קודש כרך טו עמ' שצז) כותב הרבי:

בודאי למותר להדגיש... שלא לבד שיתרחק כל אחד מהם מהענינים ומהאנשים הנלחמים רחמנא-ליצלן, בגלוי ובסתר, בתורת החסידות וענייניה – בהבעל-שם-טוב ואדמו"ר הזקן ותלמידיהם. וגם אין מספיקה כלל ההתחזקות לעמוד על עמדם בזה (היפך הציווי דמעלין דוקא בקודש),

אלא מוכרחה ההוספה והעלייה בכל זה, וההשפעה בכל מקום שידם מגעת בכיוון זה.

יומיים אחר-כך, בי"ב באלול תשי"ז (אגרות-קודש כרך טו עמ' תב-תג) כותב הרבי לבחור ישיבה:

כותב על-דבר הקישויים שפוגש ושלפי-דעתו קשורים הם בזה שיודעים שלומד חסידות דברי-אלוקים-חיים וגם משפיע על אחרים בכגון דא. והנה אם אמת נכון הדבר, אשרי חלקו שזכה להפיץ מעינות דא"ח סתים דאורייתא באופן שהרגישו בזה גם בהלעומת-זה ורוצים להפריעו. והרי זה עצמו צריך לעורר בו כוחות ומרץ נוספים לעשות ככל האפשרי אשר המאור שבתורה יתגלה באופן דהולך ומתפשט והולך ועולה, שאין לך דבר גדול מזה.

ואף שמובן שפעולת בני-ישראל צריכות להעשות בדרכי נועם דוקא ובדרכי שלום, הרי אין זה נוגע בגוף הענין, כי-אם באופן הבאתו על הפועל, ואחד הפרטים בזה לא להגדיל לא בעיני עצמו וגם לא בעיני אחרים את ההעלמות וההסתרים...

ממשיך הרבי וכותב:

כיון שנראה ממכתבו שעוד מחביריו שי' נתפסו על דברי תורת החסידות, שכתוב בה כי היא חייך ואורך ימיך, בטח ימצא אופן למסור גם להם את הנ"ל.

בד בבד מאחל הרבי ("ויהי רצון") "שכל אלו שנדמה להם שרוצים להעלים על זה – יעמדו על האמת שאין זה רצונם האמיתי כי בפנימיות נפשם כל אחד מבני-ישראל רוצה להתקשר בפנימיות התורה כיון שרוצה להתקשר בפנימיות הקב"ה שזוהי הדרך לזה"...

דע מה שתשיב

שח הרב יהודה-לייב שפירא:

אחד המשולחים שאספו כסף למוסדות חב"ד בארץ-הקודש היה נשאל תמיד בעת סיוריו שאלות ו'קושיות' על הרבי. פעם אחת הגיע האיש ל-770 וסיפר לבחורים הלומדים שם, שהתקיפו אותו על שהרבי מקרב את שז"ר. שכנעו אותו הבחורים שישאל את הרבי והוא עשה על-פי עצתם. תשובתו של הרבי היתה:

ראה כמה דברים טובים נעשו על-ידי שז"ר: הוא סייע ליהודי רוסיה. בשעה שביקשו להעמיד פסל בירושלים (ת"ו) – הוא דאג לבטל זאת. ועוד.

וראה בהרחבה בספר 'נשיא וחסיד' בכמה מקומות.

עוד סיפר הנ"ל:

אדם שהיה מקורב לליובאוויטש נסע בפעם הראשונה לארצות-הברית, וכשהגיע הורה לו הרבי שיסע ללייקווד לשבת. כששב משם, היה מעט מבולבל מה'שאלות' שנשאל אודות חב"ד. ב'יחידות' שלאחר מכן שטח לפני הרבי את כל השאלות ששאלוהו, והרבי השיב לו בפרוטרוט על כל השאלות.

בין השאר שאל גם על קירובו של שז"ר, וקיבל תשובה זהה להנ"ל.

שאלה אחרת שהציג לרבי – מדוע לא השתתף הרבי בהלווייתו של ראש ישיבה מסויים. פני הרבי הרצינו והוא השיב קצרות:

הוא גרם לחמי הרבה עגמת-נפש...

להקדים רפואה

בט"ז אדר תש"כ פונה הרבי במכתב אל אחד מראשי ישיבת טלז בארצות-הברית ('מקדש מלך' כרך א' 59-60):

הגיעתני שמועה מוזרה... כאלו פנה כבוד-תורתו לאחד הר[אשי] י[שיבות] בשאלה, האם לצאת גלוי במלחמה וכו' [=נגד החסידות]..

בשנים כתיקונם הייתי אומר שאין יסוד להאמור, אבל – לאחרי שקרה בישיבה ידועה שאחד הר[אשי] י[שיבה] עבר בפהרסיא כמה איסורי ל[א] ת[עשה] דאורייתא להרים יד על אחד האברכים ולהכותו בפועל (על למדו תורת החסידות), וכנ"ל דוקא בפומבי... ובטח... יודעים אשר על-פי קדמונים הדין מפורש בשולחן-ערוך שלא שונה ולא שונין לו וכו' וכו'... אמרתי לנפשי... ובחרתי בדרך ישרה לברר גם שמועה האמורה ודוקא ממקור ראשון...

היו אירועים נוספים של זריקת בחורים מישיבות שונות ב'עוון' לימודם את תורת החסידות, והרבי התייחס לכך במכתבים ואגרות.

