נושאים נוספים
	התקשרות 951 - כל המדורים ברצף
	הכוח להתחיל את התורה מחדש
	נצחיות הגוף על-ידי הנשמה
	"ומתלמידי יותר מכולם"
	פרשת בראשית
	הלכות ומנהגי חב"ד

מה למדים מסמיכות "בראשית ברא" ל"וזאת הברכה", ושייכות שניהם לסיום התורה "לעיני כל ישראל" * כאשר מונח אצל האדם שאינו מציאות לעצמו וכל אשר לו מהמחדש בכל יום טובו – יהיה חלק מ"לעיני כל ישראל" * זו גם נתינת כוח למרות מעמדו ומצבו, כי גם אם אינו לומד כל התורה, יוכל להחזיק לומדי תורה ולהשתתף בלימודם * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. יש להוסיף ולבאר בפרטיות יותר שייכות¹ "לעיני כל ישראל" עם הקריאה שלאחרי זה – "בראשית ברא אלקים" (שהרי מיד כשמסיימים את התורה מתחילים אותה עוד הפעם מתחילתה), וכן עם הקריאה שלפני זה, בהתחלת הפרשה – "וזאת הברכה".

עניין "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" הוא, שיהודי צריך לדעת, ש"את השמים", עניינים רוחניים, "ואת הארץ", עניינים גשמיים – "ברא אלקים". אין לו לחשוב ש"כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"², אלא עליו לדעת שמשל עצמו ("אייגענע") אין לו מאומה, כל מה שיש לו, הגשמיות והרוחניות שלו, יש לו מזה שהקב"ה מהוה בכל רגע ורגע³ כללות הבריאה וגם את ההשפעה אליו בפרט.

הרמז ב"וזאת הברכה אשר ברך משה" הוא:

משה רבינו הוא רועה ישראל. הוא המדריך שלהם שיתנהגו בכל הנהגותיהם כדבעי, ועל-ידו משפיעים להם כל הצטרכותם.

וכמאמר רז"ל⁴ שירידת המן היה בזכותו של משה. גם ענני הכבוד שהיו בזכותו של אהרן ובארה של מרים, הנה כשנסתלקו אהרן ומרים, חזרו בזכותו של משה⁴. ובאמת הנה גם לפני זה היה ההשפעה ממשה רבינו, ורק עברה באמצעות אהרן ומרים.

כי, ענינו של רועה ישראל הוא, שהוא דואג ומספק לבני-ישראל כל המצטרך להם הן בגשמיות והן ברוחניות.

אבל בכדי לקבל את ההשפעה ממשה רבינו, רועה ישראל, ואתפשטותיה שבכל דרא ודרא⁵ – צריכים לעמוד בביטול והתקשרות אליו. צריכים להיות מסורים כמו צאן לרועה, צאן שאין להם רצונות משלהם, והולכים היכן שהרועה מוליך אותם. ובשעה שאין רצונות אישיים, לא בעניינים ארציים, ולא בעניינים שמיימים, אלא מסורים לגמרי למשה, אזי נעשים כלי לקבל את הברכה: "וזאת הברכה אשר ברך משה גו'" "ממגד שמים" – עניינים רוחניים, "ומתהום רובצת תחת"⁶ – עניינים גשמיים.

ב. וזוהי השייכות של "בראשית ברא" עם "וזאת הברכה" ל"לעיני כל ישראל", כי:

בכדי לאחוז באמת באהבת ישראל – כל ישראל – הרי זה על-ידי היציאה מעצמו⁷,

ובמילא, כאשר מונח אצלו האמת שמשלו אין לו מאומה, וכל מה שיש לו הרי זה של הקב"ה שהוא מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית – "בראשית ברא גו'" – ומצד זה מתמסר למשה ואתפשטותא דיליה – "וזאת הברכה גו'" – אזי יוצא ממציאותו, הוא אינו מציאות בפני עצמו, הוא חלק מכלל ישראל – "כל ישראל".

