חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:37 זריחה: 6:34 ט"ו בכסליו התש"פ, 13/12/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

תשוקה תמידית לאלקות אצל כל יהודי
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות 954 - כל המדורים ברצף
תשוקה תמידית לאלקות אצל כל יהודי
לפרסם אלוקות בכל מקום אפשרי
קשרי ליובאוויטש–סלונים
פרשת וירא
"יום הבהיר והקדוש"
הלכות ומנהגי חב"ד

בכיו של בעל יום ההולדת על שהקב"ה לא נגלה אליו, כפי שנגלה אל אברהם אבינו, מעידה על השתוקקותו, עוד כילד קטן, לראות אלוקות במוחש * בכייה זו היתה כעין הכנה והקדמה, והנחת יסוד לעבודתו בכל ימי חייו * גילוי אלוקות במוחש מוצאים הן בסגנון תורתו, באופן של "יתפרנסון מיניה", והן בייסוד ישיבת תומכי-תמימים * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בקשר עם פרשת וירא וכ"ף מרחשוון, יום הולדת כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע1 – שמתברך משבת זה2 - ידוע הסיפור שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר3 (וציווה להדפיסו) אודות אביו, בעל יום ההולדת:

כאשר היה הרבי נ"ע ילד (בן ארבע או חמש שנים) נכנס אל סבו כ"ק אדמו"ר הצמח- צדק (כדי לקבל את ברכתו בשייכות עם יום הולדתו)4, ובכניסתו החל לבכות, באומרו: שלמד בחדר "וירא אליו ה'", והוא בוכה על כך שהקב"ה נגלה לאברהם אבינו, ואילו אלינו (אלי) אין הוא מתגלה?!

השיב לו הצמח-צדק: כשיהודי צדיק, בן תשעים ותשע שנים, מחליט שעליו למול את עצמו, מגיע לו ("איז ער ווערט") שהקב"ה יתגלה אליו.

מכיוון שסיפור זה קשור וסופר (על-ידי כ"ק מו"ח אדמו"ר) בקשר עם יום ההולדת של הרבי נ"ע, שהוא יום כללי בחייו (במכל-שכן מיום הולדתו של כל אדם5), יום שבו "מזלו גובר"6 ,יום שכולל בתוכו את העבודה במשך כל השנה כולה ובמשך כל ימי חייו5 [ובפרט שזה אירע כאשר הרבי נ"ע נכנס אל הצמח-צדק לקבל ברכה בשייכות ליום הולדתו] – מסתבר לומר, שסיפור זה קשור, ומבטא נקודה בעבודה הכללית של כ"ק אדמו"ר נ"ע, ובמיוחד – כשנעשה נשיא הדור7.

ונוסף לזה: להיותו סיפור של נשיא הדור, אשר "הנשיא הוא הכל"8, ובפרט שהסיפור סופר ונדפס לדורות9 – מובן, שיכולים וצריכים ללמוד ממנו הוראה כללית בנוגע לעבודתו של כל יהודי10, החל – מאותו דור, ועל-ידי בנו יחידו ממלא מקומו, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו (אשר סיפר זאת) – הרי זה נמשך לכל בני-ישראל של אותו הדור, וכך נמשך עד סוף כל הדורות [...].

ב. וביאור העניין:

בו בזמן שכל נשיאי ישראל ונשיאי חב"ד משתווים בכך שכל אחד מהם הוא נשיא, "מאור הגדול", הרי יש לכל נשיא עניינים מיוחדים הנמצאים אצלו בהדגשה מיוחדת, שבהם הוא (בגלוי) מיוחד ומחולק משאר הנשיאים.

– ואף-על-פי שאין איתנו יודע עד מה להיכנס ולחלק בין "מאור הגדול" אחד לשני [ובפרט נשיאי חב"ד, שבחב"ד צריכים העמקה יתירה בחכמה, בינה ודעת לפני שבאים להחלטה וכו'] – אבל  רואים בגלוי דברים מסויימים בולטים אצל כל נשיא הנמצאים אצלו בהדגשה יתירה;

וכמדובר כמה פעמים, שמותר וכדאי להתעכב על כך כשיכולה לבוא מזה הוספה ביראת שמים והוראה בעבודת ה'11.

