"האם שייכת התגלות גדולה ונעלית יותר של אליהו הנביא מאשר בחדר שבו ערך הרבי את ה'סדרים'?!" * "מאחר שעתה הוא למעלה מהגבלות, במילא אינו נוגע מה שיאמרו שפלוני לא יכולים להיות לו בנים, ויהיו לו בנים זכרים שדרכו לכבוש את הנפש הבהמית ויתן את השם של הצמח-צדק או של כ"ק מו"ח אדמו"ר" * רשימת המשך שבה עוד גילויים מופלאים מחג הפסח בצל אילנא דחיי

מאת הרב מיכאל-אהרון זליגזאן

ברשימתנו זו עוד אירועים ו'גילויים' מיוחדים בימים הראשונים של חג הפסח אצל הרבי:

תש"י. ביום ראשון של חג הפסח תש"י, הפתיע הרבי את הקהל באמירת שיחה מיוחדת אחרי התפילה: "בעבר כל הדלתות היו סגורות וכולם היו מתאספים ונדחפים וכו', ואילו עתה, כאשר כל הדלתות פתוחות, לא באים?!

"היו אמנם כאלה שלאחר שערכו את הסדר באו לראות מה נעשה, אבל אף אחד מהם לא הביא עמו את ה'אפיקומן' כדי לאכלו באותו חדר שבו היה הרבי עורך את ה'סדרים', ולהמשיך שם את הסדר עד לפתיחת הדלת לאליהו הנביא.

"האם שייכת התגלות גדולה ונעלית יותר של אליהו הנביא מאשר בחדר שבו ערך הרבי את ה'סדרים' במשך עשר שנים?!...".

בעקבות דברים אלה, בליל ב' של פסח הגיעו רבים מאנ"ש והתמימים וציווה הרבי שאלה שלא אכלו עדין את ה"אפיקומן", יתנו להם לטעום מרק מקערת הכסף של אדמו"ר הזקן, ונתנו לכל אחד ואחד שלוש כפות, כנהוג (תורת-מנחם תש"י ע' 22).

מיכלא דאסוותא

תשי"ג. אחרי ההתוועדות אמר הרבי שמי שצריך ברכה לרפואה ייכנס אליו לקבל מצה. ולאחרי ההתוועדות נתן הרבי חתיכות מצה שמורה לכל הנצרכים.

תשי"ד. על ה'גילוים' של ליל א' של חג הפסח בשנת תשי"ד מסופר: אחרי עריכת הסדר, יצא הרבי מדירת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ונעמד באולם לפני שפתח הדירה, וכולם שרו את הניגון "א-לי אתה" בהמשך למזיגת כוס של אליהו. הרבי הפסיק ואמר: "היות שהניגון על המילים 'א-לי אתה' הוא סגולה לגילוי אליהו, שזהו הכנה לביאת המשיח, וענינו הוא ביאת המשיח, לכן ינגנו 'א-לי אתה' בשמחה, שזו תהיה סגולה לגילוי אליהו, ועל ידי זה יביאו את הגאולה האמיתית והשלימה למטה מעשרה טפחים במהרה, אמן". הקהל התחיל לשיר ולרקוד, והרבי מחה כפיים בשמחה רבה.

אחר-כך ירד הרבי למטה ועמד ליד חדרו, כשהדלת פתוחה מעט ונשען בכתפו על הדלת, ופתח באמירת שיחה שבה עמד על מעלת הנשמה, ואמר: "יהודים התבוננו! הנשמה שלך והנשמה שלך והנשמה שלך (הרבי הראה בידו הקדושה על שלושה אנשים שעמדו לידו) וכל הנשמות שאינני יכול להגיע אליהן עם האצבע שלי..." (והצביע לכיוון אלה שעומדים קצת יותר רחוק).

ובהמשך אמר עוד:

"מאחר שעתה הוא למעלה מהגבלות, במילא אינו נוגע מה שיאמרו שפלוני לא יכולים להיות לו בנים, ויהיו לו בנים זכרים שדרכו לכבוש את הנפש הבהמית וייתן את השם של הצמח-צדק או של כ"ק מו"ח אדמו"ר".

