נושאים נוספים
	התקשרות 941 - כל המדורים ברצף
	דרושה הוספה באופן של "כפליים לתושייה"
	משיח צדקנו רוצה לבוא ולגאול את בני-ישראל תיכף ומיד
	על ספרות וספרים
	פרשת ואתחנן
	"חלק לעולם-הבא"
	הלכות ומנהגי חב"ד

מדוע הקב"ה שולח כבר בתחילה לנחם את בני-ישראל בנחמה כפולה, 'נחמו נחמו', ולא מסתפק בפעם אחת? * כל עוד לא הייתה הנחמה בפועל, יש להוסיף שלא על דרך הרגיל כדי לפעול את ה'נחמה בכפליים' * זה גם התוכן השווה בחמישה-עשר באב, ואתחנן ו'נחמו' – נחמת הגאולה שאחרי הירידה, בדרך של 'מתנת חינם' מלמעלה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. שבת פרשת ואתחנן, שבת נחמו, היא לעולם בסמיכות לחמישה-עשר באב ובפרט בשנה זו¹, שחמישה-עשר באב חל ביום השישי, ערב שבת² פרשת ואתחנן, שבת נחמו.

ועל-פי הידוע³ ש"המועדים של כל השנה . . בכולן יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן" – יש לבאר הקשר והשייכות של יום-טוב חמישה-עשר באב לשבת זו, פרשת ואתחנן, שבת נחמו.

ובפרטיות יותר: אף ששמה העיקרי של שבת זו (על-פי מנהגי ישראל) הוא "שבת נחמו", על שם התחלת ההפטרה "נחמו נחמו עמי"⁴, שאינה "מעניין הפרשיות דומה בדומה" כרוב ההפטרות, אלא "לפי הזמן ולפי המאורע", "שבע דנחמתא"⁵ – מכל מקום, יש למצוא הקשר והשייכות לא רק לתוכן ההפטרה ("לפי הזמן ולפי המאורע"), אלא גם לתוכן הפרשה שקורין בזמן זה, מכיוון שיש קשר ושייכות בין כל המועדים לפרשיות שחלות בהן, כדלקמן⁶.

ב. אודות חמישה-עשר באב – איתא במשנה סוף מסכת תענית: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב (וכיום הכיפורים)"⁷.

ומבואר בספרים⁸ מעלת היום-טוב חמישה-עשר באב לגבי שאר ימים טובים (עד שלא היו ימים טובים לישראל כמותו) – להיותו לאחרי גודל הירידה של תשעה באב, עניין החורבן והגלות, אשר, ירידה זו היא צורך עלייה, עד לעלייה הכי גדולה – גאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו, שבאה לידי ביטוי בחמישה-עשר באב⁹, שבו "קיימא סיהרא באשלמותא"¹⁰, המורה על שלימות ישראל ש"מונין¹¹ ללבנה"¹² ו"דומין ללבנה"¹³, ו"עתידים להתחדש כמותה"¹⁴.

ועניין זה מרומז גם בדברי הגמרא¹⁵ אודות הטעמים ליום-טוב חמישה-עשר באב, שהטעם הראשון בזמן הוא – "יום שכלו בו מתי מדבר", שבו נתברר שבטלה הגזירה דמתי מדבר שהיתה בתשעה באב¹⁶, ומזה מובן גם בנוגע לביטול גזירת החורבן והגלות דתשעה באב – "אני קובע לכם בכייה לדורות"¹⁷ – שבחמישה-עשר באב מתברר שבטלה ה"בכייה לדורות" של תשעה באב.

ויש לומר, שכשם שבחמישה-עשר באב אז נתברר שבטלה גזירת מתי מדבר כבר בתשעה באב, כמו כן בנוגע לביטול גזירת החורבן והגלות, שנתברר שירידת החורבן והגלות בתשעה באב היא לצורך עליית הגאולה.

ונמצא, שבחמישה-עשר באב מאיר מעין הגילוי דלעתיד (ביטול הירידה של תשעה באב, ויתירה מזה – שנהפך לששון ולשמחה וליום טוב¹⁸), ולכן נעשה יום טוב גדול יותר מכל שאר הימים טובים¹⁹.

