הכול באהבה
"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, שני חיי שרה" (בראשית כג,א). אומר רש"י: "כולן שווין לטובה". האוּמנם לא ידעה שרה אמנו אלא שנים טובות בלבד, וכי מעט הוא הצער שידעה בחייה? אלא בהיותה צדקת אמיתית קיבלה הכול באהבה, לא השמיעה מילה של תרעומת, ותמיד אמרה "גם זו לטובה".
(רבי זושא מאניפולי)
תוכן ההספד
"ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותהּ" (בראשית כג,ב). אומרים חז"ל (מדרש רבה) "מהיכן בא? מהר המוריה בא". זה היה תוכן ההספד שנשא אברהם על שרה. הוא סיפר שבא מהר המורייה, לשם הוליך את בנו-יחידו לעקֵדה, ושרה, אימו הזקנה של הבן היחיד, לא הביעה כל התנגדות לבקשה האלוקית אלא נתנה את הסכמתה לכך.
(ילקוט הדרוש)
חיים אמיתיים
פרשתנו מדברת על מותה של שרה ועל מה שאירע לאחר מכן, נישואי יצחק ורבקה ועוד. מדוע היא נקראת 'חיי שרה'? אלא שכאשר בני המשפחה הולכים בדרכו של הנפטר, השפעתו הרוחנית שרירה וקיימת. בפרשתנו רואים שיצחק ורבקה הלכו בדרכה של שרה, ולכן הפרשה נקראת 'חיי שרה'.
(לקוטי שיחות)
השנים הטובות
"ויהיו חיי שרה". המילה "ויהיו" בגימטרייה 37. לרמז שעיקר חייה של שרה היו שלושים ושבע השנים משנולד יצחק (הוא נולד בהיותה בת תשעים ומתה בת מאה עשרים ושבע שנים).
(זוהר)
חיים כשיש בן
אישה שאין לה בנים נחשבת כמתה, כפי שנאמר (בראשית ל) "הבה לי בנים ואם אַיִן מתה אנוכי". מובן אפוא שעיקר חיי שרה נמנים משעה שנולד לה בן.
(לקוטי לוי-יצחק)
הבשורה שגרמה
"ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה". נסמכה מיתת שרה לעקֵדת יצחק, משום שפטירתה באה על-ידי בשורת העקֵדה. כאשר בישרו לה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה.
(רש"י)
טלטלת רגשות
שרה קיבלה זו אחר זו בשורה שהביאה לה חרדה וצער עמוקים ביותר ובשורה שגרמה לה עונג ושמחה נעלים ביותר. שרה לא הייתה מסוגלת להכיל את שני הרגשות המנוגדים האלה, וזה גרם למיתתה.
(הרבי מליובאוויטש) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
