חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:35 זריחה: 6:30 ג' בתשרי התשפ"א, 21/9/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מאכלי חלב בחג השבועות (ב)
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
התקשרות 981 - כל המדורים ברצף
הבאת הביכורים בכוח עצם הנשמה
דרישה לצאת מהגלות מיד!
מאכלי חלב בחג השבועות (ב)
קבלת התורה בשמחה ובפנימיות
הלכות ומנהגי חב"ד

מנהג המדגיש את הצורך להוסיף בלימוד פנימיות התורה * כיצד הטעם והריבוי במנהגי ישראל הם חלק מהעונג של קבלת התורה, ומה הקשר של תענוג זה להקרבת שתי הלחם בחג השבועות * מעלתם של בני ישראל בהפרדת בשר וחלב * ציון מקורות בדרך אפשר למנהגו של הרבי לאכול חלבי גם ביום-טוב שני של גלויות * רשימה שנייה

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

המתיקות של פנימיות התורה

במנהג אכילת מאכלי חלב בחג השבועות מרומזת גם הדגשה מיוחדת לגבי ההוספה הנדרשת בפנימיות התורה –– כך הסביר הרבי בשבת-קודש פרשת במדבר ב' סיון תש"נ (התוועדויות תש"נ כרך ג' עמ' 252). זאת, על-פי הרמז (כל בו סנ"ב. ועוד) שהתורה נמשלה לחלב ולדבש, עניין הבולט במיוחד בפנימיות התורה, כדרשת חז"ל (חגיגה יג, א) על הפסוק (שיר השירים ד, יא) "דבש וחלב תחת לשונך", "דברים המתוקין מדבש וחלב יהיו תחת לשונך".

מנהגי ישראל וקבלת התורה

במהלך התוועדות יום שני של חג השבועות תשכ"ה הקדיש הרבי לפחות שתי שיחות (תורת מנחם כרך מג עמ' 375 ואילך) לביאור עניין אכילת מאכלי חלב ודיוק לשון אדמו"ר הזקן "מנהג אבותינו תורה היא כי הרבה טעמים נאמרו עליו" [לא כדברי המגן אברהם שכתב תחילה "יש הרבה טעמים" ומוסיף: "ומנהג אבותינו תורה היא"]. הנה תמצית הדברים:

אכילת מאכלי חלב בחג השבועות קשורה עם עריבות ומתיקות התורה, שנמשלה לחלב ודבש ("דבש וחלב תחת לשונך"), שזהו העונג שבתורה מחמת הלימוד, הבנת והשגת התורה. מעלה זו שבתורה – מדגיש רבינו הזקן – היא גם בענייני מנהג ישראל ("כי הרבה טעמים"). גם בהם יש את הטעם (עריבות ומתיקות) שבתורה, וממילא יש בהם גם עניין הריבוי ("הרבה טעמים"), שזהו הריבוי שבתורה מצד עניין ההבנה וההשגה והתענוג כנ"ל. אם כן, קבלת התורה בשמחה ועונג, כוללת גם את מנהגי ישראל שהם בכלל תורה, עם "הרבה טעמים".

רמז לשתי הלחם

הרמ"א (תצד,ג) הביא טעם לאכילת מאכלי חלב בחג השבועות כזכר לשתי הלחם שהיו מקריבים בחג השבועות, כי כאשר "אוכלים מאכל חלב ואחר-כך מאכל בשר, וצריכין להביא עמהם ב' לחם על השולחן שהוא במקום המזבח, ויש בזה זיכרון לשתי הלחם שהיו מקריבים ביום הביכורים".

הרבי האריך לבאר טעם זה בהתוועדות יום ב' דחג השבועות תשכ"ה (תורת מנחם כרך מג עמ' 378 ואילך), ותוכן הדברים:

עניין התענוג ("חלב") שבתורה מודגש גם באכילת מאכלי חלב כזכר לשתי הלחם, כיוון שצריך לאכול גם בשר בחג השבועות, "להראות שנוח ומקובל" עניין מתן-תורה, וצריך ב' לחמים על שולחנו.

