נושאים נוספים
	התקשרות 945 - כל המדורים ברצף
	ה'נכד' הביא לשלמות את עניינו של ה'סבא'
	להביא לגילוי המשיח בפשטות
	אלול חסידי
	פרשת תצא
	"לא מצאתי לגוף טוב משתיקה"
	הלכות ומנהגי חב"ד

מהילדים ביקש הרבי לתת פרוטה אחת בכל יום מאלול עד אחרי הושענא רבה * יחד עם המרירות באמת מעצם העובדה שהמלך בא אליו לשדה יש להיות בשמחה, וזה כבודו של המלך! * הסיבה לאמירת "לדוד ה' אורי" פעמיים ביום, ומדוע לא אומרים י"ג מדות באלול * ועל ה'מנהג טוב' לבקר באלול את חיילי צה"ל, לתקיעת שופר ו'מבצע תפילין'

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

הוספה מיוחדת בצדקה

"מנהג ישראל להוסיף בחודש אלול בגמילות-חסדים ובצדקה, ובכלל – אהבת ישראל" – אמר הרבי בהתוועדות ש"פ ראה תש"נ (התוועדויות תש"נ כרך ד, עמ' 178).

בשנת תשמ"ב (התוועדויות תשמ"ב כרך ד' עמ' 2146) ביקש הרבי מילדי ישראל "צבאות השם":

ומן הראוי שכל-אחד-ואחד מכם יחליט – בלי נדר – שבכל יום ויום מימי חודש אלול וחודש תשרי, עד לאחרי "הושענא רבה" – יתן (לכל הפחות) פרוטה לצדקה ("סענט" או מטבע וכיוצא-בזה – בכל מדינה לפי ענינה).

ומובן ופשוט – שנתינת הצדקה היא רק בימי החול, ולא בשבתות וימים טובים, ראש-השנה ויום-הכיפורים.. ולפעול זאת גם על החברים והחברות שלכם.

התוועדויות ושמחה בימי אלול

בשיחת שבת פרשת נצבים תשל"ד (שיחות-קודש תשל"ד כרך ב, עמ' 467) אמר הרבי בין השאר:

וזוהי ההסברה על שיש כאלה שיש להם טענות לחסידים בדבר ההנהגה של חסידים בחודש אלול, והימים הרי הם ימי המוסר וכו', מה מקום לקיום התוועדויות והנהגה של שמחה?

והביאור בזה: "אני לדודי", כשיהודי יודע שבחודש אלול המלך בשדה, והוא יורד ומגיע אליו כפי שהוא נמצא בשדה, הרי הדבר מעורר אצלו שמחה; והדבר איננו בסתירה לכבוד המלך כו' כי-אם אדרבה: אם לפני המלך הוא נמצא במצב של דיכדוך ובמרה שחורה כו', הרי זהו ענין של היפך כבוד המלך;

נדרש אמנם ענין המרירות ובאמיתיות על כל הענינים שהם היפך [רצון] המלך; ברם צער הגוף – של משכא דחויא [=עור הנחש] – אינו צריך לבלבל לשמחת הנפש וכמבואר בספר התניא, ולכן צריכים להיות בד בבד יראה ביחד עם אהבה, ואהבה היא ההיפך מכיווץ וצמצומים.

'סדר הלימוד' שהורה הרבי ללמוד עם ילדי 'גן ישראל' בי"ז באלול ה'תשל"ה

על-פי שניים עדים

למה אומרים "לדוד ה' אורי" פעמיים ביום? – עניין זה הזכיר הרבי בהתוועדות שבת קודש פרשת תבוא תש"ל (שיחות-קודש תש"ל כרך ב, עמ' 498):

במנהג ישראל שאומרים המזמור לדוד ה' אורי וישעי פעמיים בכל יום: בשחרית ומנחה או (לפי מנהג נוסף) בערבית (כפי המנהגים השונים בזה), הנה בפעם השנייה שאומרים מזמור זה מיתוסף יותר; כלומר, למרות שכבר בשחרית הוא (המתפלל) אחז בדרגא של "ה' מעוז חיי", הנה בהגיע תפילת מנחה והוא אומר מזמור זה שוב הרי גם הענין ד"לדוד ה' אורי" הוא בדרגה גבוה יותר.

אמירת המזמור פעמיים באה לבטא עניין של עדות, בהתאם למבואר בעניין אמירת קריאת-שמע "פעמים בכל יום" שהעי"ן רבתי והדלי"ת רבתי הרי הוא עניין "עד", ואמירתו פעמיים מהווה ב' עדויות (ומעין זה מבואר בענין אמירת "ויכולו" בליל שבת-קודש פעמיים – כדי שיהיו שתי עדויות).

וכך גם בענין אמירת "לדוד ה' אורי וישעי" על-ידי אמירתו ב' פעמים מתהווה עניין עדות, אשר שני עדים משנים המציאות... וכאשר ישנן אותן שתי עבודות הרי מעניין "ומצאתי להם עד" מגיעים ל"מצאתי דוד עבדי", שזהו ענין הגאולה הבאה בהיסח הדעת, שאז מגיעים אכן למצב של "ממי אירא וממי אפחד".

