בשביעי-של-פסח נאכל את 'סעודת משיח', שמחדירה את האמונה בביאת המשיח לתוך דמנו ובשרנו, ונתחזק באמונה ובציפייה
הביטוי 'כשיבוא המשיח' משמש לפעמים בשפת יום-יום לביטוי משאלת-לב עתידית ולא מציאותית. לפעמים, כשמדברים על ביאת המשיח במונחים עכשוויים, כעל דבר שעומד להתרחש כאן ועכשיו – יש מי שמרגישים מעין 'חילול הקודש': איך אפשר לקחת מושג אוטופי נאצל ולהפוך אותו לדבר ממשי ועכשווי.
אבל זו למעשה האמונה היהודית הבסיסית. שלוש פעמים ביום אנו מתפללים על הגאולה, ומצהירים לפני הקב"ה: "כי לישועתך קיווינו כל היום". כלומר, אנו אמורים לצפות לגאולה כל היום כולו. זה גם הנוסח של היסוד השנים-עשר בדת-ישראל: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף-על-פי שיתמהמה – אחכה לו בכל יום שיבוא".
יסוד באמונה
מדוע אכן חשוב כל-כך לחכות ולצפות לביאת המשיח, לדבר על כך, להתפלל אל ה' ולבקש שימהר לגאלנו ולשלוח לנו את משיח-צדקנו? התשובה פשוטה: זו תוצאה טבעית של אמונה אמיתית בביאת המשיח. יהודי שמאמין באמת בביאת המשיח, לא כ'חזון אחרית הימים' כלשהו, שכוחו באי-התממשותו, אלא כדבר ממשי ומציאותי – אך טבעי שהוא ממתין ומחכה ומצפה לבואו. כשהוא רואה שהגאולה מתמהמהת – הוא מבקש ומתחנן לפני ה' על בואה.
לא לשווא כלל הרמב"ם את האמונה בביאת המשיח בתוך י"ג עיקרי האמונה. בכך ביטא בבהירות עד כמה עניין זה הוא יסוד מרכזי בדת-ישראל. בסוף ספר 'יד החזקה' שלו הוא אף קובע: "כל מי שאינו מאמין בו (במשיח) או מי שאינו מחכה לביאתו – לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו". כי כשם שיהודי צריך להאמין בקב"ה, במעמד הר-סיני ובנבואת משה רבנו, כך עליו להאמין בביאת המשיח.
אמונה אמיתית אינה רואה בביאת המשיח חזון עתידני רחוק, אלא הבטחה ברורה של הקב"ה, שעתידה להתגשם בכל רגע ורגע. הלוא ברור לנו שהמשיח יבוא יום אחד, אם-כן לחשוב שזה יקרה דווקא בזמן כלשהו בעתיד, ולא מחר או היום או בעוד דקה?
הסימנים התממשו
על-אחת-כמה-וכמה בדורנו, כאשר כל הסימנים שנתנו הנביאים וחז"ל על התקופה שלפני בוא המשיח אכן התממשו. ברור אפוא שציפייה לביאת המשיח עכשיו היא הדבר המתבקש והמציאותי ביותר.
הציפייה חשובה לא רק כביטוי לשלמות האמונה, אלא היא-עצמה מקרבת את הגאולה. רבים מגדולי ישראל ציינו כי הציפייה למשיח והתפילה והתביעה לקב"ה שיחיש את בוא הגאולה – הן שיביאו אותה מהר יותר ומוקדם יותר.
הימים שחולפים אינם צריכים להחליש את אמונתנו, אלא להפך – לחזק אותה, מתוך ידיעה ברורה שאנו הולכים ומתקרבים אל הגאולה. גם על בני-ישראל במצרים נאמר: "ולא שמעו אל משה מקוצר-רוח ומעבודה קשה"; אך כשהגיעה עת הגאולה – לא עיכבם הקב"ה אפילו כהרף-עין.
נתחזק אפוא באמונה השלמה בבוא הגאולה ובציפייה לקראתה. נאכל בשביעי-של-פסח את 'סעודת משיח', שמטרתה להחדיר את האמונה בבוא המשיח לתוך דמנו ובשרנו, כסעודה שנהפכת לדם ובשר שלנו ממש. ויהי-רצון שנחגוג את החג האחרון של פסח עם משיח-צדקנו בבית-המקדש השלישי.
ארבע כוסות הגאולה וקריעת ים-סוף (ציור: אהובה קליין)
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