אחר-כך אמר הרבי שהרב מענטליק ראש הישיבה של תומכי-תמימים ב-770 ירקוד עם התלמידים שלומדים אצלו כעת, ואלו שכבר למדו. כאשר כמה מהתמימים לא הצטרפו לריקוד, כי לא רצו ללכת מאת פני הרבי, שאל אותם הרבי אם הם למדו אצל הרב מענטליק. אחר-כך הלך גם הרבי בעצמו לרקוד, ורקד בשמחה גדולה ועצומה. אחר-כך דיבר הרבי שיחה בעודנו עומד בתוך המעגל, ובסיום השיחה אמר: "ביום ראשון של פסח מברכים טל, שזהו אתערותא דלעילא שלמעלה מאתערותא דלתתא. ה' יתברך יעזור שתהיה הגאולה השלימה, ובחג הפסח תשי"ד תהיה אתחלתא דגאולה. ומליל שימורים זה יומשך על כל השנה". אחר-כך נכנס לחדרו.

כעבור זמן מה יצא הרבי לבוש במעיל והתחיל לנגן הניגון "ממצרים גאלתנו" וכן "א-לי אתה" וכו'. נכנס לפרוזדור של בית-הכנסת (למעלה) ואחר-כך ליד פתח בית-הכנסת והורה לכל אחד ואחד מהנוכחים להיכנס לאולם לרקוד, ורבים מהנאספים לקח הרבי בידם להכניסם לתוך הריקוד שבבית-הכנסת (כמובן כשהרבי רק נגע קלות במישהו, הלה מיהר להיכנס לביהכנ"ס מיד). כשהרבי הלך הביתה ניגנו את הניגון על המילים "כי בשמחה", וכולם יצאו אחר הרבי ללוותו. הרבי רמז בידו הקדושה שלא יילכו אבל הקהל הלך הלאה. וכה הלכו כעשרים מטר, שאז הרבי פנה לקהל שנית ורמז בידו הק' שיילכו בחזרה, והלכו.

המשך הביאורים בהגדה

תשכ"ט. בעת עריכת ה'סדר' של חג הפסח תשכ"ט, בעת שאמרו 'הלל', כשהגיעו למילים "למכה מצרים בבכוריהם" חזר על כך הרבי פעמיים. באותו ערב, כשהרבי הלך לביתו, כנהוג ליוו אותו שני בחורים מהתמימים. וסיפר לי אחד שכאשר הגיעו לבית, פנה אליהם הרבי והתחיל לנגן "ממצרים גאלתנו..." וכה רמז בידו הק' להגברת השירה במשך חמש דקות.

בעת קריאת ה'שירה' של יום שביעי-של-פסח, בפסוקים של "תיפול עליהם אימתה" וגו', ראו על הרבי תנועות מיוחדות שביטאו המשכות מיוחדות להצלת עם ישראל.

עוד 'גילוי' מיוחד בשנה זו היה מה שבסיום הסדר בלילה הראשון, הנה כשקם הרבי ממקומו לצאת, התחיל לנגן את הניגון על המילים "פרזות תשב ירושלים", ובכך, למעשה, ניתן האות להתוועדות קצרה, שבסיומה יצא הרבי ונכנס לחדרו.

תשל"א. היתה השנה הראשונה שבה הרבי לא ערך את ה'סדרים' למעלה בדירת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ אלא בביתו, אך כדי לא להפסיק את ביאורי ההגדה, הנה בהתוועדות שבת פרשת שמיני, השבת שלאחר הפסח, אמר הרבי "כנהוג בכל שנה ושנה לבאר עניין בההגדה", ופתח במספר ביאורים.

תחילה ביאר את פתגם אדמו"ר מהוריי"צ שמצה הוא מיכלא דמהימנותא ומיכלתא דאסוותא, ושאמרה זו נמסרה מרבי לרבי, ושהוא ווארט "נקודי, עצמי ופנימי". בשיחה ה' המשיך הרבי לבאר הפיסקה "יכול מראש חודש וכו'". ובשיחה ו' ביאר לשון ההגדה "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו וכו'".

אירועי שנת ה-70

תשל"ב. היתה השנה שבה מלאו לרבי שבעים שנה. ואז, בנוסף להתוועדות הגדולה של שנת השבעים ביום י"א ניסן, הרי בחג-הפסח, שהו בבית-חיינו כמה וכמה חסידים שהגיעו מעבר לים, במיוחד לכבוד י"א ניסן השבעים, ונשארו לשהות בצל הרבי גם לימי חג-הפסח. בין החסידים הללו היו גם יהודים שהגיעו לאחרונה מרוסיה. קבוצה גדולה מהם באה כבר לחודש תשרי, ובחודשים שחלפו הרבה הרבי לדבר אודות ההסתדרות שלהם ופעילות העסקנים בנושא זה.

