פרשתנו מתחילה לפרט את דיני הקרבנות שיש להקריב במשכן ובמקדש. אחד הדינים המובהקים של קרבנות קובע שבהקרבת הקרבן צריכה להיות מחשבה שעושים זאת 'לִשְׁמָהּ', לשם הקרבן הזה. מחשבה 'שלא לִשְׁמָהּ' אסורה לא רק לכתחילה, אלא היא פוסלת את הקרבן גם בדיעבד.
הקפדה כזאת על 'לִשְׁמָהּ' אינה קיימת לכאורה בכללות קיום התורה והמצוות. אמנם יהודי מצוּוה שלא להסיח את דעתו מהקב"ה ולוּ לרגע, כחלק משש המצוות שחיובן תמידי, בכל מקום ובכל זמן, ללא הפסק; אבל כשהוא נותן צדקה, למשל, אין חיוב מיוחד לזכור את הקב"ה בנתינת הצדקה.
על מה חושבים
יתרה מזו: בשעה שיהודי גומל חסד עם עני, מחשבתו היא בגודל הרחמנות עליו. כשיהודי נותן צדקה למוסד, הוא חושב על הקשיים הכלכליים של המוסד. ואם הוא מסייע ליהודי הזקוק לרפואה, הוא חושב על הטיפולים שהחולה נזקק להם. כל הדברים האלה הם לכאורה דברים ארציים מוגבלים, שהם הפך מציאותו המושלמת של הבורא.
אפילו בנוגע ללימוד התורה, שהלימוד צריך להיות קשור עם נותן התורה, ומתוך ידיעה שזו חכמתו ורצונו של הקב"ה – הרי הכוונה 'לִשְׁמָהּ' צריכה להיות רק בתחילת הלימוד, או בתחילת כל שעה. בעת הלימוד עצמו האדם מרוכז בשכל התורה, בסברות ובטעמים של הסוגיה. ממילא נמצא שלפי שעה אין הוא חושב על אחדות הבורא.
תפילה וקרבנות
הכוונה המתמדת על הקב"ה צריכה להיות בעת התפילה. כשיהודי מתפלל עליו לזכור בכל רגע "לפני מי אתה עומד". גם בשעה שהוא מבקש את צרכיו הגשמיים והרוחניים (שלכאורה גורמים לו לחשוב על עצמו ועל מה שחסר לו) עליו לזכור כל העת שהוא עומד לפני הקב"ה.
בזה רואים את הקשר בין התפילה ובין עבודת הקרבנות, שכן התפילות נתקנו במקום הקרבנות, ועבודת התפילה היא בבחינת עבודת הקרבנות ברוחניות. לכן כשם שבקרבנות צריכה להיות כוונה 'לִשְׁמָהּ', צריכה להיות כוונה כזאת גם בעת התפילה.
מהי מחשבה זרה
עם זה, בעומק העניין יש לשלול את מושג ה'מחשבה זרה' לא רק בתפילה ובקיום המצוות, אלא בכל ענייני עבודת ה'. ציווי עיקרי בתורה קובע: "בכל דרכיך דָעֵהוּ". יהודי נדרש לעבוד את הבורא לא רק בשעת עשיית מצווה, אלא גם כשהוא עוסק בענייני הרשות, כאכילה, שתייה וכיוצא-בזה.
נמצא אפוא שכל פעולה של יהודי היא חלק מעבודת ה', ואם-כן, עליה להיות כמו עבודת הקרבנות. עליו להיות מרוכז לגמרי באותה עבודה, ולא לחשוב על שום דבר אחר, אפילו על דברים נעלים. שכן כל מחשבה החורגת מאותה עבודה שבה הוא עוסק היא בבחינת מחשבה זרה – היא זרה לעבודה זו שבה הוא עוסק, ואילו הוא צריך להיות כל-כולו בתוך העבודה שמוטלת עליו בזמן זה.
(תורת מנחם כרך ט, עמ' 39) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
