הרשל עמד משתומם בחדרו של הצדיק. הוא היה מוכן לבצע כל אשר יצווה עליו, אך כשאמר הצדיק את דבריו, התקשה להבינם.
לאחר שהרשל התחתן עם בתו של אחד מעשירי הכפר יאנובצ'ה, היה סמוך על שולחן חותנו. חמיו קיבל עליו לדאוג לפרנסת חתנו ובני ביתו, כדי שהוא יהיה פנוי לשקוד על לימוד התורה. כך עברו עליו כמה שנים טובות שבהן ישב ולמד ולא ידע מחסור.
אך הגיע היום וחותנו של הרשל הלך לעולמו, ובבת-אחת הוטל על שכמו של הרשל עול הפרנסה. הוא החל לעסוק בעבודות קטנות, וגם קנה דברי סדקית כדי לסחור בהם, אולם הכנסותיו היו זעומות.
ככל שעבר הזמן גברו הפצרותיה של אשתו, שינהג כמנהג הסוחרים, יסובב בעיירות, ואולי יזדמן לו עסק טוב שיוכל להרוויח ממנו. הרשל נעתר. בלב מלא תפילה ותקווה נפרד מאשתו וילדיו ויצא לדרכו. הוא עבר מעיירה לעיירה בלי למצוא מקור פרנסה כלשהו, עד שבא לעירו של הצדיק רבי יששכר-דב-בעריש מוואלברוז'.
הרשל היה נואש למדיי. בדרכו קיבל עצות למכביר מסוחרים, אולם שום דבר לא הבשיל לעסק רווחי. הרשל נכנס אל הצדיק וגולל לפניו את מצבו העגום. הצדיק הקשיב רוב-קשב, וכשסיים אמר לו הרבי: "שוב לביתך, ועסוק בדיני ממונות שב'חושן משפט' [=החלק בשולחן ערוך העוסק בדיני ממונות]". כאילו לא הבחין בפניו התמהות של הרשל, הוסיף ובירכו: "השם יתברך יצליח דרכך וישלח לך את מזונותיך בהרחבה בדרך של כבוד".
אף-על-פי שהרשל לא הבין את פשר הדברים, ברכתו המפורשת של הצדיק הניחה את דעתו. הוא שב לביתו, וסיפר לזוגתו על הוראת הצדיק. בסופו של דבר גם היא התחזקה בביטחונה בה', ועודדה את בעלה לשבת וללמוד כציווי הרבי.
ימים של עוני ודלות עברו עליהם, ומצבם הוסיף והידרדר מיום ליום. הרשל השתדל להשקיע את כל-כולו בלימודו ולא להניח לקשיים לשבור את רוחו. מפעם לפעם יצא למכור חפץ או בגד, כדי להשיג כמה פרוטות בעבור בני הבית, אך האמין וקיווה כל העת להתממשות ברכת הצדיק.
לילה אחד, בשעה מאוחרת אחר חצות הלילה, נשמעו דפיקות על דלת ביתו. בפתח עמדו שני יהודים סוחרים, שנראה כי עברו דרך ארוכה. "זה עתה שבנו מהיריד הגדול בצ'נסטחוב, ואנו בדרכנו לשוב לעירנו לודז'", סיפרו השניים. "כוחותינו אזלו והחלטנו לעצור למנוחת לילה, כדי להמשיך בנסיעה מחר בבוקר. ראינו אור בחלון, ואנו שואלים אם נוכל ללון אצלכם".
הרשל קיבל את הסוחרים בזרועות פתוחות ושמח על ההזדמנות לקיים את מצוות הכנסת אורחים. אך כאילו נזכר בדבר-מה, הוסיף בהיסוס: "מקום לישון אציע לכם בשמחה, אך לצערי אין בידי לתת לכם לאכול, שכן לא נותר בידנו מזון".
האורחים, שחזותם העידה כי אמידים הם, מיהרו לומר כי אין להם צורך באוכל וכי באמתחתם יש מזון די הצורך. הרשל הזדרז, הציע בעבורם שתי מיטות, וכאשר שכבו האורחים לישון חזר ללימודיו.
קולו המתנגן של הרשל הגיע לאוזני הסוחרים. הם התלחשו כי בעל-הבית ודאי תלמיד-חכם גדול הוא. פתאום נזכר אחד מהם בוויכוח כספי ישן שהיה ביניהם ושעדיין לא בא על פתרונו.
"מה דעתך להציג לפני בעל-הבית את הסוגיה השנויה במחלוקת?", הציע האחד לחברו. "הלוא עד עתה לא הצלחנו לבוא לידי פשרה. אולי יעלה בידו להכריע סוף-סוף בשאלה". הסוחר השני הגיב בהתלהבות. הם קמו ממשכבם וניגשו אל הרשל. "נראה כי תלמיד-חכם אתה. אולי תוכל להכריע בשאלת ממון שיש בינינו?", שאלו. הרשל הביע נכונות לשמוע את דבריהם.
כשסיימו להציג לפניו את כל צדדי הסכסוך, אמר להם הרשל: "שובו למנוחת הלילה ואני אעיין בדברים, ומחר מקווה אני שאוכל לפתור את הבעיה". את שעות הלילה ניצל הרשל ללימוד הסוגיה לאורכה ולרוחבה, סוגיה שממילא כבר היה בקי בה מעיסוקו המתמיד בלימוד 'חושן משפט', כהוראת הצדיק.
בבוקר קמו השניים והתפללו שחרית, ולאחר מכן הציג הרשל לפניהם את מסקנותיו, שהיה בהן גם ניתוח נכון של צדדי הבעיה וגם הצעת פשרה הוגנת. הדרך החכמה שמצא כדי לפשר בין שניהם מצאה חן בעיני הסוחרים, ומיד הזדרזו להעניק לו סכום נאה, שדיי היה בו להוצאות השבת בהרחבה.
בטרם נפרדו ממנו שוב הסתודדו השניים, ואז פנו אל הרשל ואמרו: "אחרי העזרה הגדולה שעזרת לנו בסוגיה שהציקה לנו שנים רבות, ולאחר שמצאנו כי אתה בעל שכל ישר וחריף, החלטנו לצרף אותך כשותף בעסקינו. הלוא אמרת כי בביתך בקושי יש מה לאכול. מעתה לא תדע כל מחסור, שכן הקב"ה בירכנו בעסקים טובים שרווח נאה בצידם".
הרשל היה מופתע ונרגש, ובקושי הצליח להשיב. לנגד עיניו ראה כיצד מתגשמת רוח-קודשו של הרבי מוואלברוז' שהורה לו ללמוד דיני ממונות, והנה גם ברכתו מתקיימת לפרנסה בהרחבה בדרך של כבוד. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