המעלה והחידוש דחסידות חב"ד בכלל – של כל נשיאי חב"ד – הוא בהלבשת פנימיות התורה בשכל והבנה והשגה (חכמה בינה דעת), באופן ש"יתפרנסון מיניה"12, שכולם יוכלו להבין עם שכלם האנושי (עד בשכל נפש הבהמית), באופן שאלוקות תהיה מונחת אצלו ותהיה עניין מוחשי, ובאופן – שמזה ("דע את אלוקי אביך"13) תבוא הוספה בעבודת ה' בפועל ("ועבדהו בלב שלם"), כידוע שמדעת נולדות המידות, "הדעת הוא קיום המידות וחיותן והוא כולל חסד וגבורה, פירוש אהבה וענפיה ויראה וענפיה"14, אשר הינן שורש כל תרי"ג מצוות (אהבה – השורש לרמ"ח מצוות עשה, ויראה – שורש שס"ה מצוות לא תעשה)15.

בזה גופא רואים באופן בולט הדגשה מיוחדת בתורת החסידות של בעל יום ההולדת, כ"ק אדמו"ר נ"ע – שענייני החסידות במאמריו הינם בביאור יותר רחב ובהבנה והשגה שכלית יותר, מכפי שהם (בגלוי) במאמרי רבותינו נשיאינו שקדמו16, עד שמביא את העניינים במסקנה, באופן שיכולים ללמוד מזה בקלות, לימוד בנוגע לעבודת ה' במעשה בפועל [...].

וכידוע פתגם חסידים הראשונים, שכ"ק אדמו"ר נ"ע הוא "הרמב"ם דתורת החסידות", כיוון שהעניינים במאמרי החסידות שלו הינם "הלכה קבועה ומסודרה בהסבר של העניין, דבר דבר על אופנו"17, עד שיכולים ללמוד מזה "הלכה" (בפנימיות התורה) עד בעבודה בפועל.

שזהו על-דרך החידוש של הרמב"ם (לגבי גדולי ישראל המחברים לפניו ולאחריו), וכפי שהרמב"ם כותב בהקדמתו לספרו "משנה תורה": "וראיתי לחבר דברים המתבררים כו' בלשון ברורה ודרך קצרה עד שתהא תורה שבעל-פה סדורה בפי הכל כו' עד שיהיו כל הדינין גלויין כו' בדין כל מצווה ומצווה ובדין כל הדברים שתיקנו חכמים ונביאים כו', חיבור זה מקבץ לתורה שבעל-פה כולה כו', לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחילה ואחר-כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל-פה כולה".

ובפשטות: ספר הרמב"ם הוא ספר של הלכות ("הלכות הלכות"), שמבהיר את ההלכה ודין תורה בכל עניין ועניין, באופן שיכולים לדעת בקלות איך צריכים לנהוג במעשה בפועל (מה-שאין-כן בחיבורים שלפני הרמב"ם,"ואין צריך לומר הגמרא עצמה כו' צריכין דעת רחבה ונפש חכמה וזמן ארוך ואחר-כך יודע מהם הדרך הנכוחה בדברים האסורים ומותרים ושאר דיני התורה היאך הוא")18.

שזוהי שלימות ותכלית לימוד התורה בכלל – תלמוד גדול שמביא לידי מעשה19, כיוון שעל-ידי המעשה מתגלה האמת של תורה במוחש, בעשייה בפועל.

ועל-דרך זה מובן גם בנוגע לכ"ק אדמו"ר נ"ע, "הרמב"ם דתורת החסידות" – שהחידוש והמעלה שלו בתורת החסידות היא בדוגמת החידוש של הרמב"ם בתורת הנגלה – שבמאמרי החסידות שלו מתבטאת תורת החסידות "בדברים המתבררים, בלשון ברורה . . דברים קרובים נכונים כו'", עד שיכולים ללמוד מזה בקלות את המסקנה20 והלכה עד בעבודה בפועל – שלימות ותכלית כל הלימוד כולו.