ג. ועניין זה מודגש גם בשבת (שלאחרי תשעה באב) הסמוכה לחמישה-עשר באב:

שבת נחמו:

"שבת שאחר תשעה באב מפטירין נחמו נחמו עמי . . מפטירין בנחמות ישעיהו מאחר תשעה באב עד ראש-השנה²⁰, "שבע דנחמתא"⁵ - שאז מתחילה²¹ הנחמה ("נחמה בכפליים"²²) על החורבן והגלות²³ על-ידי (ההפטרה בדברי הנביאים על דבר הבטחת הקב"ה על) הגאולה האמיתית והשלימה.

ופרשת ואתחנן:

בהתחלת פרשת ואתחנן נאמר "ואתחנן אל ה' גו' אתה החילות גו' אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו'" – תפילתו של משה רבינו (תקט"ו²⁴ תפילות, כמניין "ואתחנן"²⁵) להיכנס לארץ-ישראל.

ואיתא בספרים²⁶ בביאור גודל תשוקתו של משה רבינו להיכנס לארץ-ישראל עד כדי כך שהתפלל על זה תקט"ו תפילות – שאילו היה משה רבינו מכניס את בני-ישראל לארץ ובונה בית-המקדש, לא היה נחרב בית-המקדש לעולם, והיה לו קיום נצחי כמו שיהיה לעתיד לבוא.

ונמצא, שבפרשת ואתחנן (בקשת משה רבינו להיכנס לארץ) מודגש העניין דגאולה אמיתית ושלימה, גאולה נצחית שאין אחריה גלות²⁷.

ד. ויש להוסיף בביאור הקשר והשייכות שבין ההפטרה לפרשה:

הסדר ב"שבע דנחמתא" הוא באופן שהולך ומיתוסף בעניין הנחמה מצד בקשתם של ישראל שאינם מסתפקים בנחמה שלפני זה, כידוע מה שכתוב באבודרהם²⁸ שההפטרות ד"שבע דנחמתא" הם באופן של שקלא וטריא בין הקב"ה לכנסת ישראל, שלאחרי ההפטרה הראשונה "נחמו נחמו עמי", ש"הקב"ה אומר לנביאים נחמו נחמו עמי", משיבה כנסת ישראל "ותאמר ציון עזבני ה'"²⁹,"כלומר, איני מתפייסת מנחמת הנביאים", ו"הנביאים חוזרין ואומרים לפני הקב"ה הנה כנסת ישראל לא נתפייסה בתנחומין שלנו", "עניה סוערה לא נוחמה"³⁰, ו"על זה חוזר הקב"ה ואומר אנוכי אנוכי³¹ הוא מנחמכם וכו'".

ועל-פי זה, היה צריך לכאורה להתחיל בנחמה פעם אחת, ולאחרי שכנסת ישראל תשיב שאינה מסתפקת בנחמה אחת³², ישיב הקב"ה "נחמו נחמו", "נחמה בכפליים"?

ויש לומר ההסברה בזה – על-פי המבואר בפירוש רש"י (פשוטו של מקרא³³) בהתחלת הפרשה, "ואתחנן, אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חינם":

כאשר ההנהגה היא בסדר והדרגה, צריך להיות תחילה בקשה ותפילה, ואז ממלא הקב"ה את הבקשה והתפילה; אבל כאשר ההנהגה היא באופן של "מתנת חינם" – לא ממתינים לבקשה ותפילה, אלא נותנים תיכף ומיד "נחמה בכפליים"³⁴.

ה. והנה, הקשר ושייכות חמישה-עשר באב לפרשת השבוע וההפטרה מתבטא (לא רק בעניין הגאולה, אלא) גם בעבודה המביאה את הגאולה – ההוספה ב"מעשינו ועבודתינו" לקרב ולזרז את הגאולה בפועל ממש.

ובהקדמה:

כיוון שגם לאחרי אמירת ההפטרה "נחמו נחמו עמי" בשבת זו עדיין לא היתה הנחמה בפועל, שהרי משיח צדקנו עדיין לא בא – על כורחך צריך לומר, שיש להוסיף עוד יותר ב"מעשינו ועבודתינו" לפעול את עניין ה"נחמה בכפליים" בפועל ממש.

וכדי לפעול "נחמה בכפליים" צריך להיות העבודה מעין ודוגמת זה – לא רק על דרך הרגיל, אלא באופן של הוספה על הרגיל, "כפליים לתושייה"³⁵.

