נושאים נוספים
	התקשרות 991 - כל המדורים ברצף
	סיום ענייני הגלות והתחלת הגאולה
	נחמת הגאולה לאחר הירידה
	ייהוד הגליל
	פרשת ואתחנן
	"ועל כרחך אתה חי"
	הלכות ומנהגי חב"ד
	בקשות בתפילה / מסירות נפש / מעשר כספים / השלמת תהלים

עוד אודות 'שומע תפילה'

אודות הדיון ב'התקשרות' גיליון תתקנ"ו בקשר לבקשות פרטיות ב'שומע תפילה', העירונו משיחת י"ז בתמוז (נדחה) ה'תנש"א ס"ה^a1a, שאם ישנו מניין שעדיין צריכים להתפלל מנחה – יודיעו להם מד ש"הנה כבר בא", ובמילא יאמרו בתפילת מנחה (לא בנוסח של יום התענית, אלא) עניינים של שמחה. "ואם תתעורר שאלה בנוגע להפסק בתפילת העמידה – הרי בברכת 'שמע קולנו' מותר להוסיף כמה עניינים...".

ועד"ז בשיחת ש"פ מקץ תשכ"ו^a2a, דבנוגע לצעקות באמצע התפילה כותב שם שזה "מותר על פי דין" אבל אינו מתאים ל"הוראת רבותינו נשיאינו", מה שאין כן בנוגע לבקשות בשמע קולנו, דבזה מזכיר רק ש"בודאי אין מקום לחשוב ולהתבונן בפרטי עניין הרפואה, מרשמי הרופאים וכיו"ב, או לחשוב בברכת השנים אודות פרטי עניני הזריעה בשדה כו', אלא רק בקשה כללית שהקב"ה ישלח לו רפואה שלימה", עכ"ל, ומשמע מזה שעצם הבקשה הכללית מתאימה ל"הוראת רבותינו נשיאינו".

כן העירו ממה שבסידור הבעש"ט (הנמצא בספריית 'אגודת חסידי חב"ד' בבית חיינו) בברכת 'שומע תפילה' נרשמו שמות אנשים שהיה הבעש"ט מתפלל עליהם [ואולי היה רק במחשבה].

___________________________

1)     התוועדויות ח"ד עמ' 49. ובהקלטה הלשון מפורשת יותר לחיוב.

2)     בסופה – תורת מנחם כרך מה עמ' 323. נדפסה גם בחוברת 'דבר מלכות' לשבת זו השתא.

הביטוי "מסירות נפש"

לפני כמה שנים, הערתי ב'התקשרות' גיליון תשמ"ט, שבכתבי רבותינו נשיאינו מופיע רק הביטוי "מסירת נפש" (בלא וא"ו) ולא "מסירות נפש" (בוא"ו) כרגיל בעברית של ימינו, כולל בפרסומי חב"ד באה"ק. ולכן, למרות שמשמעות שני הביטויים זהה, "חייב אדם לומר בלשון רבו".

אך מעיון בספריית חב"ד מתברר, שהביטוי מופיע פעמים רבות בכתבי רבותינו נשיאינו, כמו במאמרים¹, בשיחות² ובאגרות-קודש³ אדמו"ר מהוריי"צ, וכן בדורות אחרים.

______________________

1)     כגון סה"מ תרפ"ט, עמ' 19, 267. תרצ"ב עמ' קעט. קפד.

2)     בפרט בס' השיחות תר"פ-פ"ז (8 מקומות).

3)     שם: כרך יד, אגרות: ה'קנא,ה'ריח, ה'שיז*.

"חוץ מהוצאות ביתו"

בכמה מהדורות של ה'קיצור שולחן ערוך' (הידוע, של הגר"ש גאנצפריד ז"ל) הלכות צדקה, סימן לד סעיף ד, מופיע הלשון:

"כמה יתן האדם צדקה, שנה ראשונה המעשר מן הקרן. מכאן ואילך יתן מעשר מן הריוח שהרויח כל שנה חוץ מהוצאות ביתו..." (ההדגשה שלי). במהדורת הרב ביסטריצקי ז"ל מופיע: "חוץ מצרכי ביתו".

בהוצאת 'אשכול' (עם 'מסגרת השולחן') תיבות אלו מופיעות באותיות רש"י מוקטנות ובסוגריים.

בהוצאות רבות של הספר (כגון המהדורה המנוקדת, הוצאת סיני, ת"א תשל"ו [דפוס-צילום], ההוצאה עם 'שערים מצויינים בהלכה' וההוצאה עם הערות הגר"מ אליהו ז"ל) – תיבות אלו אינן מופיעות כלל.