וזהו שאסור היום בתענית חלום – כי על ידי עניין הגירות במתן-תורה, שמורֶה על קבלת התורה "בשמחה ובפנימיות" ("נוח ומקובל") – נשלל עניין החלום (חיבור הפכים דקדושה ולעומת-זה) מעיקרו, שכן נקודת התורה כפי שהיא במהותה חודרת בכל שעות היום ועד לשמחת גופו הגשמי (סעודת יום-טוב ושלילת תענית חלום).

וזוהי השייכות ל"שתי הלחם" – חיבור תורה שבכתב ותורה שבעל-פה מצד הנקודה העצמית, החודרת בסעודות החג שאוכל על שולחנו ופועלת בירור העולם (כנגד "שתי הלחם" – שמתיר לאחרים).

לא להקל בהפרדה בין חלב לבשר

באור לד' בסיוון תשמ"ה (התוועדויות תשמ"ה כרך ד, עמ' 2123) הזכיר הרבי בפירוט את ה'מבצעים' הידועים. בנוגע ל"כשרות האכילה ושתייה" ציין כי "אחד הטעמים לאכילת מאכלי חלב בחג השבועות, מכיוון שבו ביום שניתנה תורה לא היו יכולים לאכול מאכלי בשר כו' (כמבואר באחרונים)".

וביתר פירוט – בהזדמנות נוספת:

אחד הטעמים לאכילת מאכלי חלב בחג השבועות הוא כדי להדגיש שבני-ישראל שומרים על הפרדה בין בשר לחלב. לכן ניתנה התורה לבני ישראל דווקא ולא למלאכי השרת [למרות דרישתם "תנה הודך על השמים" (שבת פח,ב)], שהם לא הקפידו על אכילת בשר וחלב, כפי שנאמר בתורה לגבי ביקור המלאכים אצל אברהם אבינו ("ויקח חמאה וחלב ובן הבקר גו' ויאכלו").

דברים אלו אמר הרבי ביום ב' דחג השבועות תשמ"ג (התוועדויות תשמ"ג כרך ג' עמ' 1579), כשהוא מסיק מכך הוראה למעשה:

ומזה מובן שאין להקל חס-ושלום בהפסק שבין אכילת מאכלי חלב בחג השבועות לאכילת בשר (כפי שסוברים כמה אחרונים) – כי איפכא מסתברא, מכיוון שאחד הטעמים הוא הדגשת שמירת בני ישראל הפרדה שבין חלב לבשר, כנ"ל.

מנהג רבותינו נשיאינו

בשנת תשי"א סיפר הרבי (תורת מנחם כרך ג' עמ' 125):

בעת הסעודה החלבית – בחג השבועות – היו הרבנים האורחים שהגיעו לשהות במחיצת הצמח צדק מציעים בפניו שאלותיהם בעניני הלכה, ובמשך [כ]חמישים רגעים היה הצמח-צדק משיב על כל שאלותיהם.

סעודה זו התקיימה – כדברי הרבי (שם) – ביום א' דחג השבועות (וכך הוא גם באיגרת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ – אגרות-קודש כרך ח' עמ' תצט; אבל ראה ב'רשימות היומן' (תרצ"א) עמ' רה, אגרות-קודש מוהריי"צ ח"ו עמ' קעא-ב – שסעודה זו התקיימה ביום השני; ב'ספר השיחות תרצ"ו' עמ' 138 נזכר סתם חג השבועות) ברם הרבי גילה לראשונה שמדובר היה בסעודה חלבית!

ביומנו משנת תרצ"א ציין הרבי את הנהגת חותנו אדמו"ר מהוריי"צ:

נכנס להרבנית הזקנה [=אמו הרבנית שטערנא שרה] תי' לקידוש. אכל מאכלי חלב.

[מלבד המובא לעיל לא ידועים עוד פרטים על הנהגת רבותינו נשיאינו במשך הדורות בעניין זה. אך אולי זכר לדבר נמצא ב'האח' מיום ג' פ' נשא ה' סיון תער"ב, שם מופיע מאמר ראשי – מעין סיפור עם מדרשים לילדים על מתן-תורה – ובסיומו מתאר איך זירז משה רבינו את הנשים להתכונן לקבלת התורה:

"מיד התחילו הנשים לחלוב את פרותיהן, להתיך את החמאה, וללוש לחמניות שמנות וערבות ולביבות של גבינה וחמאה לכבוד קבלת התורה"].