ולהעיר גם משייכות "כפל" לגאולה³⁶, כמאמר רז"ל³⁷ "חמש אותיות נכפלו וכולן לשון גאולה" – שיש  לומר, שעל-ידי העבודה באופן של "כפליים לתושייה" זוכים לגאולה³⁸ באופן של "נחמה בכפליים".

וזהו גם תוכן "ואתחנן", "מתנת חינם" (בעבודת האדם) – עבודה באופן של הוספה על המוכרח והמחויב על-פי דין, לפנים משורת הדין³⁹, ועד לאופן של "מתנת חינם".

ועניין זה מודגש גם באופן עבודת חמישה-עשר באב – כדאיתא בגמרא⁴⁰ "מכאן (מחמישה-עשר באב) ואילך דמוסיף יוסיף", אשר הוספה אמיתית היא (לא רק ביחס למעמדו ומצבו הקודם, שייתכן שלא היה בשלימות הראויה, אלא גם) ביחס לעבודה בשלימות הראויה, היינו, שגם כאשר עבודתו היא בשלימות הראויה הרי הוא מוסיף עוד יותר, לפנים משורת הדין⁴¹, "כפליים לתושייה", באופן של מתנת חינם.

ו. ובפרטיות יותר – הוספה בלימוד התורה:

בפירוש דברי הגמרא "מכאן ואילך דמוסיף יוסיף", מפרש רש"י⁴²: "מחמישה-עשר באב ואילך דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה, יוסיף חיים על חייו", וכן כתב הרשב"ם במסכת בבא-בתרא⁴³: "מט"ו באב ואילך דמוסיף מן הלילה על היום לשנות, יוסיף ימים, כדכתיב⁴⁴ כי הוא חייך, וכתיב⁴⁵ כי אורך ימים ושנות חיים [ושלום] יוסיפו לך, שמתוך שהלילות מאריכין והימים מתקצרין צריך לעסוק בלימודו גם בלילה".

והובא גם להלכה – פסק-דין הרמ"א⁴⁶ "ויש לאדם להתחיל ללמוד בלילה מט"ו באב ואילך", וכן כתב רבינו הזקן בהלכות תלמוד-תורה⁴⁷: "מט"ו באב ואילך יוסיף מעט מעט".

ועניין זה (ההוספה בלימוד התורה) שייך גם לשבת הסמוכה לחמישה-עשר באב:

שבת נחמו, "נחמה בכפליים" על-ידי העבודה באופן של "כפליים לתושיה" – שהרי עניין "כפליים לתושיה" הובא במדרשי רז"ל⁴⁸ בקשר למעלות לוחות שניות⁴⁹, "אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד, ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות, מדרש ואגדות", היינו, הוספה בעניין התורה.

ועל דרך זה בנוגע לפרשת ואתחנן⁵⁰ – כמבואר בליקוטי-תורה פרשתנו⁵¹ (הפרשה החסידית) שמשה רבינו רצה שתהיה המשכת אתערותא דלעילא שלא על-ידי אתערותא דלתתא, שזה עניין "ואתחנן","מתנת חינם"⁵², שעניין זה נעשה על-ידי לימוד התורה, שהוא עניין ההמשכה מלמעלה למטה, ועל זה אמר "אתה החילות להראות את עבדך", "כי משה קיבל תורה מסיני ושם הוא אתה החילות, אתערותא דלעילא לבד", ומדרגה זו רצה להמשיך בכל ישראל, שעל זה אמר "אעברה נא ואראה את הארץ גו'", "ארץ העליונה הוא כנסת ישראל שנקראת ארץ חפץ⁵³, ורצה משה להמשיך בה בחינת אתה החילות, שהוא בחינת אתערותא דלעילא הנעשית שלא על-ידי אתערותא דלתתא⁵⁴ . . (ש)אינו נתפס כי אם בבחינת ראייה והסתכלות . . ועל כן אעברה נא ואראה את הארץ, להמשיך בה גם כן בחינת ראייה זו כו'".

ועניין זה קשור גם עם המבואר לעיל (סעיף ג') בטעם בקשת משה להיכנס לארץ, שאילו היה משה רבנו מכניס את בני-ישראל לארץ היתה זו גאולה נצחית שאין אחריה גלות⁵⁵ – כי, ההמשכה מלמעלה למטה (אתערותא דלעילא) שאינה תלויה בעבודת האדם היא למעלה משינויים (בדוגמת אור השמש, "פני משה כפני חמה"⁵⁶, שמאיר בכל התוקף ללא שינויים), מה-שאין-כן ההעלאה מלמטה למעלה (אתערותא דלתתא) יש בה שינויים (בדוגמת אור הלבנה, "פני יהושע (שהכניס את ישראל לארץ) כפני לבנה", שיש בה שינויים כו')⁵⁷.

