בארמון המלוכה דאגה רבה. הנסיכה הצעירה, בתו היחידה של המלך, חלתה במחלה קשה והרופאים לא מצאו לה תרופה. מלך אלג'יר היה מלא דאגה. כל ענייני הממלכה נדחו, ואת מקומם תפסה החרדה לשלום הנסיכה. כרוז יצא מאת המלך כי מי שיביא לידי רפואת בתו יעשירו המלך עושר רב.
באותם ימים, לפני למעלה משש-מאות שנה, הגיע לצפון אפריקה הצדיק והמלומד בניסים רבי אפרים אנקאוה. אך בנס ניצל מפרעות הנוצרים בארץ מולדתו, ספרד, לאחר ששלוש קהילות קדושות ומפוארות, טולדו, עיר מולדתו, סביליה וקורדובה, נטבחו ובתי היהודים הועלו באש.
ידו של רבי אפרים נפגעה ושתתה דם, והפורעים חשבוהו למת. כשעזבו, הצליח להימלט, ונדד מעיר לעיר עד שעלה על אנייה שהפליגה למרוקו.
הוא שהה זמן-מה במרוקו, ומשם עבר לאלג'יר, לעיר הוניאן. באותם ימים סבלו היהודים מרדיפות השלטונות. נאסר עליהם להתגורר בערים מסוימות, ובהן עיר הבירה אז, תלמסאן.
כאשר נודע על מחלתה המסתורית של בת המלך החליט רבי אפרים כי זו שעת הכושר לקדש שם שמים ברבים, וכך להביא ישועה לבני עמו. הוא ביקש להיפגש עם הקאדי המקורב אל המלך, ולמסור לו כי הוא מוכן לבוא לתלמסאן, ובעזרת ה' יעלה בידו לרפא את בתו.
אחרי ביקורי הרופאים הרבים היו המלך והמלכה מיואשים למדיי, והיו מוכנים לתלות את תקוותם בכל דבר העשוי להביא לבתם רפואה. הצעתו של הרב התקבלה בשמחה והוא הוזמן לבוא לתלמסאן.
הרב בא אל הארמון ועמו יהודי שלקח לעוזרו. המלך קיבל את פניו בחום ובכבוד וניגש עמו אל חדרה של החולה. בטרם נכנס שאלו המלך: "האוּמנם תוכל לרפא את בתי? רואה אני שבאת בלי תיק ואף ספרי רפואה לא הבאת עמך!".
הביט רבי אפרים במלך ואמר: "ה' הוא הרופא כל בשר, והוא ישלח רפואה לבתך. אני הנני שליח בלבד. אולם אחת אבקש ממך – להוציא כל איש מחדר החולה, ואף המלך והמלכה יֵצאו. רק אני ועוזרי נישאר בחדר".
הסכים המלך לבקשת הרב ויצא והותיר בפנים רק את הרב ועוזרו. הוא והמלכה נותרו מאחורי הדלת, מלאי ציפייה ומתח.
התקרב הרב למיטת הנסיכה וראה כי היא שוכבת בעיניים עצומות ואינה מגיבה לסביבה. הוא הרים את ראשו כלפי מעלה ושפך תפילה חרישית מעומק ליבו, שיעשה ה' למען עמו וירפא את בת המלך. לא עברו רגעים אחדים ופתאום זזה החולה ופקחה את עיניה.
מיהר רבי אפרים לפתוח את הדלת וקרא להורים הנרגשים להיכנס. לתדהמתם העצומה פנתה אליהם לפתע הנסיכה וביקשה: "צמאה אני, תנו לי מים!". המלך והמלכה לא ידעו את נפשם מרוב שמחה. הם מיהרו להביא מים לבתם, ובתוך כך בכו וצחקו חליפות ולא האמינו למראה עיניהם.
לאחר שנרגעו קמעה פנה המלך אל רבי אפרים ועוזרו וביקש מהם להישאר בארמון עד שהחולה אכן תשוב לאיתנה. רבי אפרים נענה לו ונותר בארמון, עוקב אחר מצבה של הנסיכה ומרבה תפילה לשלומה.
כאשר החלימה הנסיכה לגמרי לא מצא המלך מילים להודות לרבי אפרים על מעשה הפלא שחולל. הוא לחץ בחום את ידו של הרב ואמר: "רצוני להעשירך עושר רב ולמלא את כל אשר תבקש ממני. שאל-נא מה תבקש".
נשא רבי אפרים אל המלך את עיניו הטהורות והמפיקות חכמה וענה: "אדוני המלך, לעצמי לא אבקש דבר, אולם מבקש אני על אחיי היהודים הנפוצים ברחבי ממלכתך. אנא הסר מהם את המיסים הכבדים שהטלת עליהם. ועוד אבקש מהוד מעלתך, לפתוח לפניהם את עיר הבירה למגורים ואף בשאר ערי הארץ לבטל את האיסורים שאוסרים על מגורי היהודים. בטוח אני כי תראה תועלת רבה מן היהודים בשגשוגה הכלכלי של המדינה".
לא היסס המלך למלא את בקשת הרב. מיד הוציא כרוז המודיע כי מהיום והלאה בטל 'מס הגולגולת' וכמו-כן התבטלו שאר המיסים הכבדים שהושתו על היהודים. כמו-כן אישר ליהודים בצו מלכותי להתגורר בכל מקום שירצו.
ואילו לרבי אפרים אמר המלך כי מעתה הוא ממנה אותו ליועצו האישי ומבקש כי יבוא ראשון להתגורר בתלמסאן. כמו-כן ביקש ממנו להביא עוד משפחות של יהודים לעיר הבירה, והוא יהיה רבם ומורה דרכם.
נס רפואתה של בת המלך התפרסם ברחבי הממלכה, ושמו של רבי אפרים נישא בפי יהודים ושאינם יהודים כאחד בהערצה רבה.
עוד סיפורי נפלאות רבים נקשרו בשמו והוא נודע כ'מלומד בניסים'. בעיר תלמסאן הקים רבי אפרים ישיבה גדולה, ועד מהרה נהפכה העיר לאחד המרכזים הגדולים של יהדות אלג'יר.
אף מצבם הכלכלי של היהודים השתפר והלך. העיר תלמסאן הייתה עיר סחר חשובה ומרכזית, והתערותם של היהודים בחיי המסחר בה תרמה לה מאוד. ועל-ידם התפתחו בעיר עסקים רבים, והביאו תועלת הן ליהודים עצמם הן למדינה כולה.
גם ארמון המלך היה פתוח לפני רבי אפרים לכל אשר יבקש, ובכל עת שפנה אל המלך וביקש דבר-מה מילא המלך בשמחה וברצון את כל בקשותיו. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