ג. השייכות של "לעיני כל ישראל" עם "בראשית ברא" היא כפולה. כשם ש"בראשית ברא" נותן כוח בעבודה של "כל ישראל" כנ"ל, כך גם "כל ישראל" הוא הכנה ל"בראשית ברא".

בשמחת תורה צריך כל יהודי לסיים את התורה ולהתחיל ללמדה עוד הפעם מחדש ובאופן נעלה יותר. אך כאשר יהודי מתבונן במעמדו ומצבו במשך שנה העברה – יכול לחשוב לעצמו: אני עדיין בכלל ולחלוטין אינו מוכן, וכיצד הנני שייך לזה?

על כך נותנים לו עצה (בתיבות האחרונות שבתורה) – "(לעיני) כל ישראל":

אם בתור פרט אינו יכול לבדו ללמוד את כל התורה ולקיימה – יכלול את עצמו עם יהודים נוספים, להחזיק לומדי תורה, ועל-ידי זה יהיה לו חלק בלימוד התורה של אותם יהודים שהוא מחזיק.

וכמאמר רז"ל⁸ – וכן הוא הדין⁹ – שעל-ידי זה שזבולון תומך בישכר, יש לו חלק בתורה שלומד ישכר.

אמנם, כל זה הוא רק אם מצד טרדותיו אין לו פנאי ללמוד, ויוצא י"ח בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית¹⁰, אבל מה אם לא למד גם בזמנו הפנוי? – הנה גם במצב כזה אין לו להתייאש. כי:

הרביים אומרים שבשמחת תורה יכולים לפעול על-ידי קו השמחה אותו עניין שפועלים בראש השנה ויום הכיפורים בקו המרירות¹¹. והיינו, שאפילו כאשר עבר חודש אלול, ימי הסליחות, ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, ואפילו ביום כיפור בנעילה גם לא שב בתשובה רחמנא ליצלן, מכל מקום, בבוא שמחת תורה יכול לשוב בתשובה בקו השמחה.

וגם – "לעיני כל ישראל", לכלול את עצמו עם כל בני-ישראל, שעניין זה הוא מצד גילוי עצם הנשמה, שהנשמות מתאימות, שמצד זה באה אהבת ישראל אמיתית¹². וכיון שעצם הנשמה היא תמיד בשלימות, יש בכוחו תמיד להתחיל עוד הפעם את התורה מתחילתה, ובאופן נעלה יותר.

ד. האמור לעיל הוא ביאור שייכות "לעיני כל ישראל" ל"בראשית ברא" בתור התחלת התורה, שעל-ידי "לעיני כל ישראל" יש כוח להתחיל עוד הפעם את התורה מחדש. אבל מהי השייכות ל"בראשית ברא" בפרט?

והעניין בזה¹³:

"ברא" הוא מלשון גילוי¹⁴. ופירוש "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" הוא: "בראשית" – ראשית העבודה היא – "ברא", לגלות את ה"אלקים" שנמצא ב"את השמים", שמים וכל צבאם, וב"ואת הארץ", הארץ וכל צבאה¹⁵.

בכל הנבראים, הן בצבא השמים והן בצבא הארץ, ישנו כוח וחיות אלקי שמהוה ומחיה ומקיים אותם בכל רגע ורגע, וחיות אלקי זה הוא כל מציאותו של הנברא, ואין זה אלא שהחיות הוא בהעלם, והנברא נראה למציאות בפני עצמו. וזוהי ראשית העבודה, לפעול שהחיות האלקי יהיה בגילוי – "ברא".

וכשם שבכל נברא ישנו האלקות שבו, אלא שהוא בהעלם, כמו כן ובמכל-שכן יש בכל אחד ואחד מישראל האלקות שבו, נפש האלקית, "חלק אלקה ממעל ממש"¹⁶, שיש בו. ואין זה אלא שמצד התלבשות הנשמה בגוף ונפש הבהמית יכול להיות שהגוף ונפש הבהמית יעלימו ויסתירו על אור הנשמה, ועד שלפעמים יכולים אפילו להלחם עמה.