ג. החידוש והמעלה של כ"ק אדמו"ר נ"ע מודגש גם בכך שייסד את ישיבת תומכי-תמימים21:

החידוש בישיבה זו הוא, שנקבע, באופן של קביעות והתיישבות (ישיבה)22, סדר הלימוד בישיבה בלימוד הנגלה ולימוד החסידות, וכפי שהם תורה אחת: בנגלה יהיה ניכר החסידות, וחסידות ילמדו ויבינו כפי שמבינים עניין בנגלה23.

על-ידי לימוד הנגלה והחסידות בישיבה, באופן של דיבוק חברים, פלפול התלמידים כו'24 – מלבנים ומבררים את הסוגיה שלומדים – בנגלה ובחסידות – עד שמתבהרת לכל פרטיה25, ומגיעים למסקנת הדבר, עד – בעבודה במעשה בפועל, הן בנוגע לעצמו והן בנוגע לזולת.

ובכללות – העבודה של "יפוצו מעיינותיך חוצה", החל מהפצת מעיינות פנימיות התורה ב"חוצה" שבתורה (נגלה דתורה), באופן שנעשים בגלוי תורה אחת, תורה תמימה23, וגם ב"חוצה" שבעצמו (הגוף ונפש הבהמית כו'), עד ב"חוצה" שבעולם.

וכפי שאמר כ"ק אדמו"ר נ"ע, שעל-ידי התייסדות הישיבה נשלמת הכוונה דרבותינו נשיאינו ביפוצו מעיינותיך חוצה, על-ידי העמדת תלמידים שהינם "נרות להאיר", וממלאים את תפקידם כ"תמימים", כמבואר במיוחד בשיחה הידועה שלו26 לתלמידי הישיבה בעניין ודיבור-המתחיל "כל היוצא למלחמת בית דוד"27.

מזה רואים בהדגשה יתירה, כיצד על-ידי התייסדות ישיבת תומכי-תמימים על-ידי בעל יום ההולדת – מתוספת שלימות בפעולה שאלוקות תהיה עניין מוחשי על-ידי לימוד החסידות עד באופן של לימוד המביא לידי מעשה, החל מהמעשה של "והעמידו תלמידים הרבה"28 על-ידי התייסדות הישיבה, ובאופן (כפי הכוונה בייסוד הישיבה) שהולך ומתפשט, סניפי הישיבה בכמה מקומות, וכפי שהיה בפועל עוד בזמנו של מייסד הישיבה, ואחר-כך עוד יותר – על-ידי בנו ממלא מקומו, המנהל פועל של הישיבה, עד שמרכז הישיבה הועתק לחצי כדור התחתון, והתייסדו ומתייסדים (על-ידי תלמידי התמימים, בכוח מייסד הישיבה והמנהל פועל) באופן שהולך ומתפשט סניפי הישיבה בכל קצווי תבל (הנקראים בשם "ישיבת תומכי-תמימים", או "אחי תמימים" וכיוצא בזה), המעמידים תלמידי התמימים, על שם שלומדים תורה ומתנהגים בהתאם לרצון וכוונת מייסד הישיבה, על-ידי הפצת המעיינות חוצה,

והכוח על זה בא במיוחד משם הישיבה "תומכי-תמימים", שניתן על-ידי מייסד הישיבה בשמחת-תורה תרנ"ט29, בקשר עם אמירת הפיוט בהקפה שביעית "תומך תמימים הושיעה נא", שישנו על זה הכוח מ"תומך תמימים" שיהיה "הושיעה נא" בכל העניינים, כולל ובמיוחד במילוי הכוונה בהתייסדות הישיבה החל מלימוד התורה תמימה, נגלה וחסידות, עד (כסיום האמירה בהקפה שביעית) – "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שזה נמשך בעולמות בריאה, יצירה עשייה30, בעבודה בפועל, עד במעשה בפועל, בעולם העשייה הגשמי.