יד החסידים תהיה על העליונה

כתב הרבי לעסקן אגודאי מגזע חב"ד, הרב שמואל-אלעזר שאולזון, בכ"ד מנחם אב תשי"ט (תשורה כ"ב אלול תש"ע, עמ' 24):

מאשר הנני קבלת מכתביו מי"ב ומי"ז מנ[חם]-א[ב] – לאחרי הפסק הכי ארוך. ומוכרחני לאמר שבתמהון קראתי את תוכנם, כי כנראה שמי שהוא "המציא" לו ידיעות מסולפות בהנוגע להמלחמה המתנהלת נגד חב"ד זה כ[מה] וכ[מה] חדשים מחוגים ידועים, שלכן כותב שכאילו הענין שהופלטו ביטויים פלונים, בלשונו, מחמומי מוח וכו',

בה בשעה שהם ממשיכים בזה זה כ[מה] וכ[מה] חדשים וכמה שנים, אלו הקובעים שיטת חוגים אלו הידועים ואופן פעולותיהם.

ואין מעניני לפרט כאן כל מה שאירע פעם ונשנה ונשלש כו'. וגם באותם הענינים שהובטחתי בפירוש, שישתנו לטוב...

הרבי ממשיך:

וכיון שידוע פסק בי[ת] ד[ין] של מעלה, אשר בגלל המסירות נפש הלזו, של רבנו הזקן, על תורת החסידות, פסקו בבית דין של מעלה, אשר בכל ענין של תורה יראת שמים ומדות טובות, תהי[ה] יד מקושריו והולכי[ם] בעקבותיו על העליונה, תקותי חזקה שלמרות כל פעולותיהם נגד חב"ד ועניני[ה], יקוים פס[ק] ד[ין] בי[ת] ד[ין] של מעלה האמור גם בא[רץ] הק[דש] ת[בנה] ו[תכונן] ואפילו בירושלים עי[ר] הק[דש ת[בנה] ו[תכונן]. אלא שתפלתי שיהי[ה] זה בדרכי נועם ובדרכי שלום, מתוך שיתוף פעולה עם כל אלו החרדים לדבר ה' ומצוותיו, שיתגברו גם הם בהנהלת חוגים הנ"ל על כל אלו הרוצים ללקח מלחמה האמורה – שת[ודה] ל[א-ל] מעטים הם, ואפשר רק יחידים, אלא שפעולותיהם הם כנראה בהתלהבות ובמרץ יותר, מ[ה] שא[ין] כ[ן] לאלו שרוצים לשמור על השלום והשיתוף פעולה ואיחוד כל הכחות של שומרי תורה ומצוה.

הרבי חותם את מכתבו ("בברכה לבשורות טובות בכל האמור וגם בענייניו הפרטים") ואחר כך ממשיך:

איני רוצה להאריך בהנ"ל כפי הצורך, כיון שאפשר ייצר לו במשרתו וכו' – אבל, לכאורה, אין הם יכולים להכריחו שגם הוא ישתתף במלחמה נגד חב"ד תורת אד[מו"ר] הז[קן] – כיון שסו[ף] ס[וף] זהו גזע צור מחצבתו.

הרקע למלחמה זו היתה כנראה בהמשך להחלטת הרבי בנוגע לבתי-הספר של 'רשת אהלי יוסף יצחק' ("לבתי הספר המתנהלים על-ידי עסקנינו") – "...אי היציאה מחינוך הממלכתי דתי, כפי השערתי אז, וכמו שנוכחתי עתה, הרי על-ידי אי יציאה זו עלה ביד עסקני חב"ד – אף כי במסירות-נפש – לחנך מאות ילדים וילדות מבני-ישראל בחינוך כשר, ועוד יותר מכשר בלבד" (לשון הרבי במכתבו מכ"ו טבת תשט"ו – 'מקדש מלך' כרך ב' עמ' 317-316).

וכפי שכתב הרבי לעסקן הנ"ל שנים אחדות קודם לכן, בי"ב במרחשוון תשי"ד (אגרות קודש כרך ח, עמ' כ):

השקפת התורה היא אשר במקום שאפשר להציל ילד מחינוך של כפירה רחמנא-ליצלן לחינוך של הידור מצוה בתכלית וכו' בודאי צריך לעשות כל ההשתדלות בזה. ואם אי אפשר באופן כזה אלא על-כל-פנים לחינוך של שולחן ערוך גרידא בלא לפנים משורת הדין, או עוד גרוע מזה על-כל-פנים לחינוך של שמירת עיקרי הדת והחמורות שבתורה, הרי גם כן צריך להשתדל להצילו ובלבד שלא יטמע בין העכו"ם ולקבל חינוך של כפירה רחמנא-ליצלן.

וכל האומר שבאופן כזה הרי מה לו ולצרה הזאת, ובפרט לאחרי שכבר היה הילד ברשותו ומושך את ידו מפני היראה מה יאמרו הבריות, הרי זה לא רק גורם אלא גם דוחה בידיו ממש את התלמידים אלו ומוסרם לחינוך נגד דתי... ועל-אחת-כמה-וכמה שמפני חשבונות של פוליטיקה וכיוצא-בזה אסור לאבד אפילו נפש אחת מישראל, ועל-אחת-כמה-וכמה כשהנדון הוא על-דבר מאות ואלפים מבני-ישראל.

וכך חותם הרבי:

בסיום המכתב הנ"ל, אשר מפחד על הדרך שבה מובלת תנועת חב"ד,

הנה נכון יהיה לבו בטוח, אשר השם-יתברך המשגיח בהשגחה פרטית על כל אחד מבני-ישראל – שכן היא תורת הבעש"ט – יציל את אנשי חב"ד מהסכנות העומדות על דרכם, ויציל אותם גם מהשמצות, ומנוסה תנועת החסידות בכגון דא – מעת הוסדה והולדה בימי הבעש"ט ורבנו הזקן עד לימינו אלה.