ועל זה צריך להיות העניין של "בראשית ברא אלקים" בנוגע לעצמו – לגלות את הנשמה שבו, שתצא ממאסר הגוף ונפש הבהמית ותתגלה כמו שהיא, לא רק כוחותיה הגלויים, אלא גם עצם הנשמה הקשורה עם עצמות, אשר הסימן על גילוי עצם הנשמה הוא "ואהבת לרעך כמוך"¹⁷, "לעיני כל ישראל", כנ"ל.

ועל-ידי עניין "בראשית ברא אלקים" בעצמו, ביכולתו לגלות אלקות גם בכללות העולם, בצבא השמים ובצבא הארץ, שבכל דבר יהיה נראה בגילוי שכל מציאותו הוא רק אלקות, ו"אין עוד מלבדו"¹⁸.

* * *

ה. [...] וזהו מה שנתבאר לעיל [. .] שכל אחד מישראל, מבלי הבט על מעמדו ומצבו עד עתה, ביכולתו לכלול את עצמו עם כלל ישראל, "לעיני כל ישראל", כמו חלק מן העצם, ועל-ידי זה יש בכוחו לסיים את התורה, ולהתחיל עוד הפעם מ"בראשית ברא".

והעניין בזה:

כאשר ישנו עניין "לעיני כל ישראל", היינו, שיוצא ממציאותו הפרטית, שאינו מחשיב את עצמו למציאות בפני עצמו, אלא הוא נעשה חלק מהעצם דישראל,

והיינו, שהתשובה של שמחת-תורה נוגעת בבחינת היחידה שבנפשו, "יחידה לייחדך"¹⁹, ועד לעצם הנשמה, שעל זה נאמר "כולן מתאימות", ומצד זה עומד בתנועה של "ואהבת לרעך כמוך", "לעיני כל ישראל",

אזי הוא מגיע ("ער רירט אָן") לא רק בעצמות אור א"ס ב"ה, ולא רק בעצמות א"ס ב"ה, אלא בעצמות ומהות ממש!

ואז יכול להמשיך ולקרוא "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", "ברא" מלשון גילוי, שמתגלה אצלו שהשמים וכל צבאם והארץ וכל צבאה, הנה כל מציאותם אינה אלא ש"ברא אלקים", היינו, שמציאות העולם כולו היא רק אלקות, "אין עוד מלבדו".

(קטעים משיחת ליל שמחת תורה ה'תשח"י. תורת מנחם כרך כא, עמ' 91-94; 99)

1)    מכאן עד סוס"ד – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר (ביידיש), ונדפס בלקו"ש ח"ב ע' 437 ואילך. במהדורה זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.

2)    עקב ח, יז.

3)    שענין זה נכלל בהתיבות "ברא אלקים" (ראה לקמן ס"ד).

4)    תענית ט, א.

5)    תקו"ז תס"ט (קיב, רע"א. קיד, רע"א).

6)    ברכה לג, יג.

7)    כדלקמן [בשיחה שם].

8)    ראה ויק"ר פכ"ה, ב.

9)    רמ"א יו"ד סרמ"ו ס"א.

10)  ראה מנחות צט, ב.

11)  ראה ד"ה ביום השמע"צ תרצ"ה פכ"ו (סה"מ קונטרסים ח"ב שלט, א). – נעתק ב"היום יום" כב תשרי, שמע"צ. וראה גם שיחת ליל שמח"ת דאשתקד סי"ב (תו"מ חי"ח ע' 82). וש"נ.

12)  כמבואר בתניא פרק לב.

13)  ראה כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות ס"ד ואילך. וש"נ.

14)  כמאמר "שמא הבריא" – חולין מג, ב.

15)  ראה פרש"י בראשית א, יד.

16)  תניא רפ"ב.

17)  קדושים יט, יח.

18)  ואתחנן ד, לה.

19)  נוסח הושענות ליום ג' דחה"ס.