ומזה מובן שהעבודה הפועלת את הגאולה האמיתית והשלימה, גאולה נצחית שאין אחריה גלות, היא – בעיקר לימוד התורה⁵⁸ (ובמיוחד – פנימיות התורה⁵⁹), שזוהי ההכנה לקיום בקשת משה רבינו לעתיד לבוא, כמבואר בליקוטי-תורה⁶⁰ ש"אז לא נתקיימה בקשה זו⁶¹ שיהיה אתערותא דלעילא לבדה", בבחינת ראייה, "אכן לעתיד לבוא יתגלה בחינה זו", "לעתיד לבוא⁶² כתיב כי עין בעין יראו וגו''"⁶³.

ז. ההוראה מכל האמור לעיל בנוגע לעבודה בפועל – "והחי יתן אל לבו"⁶⁴:

בעמדנו בשבת נחמו, בסמיכות ממש ליום-טוב חמישה-עשר באב, זמן המוכשר ומסוגל ביותר לתיקון כללות עניין החורבן והגלות יש להוסיף (ד"מוסיף יוסיף"⁶⁵) ביתר שאת וביתר עוז ב"מעשינו ועבודתינו" הממהרים ומזרזים את הגאולה, להוסיף עוד פעולה ועוד פעולה כדי להחיש ביאת משיח צדקנו בפועל ממש.

(קטעים משיחת שבת פרשת ואתחנן, שבת נחמו, ט"ז מנחם-אב ה'תשמ"ח.

התוועדויות תשמ"ח כרך ד', עמ' 146-152)

________________________

1)     בשנת תשמ"ח.

2)     ויתירה מזה - מצד החיוב דתוספת שבת, להוסיף מחול על הקודש, הרי, התחלת השבת היא ביום חמישה-עשר באב עצמו.

3)     של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב (רצז, א).

4)     ישעי' מ, א.

5)     טושו"ע או"ח סו"ס תכח.

6)     ראה גם לקו"ש ח"ט עמ' 61 ואילך.

7)     ביאור השייכות דחמישה-עשר באב ויום הכיפורים – ראה אוה"ת פרשתנו (כרך ו') עמ' ב'קצז ואילך, ד"ה נחמו עת"ר. וראה גם שיחת ט"ו באב תשמ"ו ס"ב ואילך.

8)     ראה פע"ח שער חגה"ש בסופו (דרוש סוד ט"ו באב) - הובא ונתבאר באוה"ת וד"ה נחמו שבהערה הקודמת.

9)     וכסיום המשנה: ביום שמחת לבו, זה בנין ביהמ"ק שיבנה במהרה בימינו. ובחדא"ג מהרש"א: אחמישה-עשר באב קאי שטעמי שמחתו . . תלויין בבנין המקדש.

10)   זהר ח"א קנ, רע"א. רכה, סע"ב. רמט, ב. ח"ב פה, רע"א. רטו, א. וראה שמו"ר פט"ו, כו.

11)   סוכה כט, א.

12)   להעיר גם שאחד הטעמים ליום-טוב דחמישה-עשר באב הוא "שפסקו מלכרות עצים למערכה . . תשש כחה של חמה" (תענית בסופה), היינו, שעושין יום-טוב על שתשש כוחה של חמה ("דהגם שהוא מפני שאז גמר מצוה דכריתת עצים למערכה, מ"מ, הלשון . . משמע דזהו עצמו טעם דהיו"ט") - "כי אוה"ע מונין לחמה . . חמה בישא. . ולכן, לפי שבט"ו באב שהוא שלימות מילוי הלבנה ע"כ ממילא תשש כוחה של חמה בישא" (אוה"ת שם עמ' ב'קצח. ד"ה נחמו הנ"ל).

13)   ראה סוכה שם. ב"ר פ"ו, ג. וראה אוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך. ובכ"מ.

14)   נוסח ברכת קידוש לבנה (סנהדרין מב, א. רמב"ם הל' ברכות פ"י הט"ז).

15)   תענית ל, סע"ב.

