האדמו"ר בעל 'חקל יצחק' מספינקה ישב עם חסידיו בשולחן ט"ו בשבט, ודיבר במעלת היום. הוא נטל פרי ועמד לברך עליו 'שהחיינו'. באותו רגע נשמע קול שמשות מתנפצות, רסיסי זכוכית כיסו את הרבי וחסידיו, ועל השולחן נחתו שתי אבנים, שיודו אל תוך בית-המדרש בידי פרחחי הגויים.
שמחת היום הושבתה, ובלב החסידים הרבים עלתה מחשבה: וכי אפשר לברך 'שהחיינו' על זמן כזה, שבו חוצפת הגויים עוברת כל גבול?
הניח הצדיק את הפרי שבידו על השולחן ואמר: "ט"ו בשבט מזכיר לנו את חביבותה של ארץ-ישראל, והקב"ה רוצה להבליט עוד יותר את מעלתה של ארץ-ישראל, כשהוא ממחיש לפנינו את מהותה של הגולה המקוללת. דווקא החושך מדגיש את האור". הרים הצדיק מחדש את הפרי ובירך בכוונה גדולה: "שהחיינו... לזמן הזה".
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
