שאלה: מדוע נוהגים בקהילות רבות לתלות פרוכת המסתירה את דלת ארון-הקודש (ה'היכל')?
תשובה: אמרו רבותינו: "מנהג ישראל – תורה הוא", ואסור לשנות מנהג שנהגו על-פי חכמים, כי כל מנהג יש לו יסוד בהלכה ושורש למעלה. ובענייננו, על-פי בעלי התוספות נהגו בכך כבר בתקופת התלמוד.
הפרוכת נקבעה לא משום נוי בלבד, אלא להזכיר את הפסוק (שמות כו,לג) "והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש-הקודשים". ככל שדבר מקודש יותר, מכסים אותו יותר, לשם כבוד. בבית-המקדש הראשון היה כותל מפסיק בין הקודש ובין קודש-הקודשים, ובכל-זאת הייתה שם גם פרוכת.
יש קהילות המקפידות על עוד פרוכת מעבר לדלתות הארון (ויש שזו הפרוכת היחידה).
שמעתי מקור למנהג הרווח להוסיף פרוכת קטנה, המכסה את הצד העליון של הפרוכת, מרש"י במלאכת המשכן, על הפסוק (שמות כו,ט) "וכפלת את היריעה השישית אל מול פני האוהל" – "חצי רוחבה היה תלוי וכפול על המסך שבמזרח כנגד הפתח, דומה לכלה צנועה המכוסה בצעיף על פניה".
לכן בקהילות שנהגו לתלות פרוכת, גם אם רוצים להחליף את ארון-הקודש בארון נאה ביותר, ולבטל את הפרוכת כדי שיראו את נוי הארון – אין לנהוג כך. וגם אם כבר הסירו את הפרוכת, יש להחזיר עטרה ליושנה.
מקורות: תוס' מגילה כו, סע"ב. רש"י מנחות צח,א. כתובות קו,א. שו"ת: תרומת הדשן סי' סח. יחוה דעת ח"ו ס"ט. ישכיל עבדי ח"ד חאו"ח סי' ז. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