16)   פרש"י ותוס' שם - מאיכ"ר פתיחתא לג.

17)   שם כט, א.

18)   וי"ל רמז בדבר שהיו"ט דחמישה-עשר באב הובא בסוף תענית, ללמדנו, שהסוף (גמר ושלימות, סך-הכל) דכללות עניין התענית על החורבן והגלות הוא - יו"ט הכי גדול שלמעלה מכל הימים טובים. וע"ד סיום הלכות תעניות ברמב"ם - "כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות המשיח, ולא עוד אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה כו'".

19)   להעיר מעניין ביטול המועדים לעתיד לבוא (מדרש משלי פ"ט, ב. ועוד) - שאין הכוונה שיבטלו לגמרי, כי אם, שהגילוי שבהם יהיה כ"שרגא בטיהרא" לגבי מעלת הגילויים דלעתיד לבוא (ראה תו"א מג"א צ,ד. קיט,ב. הובא באוה"ת פרשתנו עמ' עב. ב'ריב ואילך. וראה לקמן הערה 58).

20)   רמב"ם הל' תפילה פי"ג הי"ט.

21)   להעיר מהעילוי המיוחד בהתחלת ופתיחת עניין (ראה לקו"ש ח"כ ס"ע 74 ואילך. וש"נ).

22)   איכ"ר ספ"א.

23)   ובאופן דמוסיף והולך בכל שבע דנחמתא - "דדרך הנחמות להיות הולכות ומשובחות יותר" (תוס' מגילה לא, ריש ע"ב), וכדלקמן בפנים.

24)   להעיר מהשייכות דתקט"ו (גילוי והמשכת בחי' י"ה (ט"ו) בעולמות שהם בחי' מהלך ת"ק שנה) לחמישה-עשר באב - נתבאר בארוכה באוה"ת פרשתנו עמ' ב'קצז ואילך.

25)   ראה דב"ר פי"א, ט - הובא בדע"ז מבעה"ת עה"פ.

26)   ראה מגלה עמוקות אופן קפה (הובא בילקוט ראובני פרשתנו). אלשיך אוה"ח ועוד ריש פרשתנו. אוה"ת פרשתנו עמ' סה. צג. ב'רא. ועוד.

27)   ראה מכילתא בשלח טו, א. הובא בתוד"ה ה"ג נאמר - פסחים קטז, ב.

28)   בסדר הפרשיות וההפטרות - בשם המדרש.

29)   ישעי' מט, יד.

30)   שם נד, יא.

31)   שם נא, יב.

32)   ובפרט לאחרי ש"לקו בכפלים" (איכ"ר שם).

33)   פרש"י בראשית ג, ח. שם, כד. ועוד.

34)   ולא כדי שלא יהיה באופן ד"נהמא דכיסופא" (ראה ירושלמי ערלה פ"א ה"ג. לקו"ת צו ז, ריש ע"ד), מתחילים בנחמה שע"י הנביאים, וע"י בקשתם ותפילתם של ישראל באים לשלימות הנחמה, "אנכי אנכי הוא מנחמכם" - שהרי לקו ובכפליים ועשו תשובה וכו' וכו'.

35)   ל' הכתוב - איוב יא, ו.

36)   כולל גם הכפל דשבת - "כל עיסקא דשבתא כפול" (מדרש תהלים צב, א. וראה לקו"ת בשלח בתחילתו), ולהעיר אשר שבת הו"ע של גאולה, מעין ודוגמת "יום שכולו שבת ומנוחה לחי העולמים" (תמיד בסופה).

37)   יל"ש ר"פ לך לך (רמז סד). וראה ד"ה ויאמר גו' לך לך תרכ"ז. תר"ל - הובא בסד"ה נחמו עת"ר.

38)   להעיר מפס"ד הרמב"ם (הל' תשובה פ"ז ה"ה) "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה" – דעניין התשובה הוא "כפלים לתושיה" - "ומיד הן נגאלין".

39)   וכמ"ש בהמשך הפרשה (ו, יח) "ועשית הישר והטוב", "זו פרשה לפנים משורת הדין" (פרש"י עה"פ).

40)   תענית בסופה.

41)   ולאחרי שהעניינים דלפנים משורת הדין נעשו דין בתורה - צ"ל הוספה יתירה על לפנים משורת הדין שהיה לפני זה.

