שאלה: מי חייב בברכת הגומל, וכיצד מברכים אותה?
תשובה: ארבעה צריכים להודות לה', היינו להביא קרבן תודה בזמן המקדש. בזמן הזה, על-פי תקנת חז"ל, עליהם לברך 'הגומל': יורדי הים, כשהגיעו סופית ליבשה; הולכי מדבר, כשהגיעו למחוז חפצם ביישוב (גם אם עשו את דרכם במטוס מעל המדבר או הים); מי שהיה חולה מסוכן או שהיה מוטל במיטה יותר משלושה ימים וחזר לבריאותו לגמרי; ומי שהיה אסיר, שיש סכנת נפשות במאסרו או במשפטו, או שהיה כבול באזיקים ויצא לחופשי.
למנהג הספרדים מברכים את הברכה מי שהיה חולה (שנפל למשכב שלושה ימים, גם בלי סכנת נפשות), או הנוסע או טס מעיר לעיר (בנסיעה בת יותר מ-72 דקות, או במקום סכנה גם פחות מזה), ואסיר (גם על עסקי ממון).
למנהגם, גם אישה מברכת הגומל, כגון כשמתקיים מניין בביתה, או בהיותה בעזרת הנשים בשעת קריאת התורה (בין עולה לעולה). למנהג הירושלמים מהיישוב הישן (רק) יולדת מברכת, ובביתה. אך למנהג האשכנזים וחב"ד אישה אינה מברכת הגומל כלל.
קטן פטור מברכה זו, אף אם הגיע לחינוך, ואף לכשיגדל (מפני שאינו יכול לומר את הנוסח "לחייבים").
למנהג חב"ד אין מברכים על טיסה פנים-ארצית (ואף מחוף לחוף בארה"ב), אלא אם כן הטיסה היא מעבר לים.
אין לברך על הצלה מ'כמעט תאונה' אלא רק על מעורבות ממשית בתאונה.
יש לברך לפני עשרה יהודים, והמברך בכללם. נהוג לברך בעלייה לתורה או מיד אחרי קריאת התורה (ורצוי ששניים מתוך המניין יהיו תלמידי חכמים).
מקורות: תהילים קז. ברכות נד,ב. רמב"ם הל' ברכות פ"י ה"ח. טושו"ע או"ח סי' ריט ומפרשיו, ילקוט יוסף ופסקי תשובות. סדר ברכת הנהנין (לאדמו"ר הזקן) פי"ג. קצות השלחן סי' סה. שערי הלכה ומנהג או"ח ח"א סי' קי-קיא (=שלחן מנחם או"ח ח"א סי' קכז-קכח). 'התקשרות' תרס"ו, תשנ"ג. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
