ויאמר ה' אל אברם: לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך (בראשית יב,א)
הציווי הראשון, שנאמר ליהודי הראשון, הוא1: "ויאמר ה' אל אברם לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". בציווי זה יש דבר הדורש הסבר: כאשר מורים לאדם ללכת למקום כלשהו, הדבר החשוב ביותר הוא לומר לו לאן ללכת ולציין את תכונותיו של המקום החדש; ואילו כאן לא נאמר דבר על המקום החדש, ובמקום זאת מאריכה התורה בתיאור המקום הנוכחי - "מארצך וממולדתך ומבית אביך".
שאלה מהותית יותר מתעוררת על עצם תוכנו של הציווי: הלוא זהו הציווי הראשון שנאמר ליהודי הראשון. ציווי כזה אמור להיות יסוד מרכזי בעבודת-ה' - לא רק לאברהם אבינו עצמו, אלא לכל עם-ישראל. ואולם הציווי עוסק לכאורה בעניין שולי - אופן ההליכה ממדינה למדינה. וכי זהו הבסיס של עבודת-ה' לכל הדורות?
למעלה מהמגבלות
יש לומר, שאכן ציווי זה, על סגנונו המיוחד, טומן בקרבו את היסוד המרכזי של עבודת-ה'. ייחודו של עם-ישראל בכך, שאף-על-פי שהוא חי בעולם הזה, הכפוף לחוקי הטבע ולמנהגי העולם, ואף-על-פי שלכל יהודי תכונות-נפש טבעיות והוא כפוף להשפעות סביבתיות וכו' - בכל-זאת, בכוחו להתעלות על כל אלה ולהתחבר עם הקב"ה, שהוא בלתי-מוגבל.
כוח זה ניתן לעם-ישראל באמצעות הציווי: "לך-לך". בציווי זה אומר הקב"ה לאברהם אבינו, ובאמצעותו לכל עם-ישראל, כי תפקידו להתרומם מעל המציאות הארצית ולמעלה מהמגבלות הטבעיות ולהיות קשור עם ה'.
שלושה מרכיבים
שלושת הפרטים שבפסוק רומזים לסוגים השונים של המגבלות שלפניהן עומד האדם: "ארצך" - אלה התכונות הטבעיות שהאדם נולד עמן (זו הקרקע של מציאותו); "מולדתך" - אלה ההרגלים והנימוסים שנרכשו בהשפעת הסביבה; "בית אביך" - החינוך שספג האדם מהבית, דבר שעיצב את אופיו לכל ימי חייו. מהותו של אדם נגזרת משלושת המרכיבים הללו.
אומר הקב"ה ליהודי: "לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" - צא מכל הדברים המשפיעים על אישיותך. עליך להתעלות מעל טבעך, הרגליך, חינוכך. וכל זה למה? כדי שתוכל להגיע "אל הארץ אשר אראך".
מסירות-נפש
הקב"ה אינו אומר לאן להגיע ואיזו היא אותה ארץ. הוא מדגיש: "אל הארץ אשר אראך" - הארץ שאני אראה לך. כי מהיהודי נדרשת דבקות מוחלטת בקב"ה, עד כדי מסירות-נפש, ומוכנות לכל ציווי שיינתן לו.
זהו הציווי הראשון, שמקפל בתוכו את תמצית ההוויה היהודית - היכולת להתעלות מעל כל המגבלות הטבעיות ולדבוק בקב"ה באופן מוחלט. ציווי זה נאמר לכל יהודי, וזה היסוד של עבודת-ה'. כשנוהגים כך, זוכים להגיע "אל הארץ אשר אראך" כפשוטם של דברים - לגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו, שבה ישובו כל ישראל לארץ-ישראל, "קהל גדול ישובו הנה"2, בקרוב ממש.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי ספר השיחות תש"נ, כרך א, עמ' 96)
----------
1) פרשתנו יב,א.
2) ירמיה לא,ז.
|