במחשבה תחילה

ומדוע אין אומרים י"ג מידות הרחמים באלול? – ביאר הרבי בשבת פרשת ראה תש"ל (שיחות-קודש תש"ל כרך ב):

בחודש אלול מאירים י"ג מידות הרחמים, אף-על-פי שמנהגנו שאין אומרים את י"ג מידות הרחמים – הרי העניין ברוחניות קיים, ואין זה אלא שבדיבור אין אומרים זאת, משום שזהו דבר שנמשך באתערותא-דלעילא שאינו תלוי בעבודת האדם;

ומטעם זה מבאר אדמו"ר הזקן בדרושי אלול שבספר 'לקוטי תורה' את עניין המשכת י"ג מידות הרחמים שבחודש אלול, שכן, למרות שאין אומרים זאת, הרי (ברוחניות) הענין קיים.

העבודה היא העיקר

עד כמה נדרש באלול לעסוק בעבודת התפילה, תשובה ולימוד התורה, למדים מדברי הרבי בשנת תשל"ח (שיחות-קודש תשל"ח כרך ג, עמ' 333) כדלהלן:

אין די בכך שהוא נמצא בשדה יחד עם המלך (ובכך סבור הוא לצאת ידי חובתו) אלא נדרשת עבודת התפילה והתשובה, והדבר קשור בגילוי של י"ג מידות הרחמים, ועל-דרך-זה נדרש לימוד התורה (על-ידי י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן), בפרט על-פי המבואר באגרת-התשובה (פרק ט) שעניין "תשובה עילאה" נפעל על-ידי לימוד התורה שכן על-ידי-זה נהיה הענין של "אתדבקות רוחא ברוחא" "השכל בשכלו וחכמתו יתברך", וכמבואר בכמה מקומות הקשר בין לימוד התורה וענין התשובה –

כאן הדגיש הרבי: "שאין כאן המקום להאריך בזה, מכיון שזו סוגיה עמוקה, וענין בפני עצמו"... והמשיך:

וזוהי אפוא הוראה ברורה בנוגע לפועל, שבד בבד עם ההבטחה שנמצאים בשדה עם המלך והמלך "מקבל את כולם בסבר פנים יפות" (מבלי הבט על מעמדו ומצבו של איש השדה) ונוטל את בקשותיו של כל אחד מהפונים אליו וממלאם בסבר פנים יפות – נדרשת עבודה בכל הענינים הקשורים בחודש אלול.

ברוח דברים אלו כותב הרבי גם בח"י אלול תש"כ (אגרות-קודש כרך יט, עמ' תל"ב):

במענה למכתבו מו' לחדש אלול, חדש הרחמים, בו כותב אודות סדר בימי הרחמים האלו.

והנה אף כי בדברי רבנו הזקן המלך בשדה ומקבל את כולם בסבר פנים יפות וכו' (לקוטי תורה פרשת ראה, דיבור המתחיל אני לדודי), מובן וגם פשוט שצריך להרבות בעניני תפילה תורה ומצוות, וכסדר הכתוב אני לדודי (בתחלה) ודודי לי, ראשי תיבות אלול,

וכמבואר בספרי קבלה מוסר וחסידות, והסדר בזה בכלל וכמובא באחרונים, שמרבים בתפילה ובתחנונים בערך שאר השנה... וכן בלימוד התורה, מרבים בחלק השייך לעבודת השם יתברך ולהדר בקיום מצוותיה, ובספרי חב"ד הרי מיוחד לזה: אגרת התשובה (חלק ג' מספר התניא) דרך החיים (לבנו אדמו"ר האמצעי) וכו'.

ויהי רצון שיעשה בכל האמור, יעשה לשון מעשין על הצדקה, כפייה יותר מרגילות, ויותר מאשר שכלו מורה לו, והרי נצטווינו בטל רצונך מפני רצונו וכו'.

בברכה לתלמוד תורה ביראת שמים ולכתיבה וחתימה טובה

[אגב, מקבל מכתב זה משמש כיום אחד האישים הרוחניים הבולטים בישיבה ליטאית חשובה].

מנהג טוב בארץ הקודש

בח"י אלול תשל"ו (שיחות-קודש תשל"ו כרך ב, עמ' 691) מזכיר הרבי בתוך ההתוועדות בפנייה מיוחדת לאנ"ש בארץ הקודש:

בנוגע למנהג הטוב שהונהג בשנים האחרונות בארצנו הקדושה שמבקרים במשך חודש אלול חודש הרחמים – את אלו שההשגחה העליונה בחרה להגן על הדרים בארץ אשר גו' עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה (עקב יא, יב), והם מגינים בגופם ממש (מבלי לקבל כבוד או שכר הגון כו') – ובד בבד עם שמיעת השופר מעוררים אותם לנהוג בהתאם לרצון המלך, שעל-ידי-זה היא ההכנה המתאימה לתמליכוני עליכם בראש השנה,

ואם יש מקום או קבוצה שעדיין לא ביקרום עד עתה – בוודאי ישתדלו ובשמחה וטוב לבב לבקר ולתקוע שם בשופר, ביחד עם הנחת תפילין והפצת ענייני יהדות תורה ומצוותיה באופן דמוסיף והולך ואור...