ד. על-פי הנ"ל יש לבאר את הקשר לבכייה של בעל יום ההולדת על כך שהקב"ה לא נגלה אליו (אלינו), כפי שנגלה אל אברהם אבינו:

בכייתו של כ"ק אדמו"ר נ"ע מורה על השתוקקותו – עוד כילד קטן – לראות אלוקות במוחש, בעיני בשר. ויש לומר שהיות שכ"ק אדמו"ר נ"ע סיפר את הסיפור (כפי שנמסר על-ידי כ"ק מו"ח אדמו"ר), ובפרט שזה אירע בסמיכות ובקשר עם יום הולדת שלו (יום כללי בחייו) – הרי מובן, שהיתה זו הכנה והקדמה, והנחת יסוד לעבודתו בכל ימי חייו – לגלות אלוקות במוחש כאן למטה. כפי שזה נפעל אחר-כך על-ידי עבודתו בגילוי תורת החסידות והתייסדות ישיבת תומכי-תמימים.

והביאור בזה:

גילוי אלוקות (למטה) הוא ב(ועל-ידי) התורה – דבר ה', חכמתו ורצונו של הקב"ה, ואורייתא וקוב"ה כולא חד31, כמאמר חז"ל32 "אנא נפשי כתבית יהבית", הקב"ה הכניס עצמו בתורתו.

וכפי שהיה בגלוי בזמן מתן-תורה, שהקב"ה התגלה (באופן של ראייה) על-ידי ובתורה – "אתה הראת לדעת גו'"33, "הראת ממש בראייה חושית כו', והיינו מפני גילוי רצונו יתברך בעשרת הדברות שהן כללות התורה שהיא פנימיות רצונו יתברך וחכמתו ואין שם הסתר פנים כלל, כמו שכתוב34 כי באור פניך נתת לנו תורת חיים"35.

ובגילוי36 אלוקות שבתורה עצמה ישנה מעלה בחלק ההלכה שבתורה (כספר הרמב"ם וכיוצא בזה) – "דבר ה' זו הלכה"37, "והוי' עמו38 שהלכה כמותו"39, גילוי שם הוי', שם המפורש40, שם העצם41 ושם המיוחד42 (מה-שאין-כן בחלק השקלא וטריא הגילוי הוא של "(אלו ואלו) דברי אלוקים חיים"43).

ובתורה עצמה גילוי הדרגות הנעלות ביותר באלוקות הוא בפנימיות התורה (הקשורה עם סתים דקוב"ה44), "אילנא דחיי, דלית תמן לא קשיא מסטרא דרע כו'"45, ושם מדובר בגלוי בנוגע לאלוקות וייחודים עליונים וכו' (מה-שאין-כן נגלה דתורה הוא כפי שהתורה משתלשלת ומתלבשת ב"דברים גשמיים וענייני עולם הזה כו'"46, עד ב"אילנא דטוב ורע, דאיהו איסור והיתר כו'"45).

ובפנימיות התורה עצמה – הרי זה בהדגשה יתירה במאמרי החסידות דרבותינו נשיאינו, כידוע פתגמו של ר' הלל מפאריטש47, שכאשר האדמו"ר אומר מאמר חסידות הרי זה כדבר הוי' מהר סיני  [ואחר-כך שייך שיהיה בזה שקלא וטריא בשכל גם עם בעל המאמר כו']. ויש לומר שזה בגלוי יותר בתורת החסידות של כ"ק אדמו"ר נ"ע, "הרמב"ם דתורת החסידות", המביאה את המסקנה וההלכה (הקשורה עם "והוי' עמו") עד בעבודה בפועל, כנ"ל.

