שאלה: מה עושים ב'חלה' שמפרישים מן העיסה?
תשובה: נאמר בפרשתנו (טו,כ): "ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה". מי שמכין עיסת-לחם המיועדת לאפייה, מ'שיעור חלה' ומעלה (למנהג האשכנזים: 1.230 ק"ג קמח. למנהג הספרדים: 1.666 ק"ג. למנהג החזו"א: 2.250 ק"ג), מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, שיבולת-שועל, שיפון וכוסמין), יפריש מן העיסה 'כזית' (27 סמ"ק, קרוב לנפח של קופסת גפרורים רגילה), ולפי הספרדים דיי במשהו. לפני ההפרשה מברכים "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להפריש חלה", והספרדים מברכים "להפריש חלה תרומה". ויש המוסיפים: "הרי זו חלה".
אם לא הפרישו מהעיסה, יפרישו לאחר האפייה. במקור הייתה ה'חלה' מיועדת לכוהנים, אך בימינו שהכוהנים וה'חלה' עצמה אינם טהורים, יש לשרוף אותה. שורפים את ה'חלה' במדורה קטנה בחצר, על להבת הגז, או בתחתית התנור, עטופה היטב בנייר כסף. בשעת הדחק אפשר לסגור אותה בשקית ולהשליך לאשפה.
יש מנהג עתיק, שהובא בפוסקים (ובימינו מתפשט והולך בהרבה בתים), ללוש בכל בית בכל ערב שבת ויום-טוב חלות כדי שיעור חלה, ולבצוע אותן בסעודות שבת, כדי שכל אישה תזכה להפריש חלה בעצמה. הטעם לכך הוא, שחווה גרמה בערב שבת הראשון, על-ידי חטא עץ הדעת, למותו של אדם הראשון, שהיה 'חלתו של עולם', ובמצוות חלה היא מתקנת זאת.
מקורות: שו"ע יו"ד סי' שכד ס"א, שכז ס"ה. רמ"א שם סי' שכב ס"ה, ואו"ח סו"ס רמב ונו"כ, שו"ע אדמו"ר הזקן ו'קיצור הלכות' שם. 'לקט העומר' פ"ב. 'משפטי ארץ - חלה', פ"ה. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
