מאמרים נוספים בפרשה
	לא לנטוש את העולם
	אל תחשוב על עצמך
	מה יהודי צריך לרצות
	לדבוק בקב"ה ולהישאר בעולם הזה
	לא לברוח מן העולם
	להיכנס כדי לצאת
	לקדושה אין גבולות
	לראות את התכלית
	לכסות את הדם
	משמרת למצוות
	רעיון אחד בשלושה ציוויים
	להקל על השבים
	להסתכן ולהציל נפשות
	אהבת-ישראל כעסק וכמלאכה
	שלושה רבדים באהבת-ישראל
	אהבת-ישראל - הכלל הגדול
	מקורות היניקה של האילן ופירותיו
	כשמחוברים, לא מתבטלים
	לתת פרנסה לקב"ה
	יראת-שמים שלמה
	התקדשות עצמית

קדושים תהיו (ויקרא יט,ב)

בתורה כל דבר מדוייק בתכלית. אפילו ציוויים שונים שכתובים זה אחר זה, חייבים להיות קשורים בתוכן משותף. לאור זאת עלינו למצוא את הקשר בין שלושה ציוויים שמופיעים ברצף אחד בתחילת פרשתנו, ושלכאורה אין ביניהם כל קשר: "קדושים תהיו"¹; "איש אמו ואביו תיראו"; "את שבתותי תשמורו".²

בציווי "קדושים תהיו" דורש מאיתנו הקב"ה להיבדל מאומות העולם ('קדושה' היא ממשמעות הבדלה³, כנאמר גם בסוף הפרשה⁴: "והייתם לי קדושים... ואבדיל אתכם מן העמים").

במה עלינו להיבדל מהגויים? אם נאמר שהכוונה היא לכך שעלינו לחיות על-פי התורה והמצוות, לא מתאים כאן המושג היבדלות, שכן לגויים אין שום שייכות לתורה. ברור אפוא שהציווי הזה מתייחס לדברים שבהם יש דמיון בין יהודי לגוי, ואף בעניינים אלה מצווה אותנו התורה - "קדושים תהיו", היו מובדלים מאומות העולם.

קדושים תמיד

הוראה זו של התורה מתייחסת לדברי הרשות - אכילה, שתייה, מסחר וכו'. בתחומים אלה לא נראה לכאורה הבדל בין יהודים לגויים. אלה ואלה אוכלים ושותים לצורך קיום גופם ומתעסקים בענייני פרנסה ובשאר צורכי העולם.

אף-על-פי-כן מצווה אותנו התורה: "קדושים תהיו" - עלים להשרות קדושה גם בעניינים אלה; להראות שגם בחיים היום-יומיים יש ייחוד בעם-ישראל. זאת, על-ידי עשיית הדברים הללו לשם שמים, ועל-ידי התקדשות גם בדברים המותרים ("קדש עצמך במותר לך"⁵).

על השאלה, איך אפשר להיות קדושים גם בשעה שעסוקים בענייני העולם הזה, משיבה התורה בהמשך הפסוק: "כי קדוש אני ה'". יהודי, בכל מקום שהוא, קשור עם הקב"ה, שעליו אנו אומרים "אתה קדוש". מקדושה זו הוא שואב את הכוח להשכין את האור האלוקי גם בעת האכילה, המסחר ושאר עיסוקי העולם הזה.

להעביר לילדים

בהמשך לכך בא הציווי: "איש אמו ואביו תיראו". את ההתקדשות היהודית, שמקיפה את כל חייו של היהודי, יש להעביר גם לדור הבא. אל לו לאדם להסתפק בכך שהוא עצמו קדוש, אלא עליו להבטיח שהקדושה תעבור גם לילדים.

הציווי השלישי, "ואת שבתותי תשמורו", משלים הוראה זו של התורה. הציווי עונה על השאלה מניין לוקחים את הכוח למשימה גדולה זו של התקדשות אישית והעברת הקדושה גם לדורות הבאים. התשובה היא - השבת. מהשבת יונק היהודי את כוחו להיבדל מהעמים ולהיות קדוש גם בעיסוקיו הגשמיים.

השבת כתזכורת

התפישה הנוכרית דוגלת בכך ש"עזב ה' את הארץ"⁶ והשאירה בידי הגורמים הטבעיים. לעומת זאת, השבת ממחישה את האמונה היהודית בחידוש העולם ובהנהגה המתמדת של הבורא.

השבת היא אות הברית בינינו ובין ה', והיא מזכירה לנו תמיד, כי גם הטבע נשלט על-ידי הקב"ה.⁷ בכוחה של השבת להשכין את הקדושה בכל היבט של חיי היום-יום, ולהחדיר הכרה זו גם בילדינו.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 255)

----------

1) ויקרא יט,ב.

2) שם ג.

3) ראה תניא פרק מו.

4) ויקרא כ,כו.

5) רמב"ן בתחילת פרשתנו.

6) יחזקאל ח,יד. ט,ט.

7) ספר החינוך מצוות לא-לב.