ויש לומר, שההכנה וההתחלה בעבודה זו השתקפה בבכייה ותשוקה של בעל יום ההולדת עוד בהיותו ילד (אבל – "בוצין בוצין מקטפיה ידיע"48) שהקב"ה יתגלה אליו כפי שהתגלה לאברהם אבינו – הוא השתוקק לראות אלוקות במוחש;

והתשוקה (בקשר ליום ההולדת שלו) התבטאה אחר-כך בעבודתו במשך ימי חייו – באופן אמירת וגילוי תורת החסידות שלו (שבה ועל-ידה נפעל גילוי האלוקות למטה), "דברים המתבררים כו'", באופן שישנה המסקנה והלכה, עד שיכולים ללמוד מזה לימוד במעשה בפועל בחיי יום יום, ובהתייסדות ישיבת תומכי-תמימים – שעל-ידי זה הביא כ"ק אדמו"ר נ"ע עוד יותר גילוי אלוקות למטה, באופן שכל אחד יוכל להבין אלוקות בשכלו, וללמוד מזה הלכה ולימוד בחיי היום-יום שלו במעשה בפועל.

ועבודה זו (של כ"ק אדמו"ר נ"ע בדברי תורתו) – נעשית כלי ל(מילוי בקשתו ותשוקתו כילד) – "וירא אליו הוי'" בפועל, וכידוע49 ש"וירא אליו הוי'" הוא בדוגמת הגילוי וראיית אלוקות בשעת מתן תורה50 [כיוון שמאברהם התחיל שני אלפים תורה51, והתחלת יחוד העליון דמתן תורה הוא מאברהם52], ובפרט על-ידי קיום מצוות מילה של אברהם, שהביאה לגילוי של "וירא אליו הוי'".

ה. ובנוגע לפועל:

בקשר עם כ"ף מרחשוון הבא עלינו לטובה, צריך להתווסף אצל כל יהודי שלימות בלימוד התורה וכל ענייני עבודה שלו, החל מכך, שתהיה אצלו תשוקה תמידית לאלוקות, וזה יתבטא אצלו בפועל – בהוספה בלימוד התורה, נגלה דתורה ופנימיות התורה, כולל ובמיוחד – בתורת בעל יום ההולדת.

לימוד באופן של הבנה והשגה של האדם הלומד [כמובן, תוך זהירות לא להוסיף הסברים וסברות מבחוץ כו', אלא דווקא ביאורים המיוסדים על דרושי חסידות של רבותינו נשיאינו].

וביחד עם זה – לימוד שמביא לידי מעשה, בקיום המצוות בהידור, הן בנוגע לעצמו, והן בנוגע להשפיע על אחרים – ובכללות – בעבודה של יפוצו מעיינותיך חוצה, עד בחוצה שאין חוצה ממנה, ובאופן ש"והעמידו תלמידים הרבה", כולל על-ידי התפשטות והתרחבות סניפי ישיבת תומכי-תמימים בכל מקום השייך לזה.

ועל-ידי השתדלות בחינוך והרחבת מוסדות חינוך בכלל, ובמיוחד – על-ידי שמשרישים בילדים (הן בשנים והן בידיעות) – שיהיה נוגע אצלו בנפש שהקב"ה יתגלה אליו, כנ"ל.

(קטעים משיחת שבת פרשת וירא, ט"ו במרחשוון ה'תנש"א. התוועדויות תנש"א, כרך א, עמ' 279-288 - תרגום מאידיש)

_____________________

1)    כ' חשוון תרכ"א - שנת כתר"א כלשון הצ"צ ("היום יום" כ' חשוון). וראה קונטרס "חנוך לנער" בהקדמה (עמ' 8) דברי הצ"צ בעת קריאת שם בעל יום ההולדת: "נולד כ' חשוון תרכ"א, שיש בזה שני כפי"ן, שהוא רומז לכתרא עילאה".

