אנשי ירושלים הכירו היטב את סוכתו המיוחדת של הרב שלמה-דוד כהנא, רבה של העיר העתיקה בירושלים. רבים מהם עשו לעצמם נוהג, בדרכם אל הכותל המערבי, להיכנס אל סוכתו של הרב, להתבשם שם בדברי תורה ושמחה ולהמשיך הלאה.
רבות התאמץ הרב על דבר קיום מצוות סוכה. הוא החל לבנותה, בעזרת תלמידיו, מיד במוצאי יום הכיפורים. תמיד דאג שתהיה גדולה ורחבת-ידיים, כדי להכיל את האורחים הרבים. צאצאיו הצעירים היו שוקדים במרץ, עד כניסת החג, לייפות את הסוכה ולקשטה בכל פאר והדר.
מנהג מוזר אחד נהג הרב. בשעה שכל סוכות העיר היו מוארות היטב בליל החג, סוכתו של הרב כהנא הייתה תמיד חשוכה בליל חג הסוכות. הסעודה נערכה בשמחה גדולה, אך לאור הנרות בלבד, וכאשר כבו הנרות הוסיף הרב לשבת בסוכה עם תלמידיו ולעסוק בדברי תורה כל הלילה, בחשֵכה מוחלטת!
באחד מימי הסוכות הואיל הרב לספר את פשר מנהגו המוזר.
הימים ימי מלחמת-העולם השנייה. בתחילת שנת ת"ש (ספטמבר 1939) נכבשה פולין בידי הנאצים, לאחר הפצצות כבדות שהותירו חורבות בערי פולין, ובעיקר בוורשה. בהתקרב חג הסוכות ידע הרב כהנא, ששימש רב בוורשה, כי הפעם לא יוכל להדר בסוכה ובמצוות ארבעת המינים, כהרגלו. לא היו בנמצא לולבים, הדסים וערבות. רק אתרוג אחד נמצא בידי ר' משולם קמינר, הממונה על בית-העלמין בוורשה.
הקמת סוכה הייתה בלתי-אפשרית. אמנם במחסן ביתו של הרב היו שמורים הקרשים והדפנות לסוכה, אולם הקמתה הייתה כרוכה בפיקוח נפש ממש. הנאצים צמאי-הדם סבבו ברחובות, וכל סממן יהודי עלול היה להגביר את תאבונם לעשות שפטים בבית וביושביו.
עם זה, הרב כהנא לא רצה בשום אופן לוותר על המצווה החביבה עליו כל-כך. בימים שקודם החג שוטט באזור, כדי לאתר פינה חבויה באחת החצרות, שבה יוכל להקים את סוכתו. לבסוף נמצאה כזאת בחצר הבית השלישי שליד ביתו. בעזרת תלמידיו הוציא בשקט ממחסן ביתו את הקורות והדפנות, העמיד את הסוכה על תילה, וסביבה תלה בגדים וסדינים רטובים, כדי שייראה כאילו נתלו לייבוש.
בהגיע ליל החג נכנס הרב בשקט אל סוכתו החשוכה, עם שניים מתלמידיו. הם ערכו קידוש על שתי פרוסות לחם ושוחחו בלחש בדברי תורה. מעדני חג, קישוטים ושאר סממני שמחה לא היו בסוכה, אולם את ליבו של הרב הציפה שמחה עילאית אדירה על הזכות שעלתה בידו לקיים את המצווה כהלכתה.
כדי שלא לעורר את חשדם של הנאצים, ששוטטו בכל פינה, נשארו הרב ותלמידיו בסוכה במשך כל הלילה. למרות הפחד והמציאות הקשה, לא דיברו על המלחמה ונוראותיה אלא במעלות החג ובמצוותיו, ובהן גם הרעיון שמסר הרב לתלמידיו:
"תמיד שאלתי את עצמי – מתי מתקיימת שמחת החג בשלמותה? הלוא לשמחת החג מצטרפים עוד מרכיבים, כמו אכילה, מנוחה, צוותא, מגדנות ועוד. היום למדנו כי בשעה שיושבים בסוכה ריקה מכל אלה, בלי אור ומעדני חג, ובצל החששות והפחד, ובכל-זאת מתאמצים להכניס שמחה בליבנו – זוהי שמחה של מצווה ממש. זוהי שמחה פנימית מעצם קיום המצווה, המתקיימת בשלמותה במצב כזה דווקא".
באותם ימים פעלו הנאצים לדיכוי הרוח היהודית, בשאיפה להשפיל את היהודים ולהפוך אותם לכנועים ולנעדרי כבוד עצמי. אחד האמצעים לכך היה השפלת הרבנים. הם ידעו כי הרבנים נוסכים כוח בעם ומחזקים את רוחו, ולכן ביקשו לפגוע בהם תחילה.
כך קרה, שבדיוק באותו לילה, לילה ראשון של חג הסוכות, באו הנאצים אל ביתו של הרב כהנא. כהרגלם, באו באמצע הלילה אגב השמעת קללות והכאה על הדלת בקתות הרובים. כשנפתחה הדלת בידי הרבנית המפוחדת, פשטו הללו בכל הבית, ועשו חיפוש מדוקדק בכל פינה, בעודם מכים באגרופים את בני הבית.
כל אותה עת עמדה הרבנית כמאובנת. כשלא מצאו את מבוקשם, הצמיד אחד החיילים את קנה אקדחו אל בין עיניה וקרא: "אִמרי לנו מיד היכן הרב, ולא...". בקושי הצליחה הרבנית להוציאה מפיה את המילים: "הוא נעלם בעת ההפצצות".
זה היה הסבר מתקבל גם על דעתם של המרצחים, שכן בעת ההפצצות נעלמו עקבותיהם של רבים. לפיכך רשמו הגרמנים בפנקס התושבים "הרב נעלם". פירוש הדבר מבחינתם, שלא יבואו לחפשו עוד.
באותה שעה ישב הרב בסוכה עם תלמידיו. גם הוא שמע את הצעקות וההמולה, אך לא ידע שמדובר בעצם בו. רק למחרת, כאשר שב בלאט לביתו, סיפרה לו אשתו את הנס שאירע לו באותו לילה.
בתפילת החג של אותו בוקר עלה הרב לתורה ובירך 'הגומל'. לאחר דרך ארוכה ורבת חתחתים הצליח להינצל מציפורני הנאצים ולהגיע בשלום לארץ הקודש. הוא החליט כי בכל שנה ושנה יעשה זכר והודיה לנס שאירע, ויזכיר לעצמו כיצד אפשר לקיים את מצוות שמחת החג בשלמותה, גם בסוכה חשוכה, שאין בה אור ומרכיבי שמחה אחרים.
ובתוך סיפורו המופלא היה משלב הרב גם את אִמרתו של רבי מאיר מפרמישלן על דברי המשנה "המצטער פטור מן הסוכה": "המצטער" – הנמצא בצרה, "פטור מן הסוכה" – הסוכה פוטרת ומצילה אותו מכל צער. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
