נר ראשון של חנוכה בבית-מדרשו של המגיד ממזריטש. תכונה מיוחדת מורגשת באוויר מאז שעת בין הערביים, עת הדלקת נרות חנוכה. תלמידי המגיד היו שרויים בהכנות עילאיות ונשגבות לקראת מעמד הדלקת הנרות אצל רבם.
הכול ממתינים ליציאת המגיד להדלקת הנרות. כרגיל, האחד והמיוחד שבחבורה, רבי זושא מאניפולי, יעמוד הכן להגיש לידי המגיד את ה'שמש' הדולק.
שליחויות מסתוריות היו לרבי זושא. חלק ניכר מזמנו ייחד להליכה בין עיירות וכפרים נידחים, לחפש נשמות תועות, ולעזור להן למצוא את דרכן אל אביהן שבשמים. גם השנה יצא למסעותיו מיד בסיום חודש תשרי, על-מנת לשוב בערב חנוכה ולקיים את מנהגו הקבוע.
אלא שהפעם התאחר רבי זושא. ערב חנוכה הגיע ועדיין רבי זושא לא בא. חבריו הבינו שכבר לא יבוא, וציפו ליציאת הצדיק להדלקת הנרות. אך למרבה הפלא המגיד הסתגר בחדרו ולא יצא. ככל שהתאחרה השעה גברה בלב התלמידים ההשערה שהדבר קשור באיחורו של רבי זושא.
רק קרוב לשעת חצות נפתחה פתאום דלתו של הרבי. עיני המגיד נהרו באור מיוחד, וכשחדווה נסוכה על פניו ניגש להדלקת הנרות. הוא לא שאל היכן רבי זושא, והתלמידים דימו כי טעו בהשערתם. ככל הנראה אין קשר בין היעדרותו של רבי זושא להדלקה המאוחרת.
למחרת בבוקר נכנס פתאום רבי זושא לבית-המדרש. הוא נראה עייף ובגדיו רטובים, אך על פניו הייתה נסוכה הבעת אושר. חבריו שאלוהו לשלומו וסיפרו לו על איחורו הנדיר של הרבי אמש בהדלקת הנרות. רבי זושא מילא פיו מים וניגש מיד להתכונן לתפילה.
כעבור זמן התבשרו התלמידים כי הערב, אחרי הדלקת נר שני, יערוך הרב המגיד את שולחנו הטהור בהשתתפות כל תלמידיו. זו הייתה שעת התעלות מיוחדת, שבה שרו את הפזמונים המיוחדים של החג ושמעו מפי המגיד דברי חסידות. במהלך הסעודה פנה המגיד אל רבי זושא וביקש ממנו לספר מדוע איחר השנה בהדלקת הנר הראשון.
דממה השתררה באולם בית-המדרש, ורבי זושא פתח בסיפורו:
כידוע לכם, מדי שנה אני מתכנן את דרכי כך שאוכל לבוא אל הרבי להדלקת הנר הראשון. בעד כל הון שבעולם לא אוותר על הזכות להגיש לרבי את הנר הראשון.
הפעם התחוללה סערת שלגים עזה. ההליכה בדרכים גבלה בפיקוח נפש, אך תשוקתי העזה להיות אצל הרבי בהדלקת הנרות דחפה אותי להוסיף ולהתקדם. כך העמקתי בדרכים וביערות ורגליי בוססו בשלג הכבד.
אתמול, כשהייתי במרחק לא-גדול מהעיר, השתוללה הסערה במלוא עוזה. רוחות קרות נשבו בעוצמה. חשתי שכוחותיי אוזלים, אך ידעתי שאם איכנע חלילה, לא יהיה מי שיבוא לעזרתי. התחזקתי בביטחוני בה', אזרתי את שארית כוחותיי, ודחפתי את עצמי בכוח לעבר הכפר הסמוך, שבו מתגורר ר' יענקל, אחד מידידיי. סוף-סוף הגעתי אל דלת ביתו ונקשתי עליה ביד כחולה וקפואה.
עודני מצפה לקבלת פנים חמה מצד ר' יענקל, כדרכו, פותחת את הדלת אשתו, ועיניה דומעות. היא סיפרה כי בבוקר החליט יענקל לצאת לעבודתו ביער, על-אף הפצרותיה של אשתו שיישאר בבית. הוא לא שב והיא חוששת מאוד לגורלו.
הבנתי שמשימה חשובה נקרתה לידי, וכוחות מחודשים ננסכו בי. חיזקתי את האישה וילדיה בדברי עידוד וביטחון, ומיד פניתי לעבר הדלת ויצאתי לחפש את האיש.
יצאתי לעבר היער. את הדרך הכרתי היטב, אך בשל סערת השלג והחושך התקשיתי מאוד להבחין בנעשה, ובאמת לא ידעתי כיצד בדרך הטבע אמצא את האיש. עם זה, שמתי את מבטחי בה', ואכן הוא לא עזב את חסדו איתי, ופתאום הרגשתי ברגליי גוף אדם שרוע לרוחב הדרך.
הבטתי היטב בפניו של האיש וזיהיתי בו את יענקל ידידי. הוא שכב חסר-אונים, שפתיו כחולות, עוד רגע קט יאבד את הכרתו. חיש-מהר הרמתי אותו, שפשפתי את רקותיו, ואחר-כך התחלתי בכל כוחותיי לגרור אותו עמי אל ביתו.
בחסדי ה' הצלחנו להגיע אל הבית. פני אשתו וילדיו נעו בין הבעות שמחה על שובו של אבי המשפחה ובין הבעת דאגה למצבו. אך לאחר שלגם מעט משקה חריף וכוסה בשמיכות עבות התאושש וחזר לאיתנו.
זה היה קרוב לשעת חצות. נותרתי אפוא בביתו של יענקל, ויחד הדלקנו נר ראשון של חנוכה, והודינו על הניסים בימים ההם ועל הצלתו הממשית בזמן הזה.
בני החבורה שמעו בהתרגשות את סיפורו המצמרר של רבי זושא, והסבו את פניהם לשמוע את תגובת רבם. המגיד פנה בחיוך אל רבי זושא ואמר:
"זושא, דע לך כי בגלל מעשה הצלת נפש מישראל שזכית בו, גם בשמים בפמליה של מעלה לא הדליקו נר ראשון של חנוכה עד שהדלקת אותו אתה עם ר' יענקל".
או-אז הבינו כל התלמידים את פשר איחורו של המגיד בהדלקת הנר אתמול עד קרוב לחצות. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
