דריכות רבה הורגשה בבית-הכנסת. הכול ציפו לשעה שבה ילַמדו לקח אחת ולתמיד את הנוכלים הפוקדים את עיירתם חדשים לבקרים ומתחזים לצדיקים מפורסמים. קודם כניסת השבת הכינו המתפללים ליד מקומות מושבם מקלות ומחבטים לשימוש בשעה היעודה...
זה זמן באו לעיירה הקטנה באוקראינה אורחים שהתחזו לרבנים או לאדמו"רים נודעים. בימים ההם לא התגלגלו תמונותיהם של גדולי-ישראל, ותושבי העיירות הרחוקות לא הכירו את דמותם. הרמאים ניצלו זאת, והצליחו לגרוף לכיסם סכומי כסף נכבדים מהתושבים, שבנדבת ליבם הטהור תרמו ל'צדיק'.
כמה וכמה ביקורים כאלה – התברר לאחר זמן – לא היו אלא הונאה. התושבים חשו מושפלים ומרומים על שנפלו בפח פעם אחר פעם. החליטו התושבים שבפעם הבאה, כשיפקוד את עיירתם מתחזה כזה, ילמדו אותו לקח שלא יישכח לעולם.
בדיוק בימים ההם נקלע לעיירה הצדיק רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב. הוא נסע לדרכו בליווי משמשו, וקיווה להגיע למחוז חפצו לקראת השבת. הצדיק הקפיד מאוד שלא להמשיך בנסיעה ביום שישי אחר חצות היום, וכאשר הגיעה העגלה לעיירה זו, כבר היה סמוך לחצות היום. אמר הצדיק למשמשו כי ישבתו בעיירה, ולאחר השבת ימשיכו בדרכם.
מרגע כניסתם לעיירה חשו הצדיק ומשמשו במבטים חשדניים שהופנו לעברם. קבלת הפנים שזכו לה הייתה צוננת, והם גם הבחינו בהתלחשויות מאחורי גבם. השמש התחנן באוזני הצדיק לשבות בעיירה הסמוכה, אולם רבי לוי-יצחק הודיע כי לא ימשיך בנסיעה אחרי חצות היום, והוא החל בהכנותיו המיוחדות לשבת המלכה.
בעיירה החלה תכונה רבה. חשד התושבים התעורר כששמעו מהשמש שזה הצדיק רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב. וכי למה יפקוד הצדיק המפורסם את עיירתם הקטנה? החשד נהפך לוודאי לאחר שאחד התושבים, שביקר בברדיצ'ב לפני שנים רבות, 'קבע' שזה איננו רבי לוי-יצחק האמיתי.
החליטו התושבים לטפל ב'מתחזה' כפי הראוי לו. השעה שנקבעה לכך הייתה כאשר ייקרא האורח לעלות לתורה ויעמוד על בימת הקריאה. או-אז יקומו עליו כל המתפללים, מצויידים במקלות ובמחבטים, ויעשו בו שפטים.
בעוד היום גדול פסע רבי לוי-יצחק, בליווי משמשו, לבית-הכנסת. הוא החל את הכנותיו לתפילת המנחה, וכהרגלו, לא שת ליבו לנעשֶה סביבו. עיניו היו עצומות, והמילים התנגנו בפיו בדבקות. כשגברה התלהבותו, החל טופח בידיו וצועק בקול רם, עד שקולו נשמע מחוץ לכותלי בית-הכנסת.
באותה שעה עבר במקום סוחר גוי, והצעקות הבוקעות מבית-הכנסת עוררו את סקרנותו. הוא עמד בפתח והביט בצדיק העומד בתפילה. "מיהו האיש הזה?", שאל את אנשי המקום.
הללו השיבו כי זה רמאי המתחזה לאחד הצדיקים הנודעים, הלוא הוא רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב. שמע זאת הגוי והמשיך בדרכו לעיירת מגוריו. בבואו לעיירה נכנס לפונדק המקומי, לחמם את גופו במעט יין-שרף. בעל הפונדק היהודי האיץ בו להזדרז, מכיוון שהוא מתכונן לסגור את הפונדק לקראת השבת הנכנסת.
לגם הגוי מהמשקה וסיפר ליהודי על האורח השובת בעיירה הסמוכה. הלה, כך אמר, מתחזה לצדיק מברדיצ'ב, עושה תנועות משונות בתפילתו וזועק לשמים. הגוי צחק בלעג כשתיאר את האורח ודרך תפילתו.
אוזניו של בעל הפונדק התחדדו. בילדותו לקחוֹ אביו כמה וכמה פעמים לקבל את ברכת הצדיק מברדיצ'ב. כך בדיוק הייתה נראית תפילתו, בשילוב תנועות ידיים וזעקות קורעות-לב. האוּמנם הצדיק שובת בעיירה הסמוכה?! כמה הוא משתוקק לבוא אליו ולהביט בפניו הקדושות!
השבת נכנסה, אך המחשבה על הצדיק לא עזבה אותו לרגע. במהלך ליל השבת גברה תשוקתו והייתה לשאיפה בלתי-ניתנת לכיבוש. שוב ושוב אמר לעצמו כי הדבר אינו אפשרי, שכן המרחק בין העיירות גדול מ'תחום שבת', אך רוחו לא שקטה.
כשהתעורר בבוקר בערה בו התשוקה לצאת אל העיירה הסמוכה. הוא חש כי הוא נקרע בין המוח המבהיר לו כי הדבר אסור, ובין צו הלב, הקורא לו ללכת ולראות את הצדיק ויהי מה.
הלב ניצח. היהודי פתח בהליכה לעבר העיירה שבה שובת הצדיק מברדיצ'ב. כמה פעמים התחרט ואף החל לחזור, אך בסופו של דבר גברה התשוקה העזה שהשתלטה עליו כבמטה קסם. כל הדרך ייסר אותו מצפונו. קול פנימי לחש שוב ושוב: "זו מצווה הבאה בעבֵרה". אך התשוקה הייתה חזקה יותר.
בהיכנסו אל העיירה רץ במהירות אל בית-הכנסת, ונכנס פנימה בדיוק ברגע שבו נקרא הצדיק לעלות לתורה. מרוב התרגשות ושיברון-לב לא היה יכול להתאפק, וקרא בקול: "אוי, רבי! חיללתי שבת!"...
עיני הכול הופנו אליו בתדהמה, וממנו לעבר ה'מתחזה', לראות את תגובתו. רבה הייתה מבוכתם כששמעו את קולו המתון והשקט של הצדיק, העונה ליהודי הזר, בהביטו בו בחיבה: "לא חיללת שבת, יהודי יקר. זה מקרה מובהק של פיקוח נפש. אילולא באת עכשיו היה הקהל מכלה בי את זעמו ומי יודע מה עלול היה לקרות"... | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
