שאלה: האם סימנים כמו שעשה לעצמו אליעזר עבד אברהם, אינם בכלל האיסור 'לא תנחשו'?
תשובה: אליעזר חי לפני מתן-התורה. אחרי מתן-התורה אסור ליהודי, לפי הרמב"ם והסמ"ג, לעשות כך, ואילו הטור והרמ"א מתירים (וייתכן שלפי ההגדרות שלהלן גם הרמב"ם והסמ"ג יתירו).
במסכת חולין (צה,ב) אמרו חז"ל: "כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול (שמואל-א יד,ט-י) - אינו נחש". ופירש רש"י, שסומך עליו בצורה מוחלטת. וכאן באמת סמך אליעזר על הסימנים האלה הסתמכות מוחלטת, שהרי (כפשטות הפסוק) נתן לה מיד את הצמידים, עוד קודם ששאל אותה "בת מי את".
אבל רבנו ניסים (הר"ן) כתב שם, שאי-אפשר שהצדיקים הללו יהיו מנחשים. ופירש, שאיסור הניחוש הוא כשתולה מעשיו בדבר שאין בו טעם (כגון אם פיתו נפלה מפיו, או צבי הפסיקו בדרך), אבל אליעזר תלה בדבר הגיוני, שכן נערה שתשקה אותו ואת גמליו מוכיחה בכך שהיא בעלת מידות טובות, ולכן מתקבל על הדעת שאותה זימנו לו מן השמים בעבור יצחק. וכן יהונתן שחשב שאם יאמרו לו "עלו אלינו" זה סימן שהפלישתים חוששים ממארב, ולכן יעלו הוא ונערו להילחם בהם.
הרד"ק (רבי דוד קמחי) פירש, שניחוש הוא על-פי אמונות מסויימות, שקבעו כי אותם דברים שמנחשים בהם הם (מייצגים כוחות) המיטיבים והמרעים, כגון המנחשים בחולדה ובעופות, והאומרים: "פיתו נפלה מפיו", "מקלו נפל מידו" וכו' – אבל מי שמאמין בה' ורוצה לעשות מעשה, ולקראתו מחזק את ליבו על-ידי סימן שנותן לעצמו – זה מותר. וכך נהגו רבים מהנביאים וחכמי התלמוד.
מקורות: סנהדרין נו,ב. רמב"ם הל' מלכים פ"ט ה"א, והל' ע"ז פי"א ה"ד וכסף משנה. תוס' חולין שם. רד"ק שמואל שם. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