והנה מצאתי בקיצור שו"ע עם פסקי משנ"ב, בהוצאת שבתי פרנקל, ב"ב תשל"ח, על אתר:

חוץ מצרכי ביתו: כן-כתוב בקצוש"ע מהדורת למברג תרמ"ד שסמך עליה המחבר את ידו. ועיין ברכ"י יו"ד סי' רמט סקמ"ה [צ"ל: ס"ק ה] שכתב שאין לנכות צרכי ביתו" עכ"ל.

ולגופו של עניין:

אחד המקורות שצוינו על סעיף זה (בהוצאת אשכול וב'שערים מצויינים בהלכה') הוא חכמת אדם (סימן קמד סעיף יא), שם כתב: "וכן מותר לפזר מזה לבניו הגדולים שאינו חייב לטפל בהם". אבל לא בסגנון כוללני כזה, שכל צרכי – או הוצאות – ביתו אינם נכללים ברווח ופטורים ממעשר.

אין לומר שהמקור הוא דברי הרמ"א (סי' רנ"א ס"ג): "פרנסת עצמו קודמת לכל אדם, ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו", כי פירש בספר צדקה ומשפט (פ"א הערה יג), שבזה נכלל כל מי שאין לו דיי להוצאות רגילות, ולפעמים מוותר על דבר הצריך לו בוודאי כמו מלבוש או חפץ אחר, ע"כ. אבל כשיש לו כדי פרנסתו לא אמר שמנכה זאת מן הרווח.

הדעה היחידה שמובאת (בס' צדקה ומשפט פ"ה הע' לד) שמנכה את הוצאות מזונותיו ומזונות בני-ביתו מן הרווח, היא דעה שלדבריו מביא הברכי יוסף (סי' רמט הנ"ל) מהאוה"ח הק' בספרו ראשון לציון. אבל מביא שם שהפוסקים חולקים עליו. ע"כ. [אמנם בברכי יוסף בפנים הביא זאת מכנה"ג בשם תשובה כת"י לר' מתתיהו טריווש, ובסוף הס"ק דוחק ומפרש גם בתשובה זו שלא כיוון לכך].

השלמת אמירת תהילים דשבת מברכים

הזמן המקורי הוא "השכם בבוקר", קודם התפילה¹.

כשהציע כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מנהג זה לאחד מהרה"צ דפולין², כתב: "וזה כשנה אשר הצעתי  כי בכל שבת מברכים ינהיגו בהבתי כנסיות לאמר כל התהלים... לפי הזמן המתאים להם, אם בש"ק בהשכמה קודם התפילה, או בין מנחה למעריב"³. ולפי זה, אפשר שמי שלא הספיק לומר (או לסיים) את התהילים לפני התפילה⁴, יש עדיפות להשלמה בין מנחה למעריב (מאשר אחרי מוסף או לפני מנחה).

ואכן, בספר 'היכל מנחם'⁵ נעתקה רשימת הרב לוי שי' גולדשטיין: "סיפר לי הרב י. שי' ק. שלפני הרבה שנים היה ב'יחידות' אצל הרבי, ושאל מה לעשות בנוגע לגמירת ספר התהילים בש"ק מברכים החודש, כשאין גומרים אותו קודם תפילת שחרית, ועל זה ענה הרבי: "יכולים לגמרו אחר תפילת מנחה, ואם עדיין לא גמרו (ובלילה – אין אומרים תהילים מצד תורה-שבכתב וכו'), אינני רואה למה תמתין אחרי חצות לילה, לכן יכולים לגומרו ביום ראשון", ע"כ. משמע שיש עדיפות להשלמה אחרי תפילת מנחה דווקא.

ואע"פ שבמענה שנדפס בלוח השבוע לש"פ עקב אשתקד (גיליון תתקמ"ב הערה 1) נזכרה האפשרות להשלים זאת "בין השיחות דההתוועדויות" – אולי שם משום-מה לא מצא זמן להשלים אחרי מנחה.

____________________________

1)    אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ג עמ' תכג. היום יום, כו כסלו. ס' המנהגים עמ' 30.

2)     האדמו"ר מקופישניץ, אג"ק ח"ג עמ' תקע"ח, מיום כד אלול תרצ"ו.

3)     לכאורה הכוונה לסיימה לפני זמן צאת הכוכבים.

4)     ראה קובץ רז"ש עמ' 30.

5)     ח"ג עמ' רסו.