2)    שבת מיניה מתברכין כולהו יומין* (זח"ב סג,ב. פח,א). ובשנה זו הוא גם יום חמישה-עשר בחודש, אשר בו "קיימא סיהרא - כל ענייני החודש - באשלמותא" (זח"א קנ,רע"א. ח"ב פה,א. רטו,א. רכה, סע"ב. שמו"ר פט"ו, כו. ועוד), ועל-אחת-כמה-וכמה עניינים הקשורים עם ישראל הדומין ומונין ללבנה (סוכה כט,א. ב"ר פ"ו, ג. זח"א רלו,ב). ועל-אחת-כמה-וכמה בקשר עם נשיא בישראל, שהנשיא הוא הכל (פרש"י חוקת כא,כא). ולהעיר שההכנות להולדת כ"ק אדנ"ע התחילו עוד קודם כ"ף מרחשוון - ראה בארוכה חנוך לנער עמ' 6 ואילך. [*ולהעיר שגם יום ההולדת בשנת כתר"א הי' ביום שני בשבוע (חנוך לנער ע' 7), שמתברך מש"פ וירא].

3)    ש"פ וירא, כ"ף מרחשוון תרצ"ג. נדפס (בקיצור) ב"היום יום" ט' חשוון, וראה לקו"ש ח"א פ' וירא. ח"ה כ'מרחשוון. שם עמ' 321. חט"ו וירא - כ' מרחשוון. ח"כ וירא. ועוד.

4)    ולהעיר שקביעות כ' חשוון בשנת תרכ"ו (בהיות אדנ"ע בן חמש שנים) היתה ביום חמישי בשבוע, כמו בקביעות שנה זו.

5)    ראה בארוכה ספר-השיחות תשמ"ח ח"ב עמ' 398 ואילך. וש"נ.

6)    ראה ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ח. ובקרבן העדה, וראה סה"ש שם עמ' 440 ואילך.

7)    דאף שהסיפור אירע בהיותו ילד קטן, הרי "בוצין בוצין מקטפיה ידיע" (ברכות מח,רע"א). וכידוע כמה סיפורי צדיקים ונשיאי ישראל, שגם בקטנותם היו נראים כמה וכמה עניינים נעלים המורים על גדלותם, וכפי שנתגלה (לכולם) לאחרי שנתגדלו [ע"ד שנאמר גבי משה בזמן הולדתו (שמות ב,ב) - "ותרא אותו כי טוב הוא", ודחז"ל "נתמלא הבית כולו אור" (סוטה יב,א)]. ובנוגע לרבותינו נשיאינו, וכמודגש בנדו"ד בדברי הצ"צ בקשר עם הולדת אדנ"ע בכ' חשוון בשנת כתר"א, שזה רומז לכתרא עילאה, המורה על הכתרתו בכתר הנשיאות – כפי שנתגלה לאחרי זמן.

8)    פרש"י חוקת כא,כא.

9)    כפתגם הצ"צ שדבר שבדפוס הוא לדורות (אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ב עמ' שפב).

10)  במכ"ש וק"ו מזה שצ"ל לימוד והוראה מכל דבר אשר רואים או שומעים, כתורת הבעש"ט (כתר-שם-טוב (הוצאת קה"ת) סקכ"ז ואילך. וש"נ).

11)  עדמ"ש בקונטרס עץ החיים עמ' 88. אגרות קודש כ"ק אדנ"ע ח"ב עמ' תשכ. וראה ס' השיחות תש"ב ס"ע 83 ואילך.

12)  ל' התקו"ז ת"ו בסופו. וראה מקדש מלך בהקדמתו לספרו. כסא מלך לתקו"ז שם. ועוד.

13)  דה"א כח,ט. וראה תניא קו"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח (קנו,ב).

14)  תניא ספ"ג.

15)  שם רפ"ד.

16)  ראה גם לקו"ש חכ"ה עמ' 314. חכ"ז עמ' 27.

17)  לקו"ד ח"ב קצו,א - בשם הרשב"ץ.

18)  וזהו מהטעמים על ההשתדלות גדולה בלימוד שיעורי יומי בספר הרמב"ם, מה טוב - ג' פרקים ליום, ועכ"פ - פרק א' ליום, או ספר המצוות להרמב"ם, כמדובר כמ"פ בארוכה (לקו"ש חכ"ז עמ' 229 ואילך. ועוד).