42)   ראה מהר"ץ חיות סוף מסכת תענית, ובשם הגדולים להחיד"א מערכת גדולים ערך רש"י קרוב לסופו, שד"ח ח"ט עמ' א'תתיד - אם הפירוש לתענית הוא של רש"י, ובכל אופן - ה"ז פירוש של גדול בישראל שנתקבל ונתפשט בכל תפוצות ישראל, פירוש שנאמר ברוח הקודש כו' (ראה המשך תער"ב ח"ג ס"ע א'שפה).

43)   קכא, ב.

44)   ס"פ נצבים.

45)   משלי ג, ב.

46)   יו"ד סרמ"ו סכ"ג. וראה גם מג"א (או"ח סרל"ח) שהביא דברי הב"ח "האחרונים קבלו לומר משכבי עד קומי שכבי ומקומי עד שכבי קומי, דמחג שבועות שאומרים מגילת רות שכתוב בה (ג, יג) שכבי עד הבקר, עד ט' באב שאומרים מגילת איכה שכתבו בה (ב, יט) קומי רוני בלילה לראש אשמורות, שכבי, דא"צ לקום קודם אור הבוקר כדי ללמוד תורה, כיוון דהלילות קצרים, אבל מט' באב [* כ"ה (ט' באב) בב"ח. ומוסיף המג"א: "ובע"ש כתב מט"ו באב כו'". ולהעיר, שבזה מרומז גם הקשר דתשעה באב וחמישה-עשר באב - ע"ד האמור לעיל (ס"ב) שבט"ו באב נתברר שבטלה הגזירה דט' באב (וראה לקו"ש חי"ט עמ'447 בהערה, חכ"ד עמ' 273 הערה 25. ועוד)] – שאומרים קומי, עד חג השבועות שאומרים שכבי, חייב לקום קודם אור הבוקר בראש אשמורות ללמוד, כיוון דהלילות ארוכים".

47)   פ"ד ה"ח.

48)   שמו"ר רפמ"ו.

49)   שניתנו ביוהכ"פ, השייך לחמישה-עשר באב - "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב וכיום הכיפורים.

50)   נוסף לכך שבפרשה זו נאמרו עשרת הדברות - כללות התורה, ולהעיר, שבשבת זו לומדים פרק שלישי דמסכת אבות [* שהתחלתה – "משה קבל תורה מסיני"] – הקשור עם כללות עניין התורה - "אוריאן תליתאי" (שבת פח, א).

51)   ב, ג ואילך. וראה בארוכה אוה"ת פרשתנו עמ' נא ואילך. עמ' ב'רט ואילך.

52)   ולהעיר ממארז"ל (ספרי ופרש"י בהעלותך יא, ה) "חנם מן המצוות", היינו, "שנמשך השפע ממקום גבוה שלמעלה מאתעדל"ת אשר אין מגיע שם העלאת מ"ן ממעשר המצוות" (לקו"ת שם ג, ד. אוה"ת שם עמ' נג. ומבאר שם החילוק שבין מצוות לתורה, עיי"ש).

53)   מלאכי ג, יב. וראה "היום יום" י"ז אייר. כש"ט הוספות סמ"ד. וש"נ.

54)   ולהעיר, שגם אם היתה מתקיימת בקשת משה רבינו לא היה זה באופן של נהמא דכיסופא (לגמרי) – מכיוון שנעשה ע"י בקשת משה היינו, שגם "מתנת חנם" באה ע"י תפילה (וי"ל ע"ד מארז"ל (ראה גיטין נ, ב. ב"מ טז,א. ועוד) "אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה לא הוה יהיב ליה מתנתא").

ועפ"ז יומתק התיווך (בפנימיות העניינים) בין ב' הפירושים ברש"י, "אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם כו'", "ד"א זה אחד מעשרה לשונות של תפילה" - החיבור ד"מתנת חנם" (אתעדל"ע, תורה) עם "תפילה" (אתעדל"ת).

55)   ראה אוה"ת שבהערה 26.

56)   ב"ב עה, סע"א. ספרי ופרש"י פינחס כז, כ.