ביום ראשון של חג-הפסח, בישר הרבי בשורה משמחת ומפתיעה: התוועדות בשעה 3:30 (כפי שהבנו, ההתוועדות לא היתה בשעה הרגילה בכל שבת, באחת וחצי, כדי לאפשר לציבור לאכול  סעודת יום-טוב).

הרבי פתח את ההתוועדות בביאור הפיסקה "הא לחמא עניא". לאחר השיחה השנייה אמר שילד שיצא לאחרונה מרוסיה ישאל את ארבע הקושיות של ה"מה נשתנה". כשאחד הילדים הגיע למקום שבתו של הרבי, הרבי אמר שיתנו לו יין לומר לחיים, ואחר-כך שאל הילד את ארבע קושיות. כשהילד סיים, חייך הרבי ואמר שעתה ינגנו ניגונים שהביאו מרוסיה, ובשיחה שלאחר מכן ביאר  את שאלות ה"מה נשתנה הלילה הזה" במובן של 'קושיות' על עניין הגלות שנמשל ללילה.

בהמשך ההתוועדות ביאר הרבי את הפסוק שבמזמור התהילים ע"א (המתאים לשנת השבעים) "בצדקתך תצילני ותפלטני" וגו', ובסיום ההתוועדות הורה שילכו לחזור בבתי כנסיות על העניינים שדוברו בהתוועדות.

גם ביום השני התקיימה התוועדות בשעה 3:30, וגם הפעם ביאר הרבי כמה עניינים בהגדה וכן פסוקים במזמור ע"א. והפעם היה עוד חידוש: בפינה מסויימת סידרו בימה רחבה עבור הילדים שיעמדו שם והרבי אמר שכולם ישאלו את ארבע הקושיות, וכשהבחין במספר ילדים שישבו בין המבוגרים, רמז להם לגשת לכיוון הילדים. הרבי הורה שהילדים יאמרו לחיים ושפך מכוסו לבקבוק על מנת לתת להם, וכן הורה להרב דובער יוניק ללכת לחדרו לקחת בקבוק נוסף שהכין במיוחד עבורם.

הרבי המשיך שיאמרו ניגון, "מה שיבחרו". הילדים פתחו בניגון שמח והרבי עודד במחיאות כפיים. אחרי השיר אמר הרבי שיתנו לילדים "לחיים" פעם נוספת - "פאר פרעגן גוט די פיר קושיות" [=על כך ששאלו יפה את ארבע הקושיות].

ובשנה זו שנת השבעים, היה עוד חידוש: התוועדות קצרה גם ביום שביעי-של-פסח, לפני צאת הקהל ל'תהלוכה'.

שיחות קודש בכל לילה

תשמ"ח. בשנה זו 'הרעיש' הרבי ביתר שאת בנושא 'הקהל' וכזכור שבאותה שנה הרבה הרבי באמירת שיחות קודש, במיוחד לאחר הסתלקות הרבנית בכ"ב שבט. בחג-הפסח של אותה שנה היו שיחות קודש מידי יום ביומו. למעשה, ה'גילויים' התחילו כבר בערב פסח. לאחר תפילת שחרית (שהייתה אז, כזכור, בביתו של הרבי) שאל האם מישהו מהנוכחים הכין סיום מסכת. איש לא ניגש, ואז הרבי פתח בשיחה קצרה על סיום בתורה וסיום הרמב"ם.

לפני תפילת מנחה הגיע הרבי ל-770, ואחרי התפילה היתה שוב שיחת קודש שבה היו ביאורים ב'סדר קרבן פסח'. בלילה, לאחר תפילת ערבית, פתח הרבי בשיחת קודש שבה ביאר את קושיות 'מה נשתנה'. שיחה זו היתה הראשונה בסדרת שיחות בכל לילה ולילה משמונת לילות החג לאחר תפילת ערבית. מעניין כי כמה וכמה פעמים הדגיש הרבי כי הדברים נאמרים בסגנון שיהיה מובן גם לילדים...

אשרינו שזכינו לכל אלה, ואנו תפילה לאבינו שבשמיים העושה נפלאות גדולות כי כשם שזכינו לכל אלה כן יגיענו למועדים ולרגלים אחרים במחיצת רבנו נשיאנו, בגאולה השלמה, בשמחת עולם עוד בחודש ניסן זה.

(באדיבות שבועון 'כפר חב"ד')