השמחה על הולדת הבן הייתה מהולה בדאגה. אבי הבן, יַנִי (יעקב) קריצ'בסקי, שימש מנהל בכיר של רשת מפעלי טקסטיל בטשקנט שבאוזבקיסטאן. הימים ימי השלטון הקומוניסטי שרדף את הדת. איך יוכל אדם בכיר כמותו למול את בנו?
יַני נולד להורים חסידים. סירובו של אביו לעבוד בשבת גזר על המשפחה חיי עוני ומחסור. כדי להסיר חשד שההימנעות מעבודה בשבת נובעת מסיבות דתיות, נמנע האב מללכת לבית-הכנסת. כך גדל הילד בלי שביקר מעולם בבית-הכנסת. באין-ברירה נשלח ללמוד בבתי-הספר הסובייטיים.
מנה מזערית של לימודי יהדות קיבל יַני בשעה מוקדמת בבוקר. בחור ישיבה היה בא אל ביתו ולומד עמו. תמורת שעת לימוד זו קיבל הבחור מעט מזון שהצליחה להשיג במאמצים אימו של יעקב, ציפורה.
יעקב גדל ונשא לאישה בת למשפחה יהודית מסמרקנד. או-אז גילה כי באזורים האלה של רוסיה השלטונות אינם רודפים את הדת בנחישות ובנחרצות כבערי המרכז, והוא החליט להקים שם את ביתו.
בסמרקנד החל להשתתף בתפילות בבית-הכנסת החב"די, שהיה מלא מתפללים ובקושי היה שם מקום לעמוד. בהמשך השתתף גם בהתוועדויות החסידיות שהיו נערכות אחרי התפילה, ואלה העניקו טעם חדש ליהדותו.
בינתיים התקדם בעבודתו, ובמרוצת הזמן נעשה מנהל בכיר ברשת הטקסטיל. מעמדו אִפשר לו להעסיק יהודים רבים שלא רצו לעבוד בשבת. הוא הִרבה להכניס אורחים, וכמו-כן עזר להקל בעונשם של אסירים יהודים.
בשל משרתו הבכירה היה יַני נתון למעקב מתמיד של השלטונות, אך הוא הכיר רבים מאנשי השלטון, וידע כיצד לחמוק מידיהם פעם אחר פעם, בעזרת שוחד נדיב והרבה וודקה יקרה.
אולם עריכת ברית-מילה לילד היא עניין אחר לגמרי. כיצד עושים זאת בלי שהדבר ייוודע לקומוניסטים?
פקידים סובייטים בכירים הזהירו אותו במפורש כי הוא עלול להישלח לסיביר אם יעז למול את בנו. הוא השיב בקול בוטח: "אני מכבד את דרישתכם, אולם שומר על זכותי לערוך אירוע חגיגי לרגל הולדת בני". לזה הביעו גם הם את הסכמתם.
החגיגה נקבעה ('במקרה' כמובן) ליום השמיני להולדת התינוק. לאירוע הוזמנו ידידים רבים מהקהילה החסידית, וכדי שלא לעורר חשד הזמין יעקב גם את מר שפיגל, פקיד בכיר בממשלת אוזבקיסטאן, שיבוא לשמוח עמו ולברכו לרגל הולדת בנו.
בבוא היום התמלא הבית מוזמנים, ובהם הבכיר שפיגל, שהתברר כי הוא יהודי. יַני עבר בין האורחים והתיישב ליד שפיגל. הוא מזג לאורח כוס וודקה וזה אמר 'לחיים', בירך את בעל השמחה ולגם כהלכה. כשקם יעקב, התיישב ליד שפיגל אורח אחר, גם הוא מזג לו כוס מלאה ואמר עמו 'לחיים'. אחריו באו שלישי ורביעי וכל אחד ואחד מזג לשפיגל עוד כוס, עד שזה כבר היה שתוי לגמרי.
בשלב זה היה יַני בטוח כי דעתו של שפיגל אינה נתונה לנעשֶה, וכי כבר אפשר לערוך את ברית-המילה. ליתר ביטחון הקיפו עשרה חסידים את המוהל והתינוק, והרב שמעיה מרינובסקי, ששימש רבם של חסידי חב"ד, נתכבד להיות הסנדק. הברית נערכה במהירות, והתינוק, שנקרא שמו בישראל מתתיהו, על שם מרים נס המרד בגזֵרות היוונים, הוחזר לידי אימו.
החגיגה נמשכה ליד שולחנות ערוכים. פתאום התעורר שפיגל ושאל: "מיהו היהודי הקדוש הזה?". כוונתו הייתה לרב מרינובסקי, שזקנו הלבן ופניו העדינות שיוו לו הדרת-פנים מיוחדת.
הכול נחרדו. האם הבחין בנעשֶה? כדי להסיח את דעתו הסבירו כי מקובל להביא לשמחה צדיק, שיחזיק את הילד ויברכו... שפיגל התעקש: "אני רוצה לנשק את ידו של האיש הזה". הרב מרינובסקי ניגש אליו, חיוור לגמרי, ושפיגל רכן בהכנעה ונשק את ידו.
הימים הבאים היו מלוּוים חשש כבד. איש לא ידע אם שפיגל הבחין בנעשֶה, אם דיווח על כך לשלטונות, ואם מרחפת סכנה מעל ראשם של יַני, הרב מרינובסקי והקהילה כולה.
יַני החליט לגשש בזהירות. הוא לקח עמו מצרכי מזון משובחים, שנועדו לשחד את מי שצריך, וניגש אל משרדו של שפיגל. לתדהמתו מצא את דלת משרדו סגורה, והשלט שעליה, הנושא את שמו ותפקידו, חסר. ברוסיה זה היה סימן לא-טוב, שכן משמעות הדבר שהיושב במשרד נשלח למאסר.
יַני נחרד. אם שפיגל הואשם על השתתפותו בברית-מילה, הרי שהוא ומשפחתו הבאים בתור. מבוהל החל לחקור את פשר היעדרותו של שפיגל, אך נאמר לו כי הוא פרש מתפקידו מפני סיבות בריאותיות. יַני נרגע. עם זה, פנה אל ביתו של שפיגל כדי לשוחח עמו.
להפתעתו, מצא את שפיגל בריא לגמרי. "למה פרשת?", שאל יַני, ותשובתו של שפיגל הממה אותו: "בהיותי אצלך נוכחתי בגודל ההקרבה שהייתם מוכנים לה בעבור עריכת הברית לבנכם. מסירות-נפש זו ותחושת החמימות ששרתה ביניכם נגעו לליבי עד מאוד. החלטתי כי מוטב לי לעזוב את המשרה הרמה כדי לחזור ולחיות כיהודי"... | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