57)   וראה אוה"ת שם (עמ' פז. קט. קיב. ב'רכה) ש"מה שלא פעל משה מבוקשו אף שזה לכאורה מניעת טובה גדולה, עכ"ז י"ל שמהירידות שנמשכו בגלות הארץ יהיה עליה גדולה ביותר", "מזה יומשך שלע"ל יהיה גילוי גדול יותר מבחי' שמש, ועז"נ (ישעי' ל, כו) והיה אור הלבנה כאור החמה גו'", "שגם ההמשכה מלמעלה למטה ישבו כמו בחינת מלמטה למעלה ממש". וזהו גם תוכן היו"ט דחמישה-עשר באב - שע"י הירידה דת"ב נעשית עליה גדולה ביותר, שזהו"ע שלימות הלבנה, "והיה אור הלבנה כאור החמה" (ראה אוה"ת שם עמ' ב'קצח ואילך).

58)   ראה אוה"ת שבהערה 19, שהעילוי דתורה (המשכה מלמעלה למטה) לגבי תפילה (העלאה מלמטה למעלה) הוא ע"ד מעלת הגילויים דלעתיד לבוא לגבי המועדים שיהיו בטלים כשרגא בטיהרא. ודוגמתו - העילוי דט"ו באב לגבי שאר המועדים, כנ"ל.

59)   ראה לקו"ת שם ד, א, ש"עיקר בקשת משה היה להמשיך בחי' ראי' בעסק התורה ע"ד מ"ש דהע"ה (תהלים קיט,יח) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". וראה בארוכה אוה"ת שם עמ' קז, שזהו"ע גילוי פנימיות התורה שיתגלה ע"י משיח, כמ"ש בזהר ריש פרשתנו (רס, ב - הובא גם בלקו"ת שם ג, ג) "משה שירותא הוא בעלמא . . סיומא מלכא משיחא הוא".

ולהעיר גם מהשייכות לחמישה-עשר באב, שהו"ע השידוכין והנישואין (בנות ישראל כו' חולות בכרמים כו' בחורשא נא עיניך כו') דהקב"ה וכנס"י - כי, "הנישואין זהו גילוי פנימיות התורה שיהיה לע"ל . . וזה יהיה ע"י האתעדל"ת עכשיו . . ומשה רצה להמשיך בחי' זו בכנס"י ע"י שיכניסם הוא לארץ" (אוה"ת שם עמ' ב'ריט).

60)   שם ג, א-ג. אוה"ת שם עמ' נד. סד. ועוד.

61)   ראה אוה"ת שם עמ' עח, שממארז"ל (ברכות לב, ריש ע"ב) "גדולה תפילה יותר ממע"ט, שאין לך גדול במע"ט יותר ממרע"ה אעפ"כ לא נענה אלא בתפילה, שנאמר (פרשתנו ג, כו-ז) אל תוסף דבר אלי, וסמיך ליה עלה ראש הפסגה", ומפרש רש"י "בדבר תפילה זו נתרציתי לך להראותך אותה", מוכח, ש"מה שראה אותה מראש הפסגה חשוב נענה, מפני שגם עי"ז פעל ההמשכה למי שתורתו אומנותו", "יחידי סגולה שבכל דור (עיני העדה - ראה לקו"ת שם ב, ד) שיאיר בהם בחי' משה שיוכלו להמשיך מלמעלה למטה גילוי אלקות ע"י תורתם גם בלתי העלאת מ"ן כלל", "וכן להיות אתעדל"ע מעצמו לעורר אתעדל"ת".

וי"ל, שכן הוא גם בנוגע לביטול ושלילת עניין החורבן והגלות שע"י משה - כידוע "שלפני נשמות הגבוהות כמו רשב"י (שגילה פנימיות התורה) לא נחרב הבית כלל" (פלח הרמון שמות ע' ז'). - ולהעיר מהשייכות דרשב"י ומשה (ראה עמה"מ סב, ד. סידור (עם דא"ח) שער הל"ג בעומר (דש, ב. שז, ב). ועוד).

62)   ישעי' נב, ח.

63)   ולהעיר גם ממ"ש בהפטרה דפ' ואתחנן (נחמו) - "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר גו'" (שם מ, ה).

64)   קהלת ז, ב.

65)   "יוסיף חיים על חייו" - וי"ל שזהו"ע ד"והחי יתן אל לבו", שאף שגם לפנ"ז הוא במעמד ומצב ד"והחי", מ"מ, "יתן אל לבו" להוסיף חיים (גשמיים ורוחניים) על חייו, עד לתוספת חיות דבחינת "מחיה חיים"(יומא עא, א. וראה סה"מ תש"י עמ' 44).