ב'אוצר מנהגי חב"ד – שבועות' (עמ' שז) כתב: "אחר תפילת שחרית היו מכניסים לחדרו של כ"ק אדמו"ר מאכלי חלב (מאפה "מזונות" של חלב ושתייה). כעבור לא פחות משעה היה סועד את סעודת החג". ועוד שם משמו של נאמן 770 הרה"ח ר' מאיר הארליג שי' (עמ' שט):

"פעם חשבו להקדים את סעודת החג של היום השני, אך כשנכנסו אל כ"ק אדמו"ר להודיעו על כך, התברר שהרבי נוהג לאכול מאכלי חלב גם ביום השני של שבועות, ולא היה יכול להקדים את סעודת החג".

וב'התקשרות' גיליון תתקה עמ' 10 הובא מרשימת המזכיר הרה"ג הרה"ח ר' יהודה לייב גרונר:

"במשך עשיריות בשנים זכיתי להכניס לכ"ק אדמו"ר סעודה החלבית ביום א' דחג השבועות. ואף פעם לא היה לחם אלא מזונות [שמעתי שכן נהג גם כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע]".

ואילו כ"הוראה לרבים" כנראה הדגיש הרבי (ראה התוועדויות תנש"א כרך ג' עמ' 297 הערה 33): "אכילת מאכלי חלב בחג השבועות – ביום הראשון (דווקא) שבו קורין עשרת הדברות". (וראה להלן משיחת חג השבועות תשל"ט).

כן הובא בלוח ילקוט יומי – לוח שנת תש"ג – שהופיע מטעם ה'מרכז לעניני חינוך' בעריכת הרבי (ועכ"פ בפיקוחו האישי) ובו נאמר ביום רביעי ו' סיון: "נהוג לאכול מאכלי חלב, כעבור כשעה אחר כך, סעודת יום טוב בבשר וכו'".

בלוח הנ"ל לשנת תש"ד הדברים זהים:

"נהוג לאכול מאכלי חלב וכעבור כשעה – סעודת יום טוב עם בשר וכו'".

אמנם, כמה מקורות ופוסקים יש (צוינו ב'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' שט) למנהג לאכול מאכלי חלב גם ביום השני של חג השבועות.

ולכאורה יש להוסיף מקור (או מעין זכר לדבר) על פי דברי המהרי"ל (אבי מנהגי אשכנז) בהלכות שבועות:

"מהר"י סגל היה מורה היתר לאכול החלב שנתחלבה ביום ראשון של שבועות, או בשבת שלפניו ה' סיוון על-ידי גוי לאוכלה ביום שני של שבועות".

[וראה גם 'אהלי שם' כרך וא"ו עמ' רה סעיף 4 מדברי הגאון ר' אברהם אבלי: היה ראוי להיות מנהג [זה] גם-כן ביום ב' והוא העיקר, דהא בז' סיוון ניתנה התורה.

ואולי רמז הרבי למנהגו בהתוועדות יום ב' דחג השבועות תשל"ט סעיף יו"ד (שיחות קודש תשל"ט כרך ג' עמ' 67), אז אמר:

מאמר רבותינו זכרונם לברכה "דכולי-עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל" (שבת פו,ב) מהווה את אחד הטעמים למנהג שאוכלים בחג השבועות מאכלי חלב – משום שמתן תורה היה בשבת ואז נהייתה "שאלה" על השחיטה והכלים שהיו קודם מתן-תורה, ובשבת לא יכלו לעשות מאומה, ונאלצו לאכול מאכלי חלב.

בזמן הזה לא יכול יום ראשון של חג השבועות לחול בשבת (ורק בזמן שהיו מקדשין על פי הראיה, כשיטת אדמו"ר הזקן), ורק בקביעות שנה זו שיום שני של שבועות חל בשבת שאז "בשבת ניתנה תורה לישראל" בגלוי, והרי גם הוא קשור ב"זמן מתן תורתינו", נוסף להיותו יום-טוב שני של גלויות.

[לשלימות יתר ראה בנאסף ב'אהלי-שם' כרך וא"ו עמ' רא ואילך].


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)