19)  קידושין מ,ב. וש"נ.

20)  ראה ס' השיחות תש"א עמ' 160, שאדנ"ע נקרא בשם זקני החסידים בתואר "דער חובת הלבבות פון תורת און עבודת החסידות", שהחידוש בחוה"ל הוא שבכל השערים - "הן אין די צוגענגליכע פארשטאנדליכע שערים. און הן אין די שווער פארשטאנדליכע צוליב זייער טיפע חקירה - איז אומעטום דא א בחינה, דאס איז א ראיה מוכחת, וואס מאכט קלאר דעם אינהאלט". וכמו"כ היה אצל אדנ"ע, שהיה "בעל בחינה", "יעדער זאך וואס ער האט געזאגט, הן אין זיינע חסידות תורה און הן אין עבודת הכלל האט ער דאס פעסט ארויסגעזאגט, נאכדעם ווי די זאך איז ביי אים געווען קלאר דורך א געוויסער בחינה".

21)  ט"ו אלול תרנ"ז.

22)  ראה לקו"ש חכ"ט ע' 280.

23)  ראה בארוכה שיחת כ"ק אדנ"ע שמח"ת תרנ"ט (בשעת הקפות) - נדפסה בסה"מ תרנ"ט ע' רכז. אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"י עמ' ד. שסח. וראה לקו"ש חכ"ה עמ' 314.

24)  ראה אבות פ"ו מ"ו.

25)  ראה לקו"ש חכ"ז עמ' 25 ואילך.

26)  שמח"ת תרס"א - נדפסה בס' השיחות תש"ב עמ' 133. לקו"ד ח"ד תשפז,ב ואילך. וראה גם שיחת ח"י אלול תרנ"ז - נדפסה בסה"ש שם ע' 133. לקו"ד שם תשפב,א.

27)  שבת נו,א.

28)  אבות פ"א מ"א.

29)  ראה סה"מ תרנ"ט בהוספות עמ' רכז-רכח. וש"נ.

30)  ראה לקו"ת אמור לא, סע"ג ואילך. אמרי-בינה שער הק"ש פ"ע ואילך. שורש מצוות התפילה להצ"צ פכ"ב ואילך. ועוד.

31)  ראה זח"ג עג, א. וראה סה"מ ה'ש"ת עמ' 66 בהערה.

32)  שבת קה,א (כגירסת העין יעקב).

33)  ואתחנן ד,לה.

34)  תפילת העמידה.

35)  תניא פל"ו (מו, א).

36)  בהבא להלן - ראה בארוכה לקו"ש חט"ו עמ' 232 ואילך. וש"נ.

37)  שבת קלח,ב.

38)  ש"א טז,יח.

39)  סנהדרין צג,ב.

40)  סוטה לח,א. סנהדרין ס,א. רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ו ה"ב.

41)  כס"מ הל' עכו"ם פ"ב ה"ז. פרדס שי"ט. מו"נ ח"א פס"א ואילך. עיקרים מאמר ב פכ"ח.

42)  סוטה שם. סנהדרין שם. וראה לקו"ש שם עמ' 234 הערה 38. וש"נ.

43)  עירובין יג,ב.

44)  ראה זוהר שבהערה 31.

45)  רע"מ נשא קכד,ב. הובא ונתבאר באגה"ק סכ"ו.

46)  תניא פ"ד.

47)  ראה שיחת ליל ב' דחה"ס תרצ"ז (נדפסה בס' השיחת תרצ"ו - חורף ה'ש"ת עמ' 165).

48)  ברכות מח, רע"א. וראה לעיל הערה 7.

49)  סד"ה וירא עטר"ת (עמ' עח).

50)  רק שמשה המשיך הגילוי בכללות נש"י, ואברהם היה הגילוי לו לבד (ד"ה וירא שם).

51)  סנהדרין צז,א ובפרש"י.

52)  ל"ת להאריז"ל ר"פ לך-לך.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)