מאמרים נוספים בפרשה
	איך עולים תוך כדי ירידה?
	השמחה בפרשת לך-לך
	מהותו של יהודי
	יהודי צריך ללכת תמיד
	הולכים אל היעד
	הציווי הראשון ליהודי הראשון
	שלושה מזבחות
	למה מבקשים שכר?
	האוצרות חבויים בקרקע
	תמימות של יהודי
	לא להיבהל מהצער
	ברית נצחית, ירושה נצחית
	כל אחד הוא ראשון
	למה המתין אברהם?
	היהדות מתחילה בניסים
	המילה - יסוד כל המצוות
	קניינים של הבורא
	אדם לעמל יולד
	מצווה בלי הפסקה
	מהות הירידה של אברהם

אל תירא אברם, אנכי מגן לך, שכרך הרבה מאד (בראשית טו,א)

לאחר ניצחונו הגדול של אברהם אבינו על ארבעת המלכים, אמר לו הקב"ה¹: "אל תירא אברם... שכרך הרבה מאוד". מפרש רש"י, שאברהם נתיירא שמא כבר קיבל שכר על כל צדקותיו. על כך הרגיעו הקב"ה: "מה שאתה דואג על קיבול שכרך - שכרך הרבה מאוד".

ברור בתכלית, שאברהם עבד את קונו עבודה לשמה, 'עבודה מאהבה'. הרמב"ם² מגדיר מהי עבודה מאהבה - "עוסק בתורה ובמצוות... לא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת"; ומוסיף הרמב"ם, שזו "מעלת אברהם אבינו... שלא עבד אלא מאהבה". איך ייתכן אפוא שאברהם היה מוטרד ממצב שכרו, עד שהקב"ה היה צריך להרגיעו בעניין זה?!

כבוד שמים

גם בתחילת הפרשה מוצאים אנו דבר דומה. בהמשך לציווי "לך-לך" אומר הקב"ה לאברהם³: "ואגדלה שמך". ואף כאן נשאלת השאלה - וכי אברהם, שאמר על עצמו⁴ "ואנכי עפר ואפר", חיפש גדולה וכבוד?!

אלא היא הנותנת: דווקא משום שאברהם החשיב את עצמו לעפר ואפר - לא ראה את עצמו מציאות אישית, אלא 'מכשיר' ביד ה', שכל ייעודו ותכליתו לפרסם את שם ה' בעולם. שמו וכבודו לא נתפסו בעיניו כדבר אישי, אנוכיי, אלא כחלק מכבוד שמים. כל שאיפתו בחייו הייתה להביא את הבריות להכרה בבורא העולם, ועל כך אמר לו הקב"ה כי יגדל את שמו, וממילא יתגדל כבוד שמים.

שכר כעבודה

דבר זה מסביר גם את פשר דאגתו של אברהם לשכרו. אף את השכר שניתן לו בעד עבודתו לבוראו לא ראה כהנאה אישית שלו, אלא כביטוי לכך, שעבודת-ה' היא דבר טוב, שמביא עמו עושר וכבוד. הוא רצה לקבל שכר כדי שהבריות יראו, שהאמונה בה' היא הדרך האמיתית ושהקב"ה משלם טובה למאמיניו ולעובדיו.

לכן דאג אברהם שמא כבר קיבל את שכרו, ומעתה לא יהיה לו די עושר וכבוד. חששו נבע מכך, שהאנשים עלולים לפרש זאת כביטוי של חולשה ולטעון, שהאמונה בה' אין בכוחה להבטיח שפע וברכה, שהרי אפילו צדיק כאברהם ירד מגדולתו. לא לעצמו דאג אברהם, אלא לכבוד שמים. ועל כך אמר לו הקב"ה: "אל תירא... שכרך הרבה מאוד".

הגוף והנשמה

זה גם הפירוש הפנימי במאמר חז"ל⁵ "מתוך שלא לשמה בא לשמה" - שב'תוך' ה'שלא לשמה' מסתתר ה'לשמה': כאשר יהודי עוסק בתורה ובמצוות אפילו 'שלא לשמה' - כדי לקבל על כך שכר מן השמים - אין זה אלא מצד הגוף. אך מצד הנשמה, גם השכר הוא חלק מעבודת-ה', מכיוון שעל-ידו מתרבה כבוד שמים והכול רואים שדרך התורה מביאה עמה שפע וברכה.

אמנם הגוף הגשמי מבקש את השכר מטעמים אישיים-אנוכיים, אבל מאחורי זה מסתתר רצונה של הנשמה שיתגדל ויתקדש שמו של הבורא בעולם, על-ידי שהכול יראו את שכרו של עובד ה', כאברהם אבינו בשעתו.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כ, עמ' 54)

--------------

1) פרשתנו טו,א. וברש"י שם.

2) הלכות תשובה פרק י, הלכה ב. פירוש המשניות לרמב"ם סנהדרין פרק חלק בהקדמה. וראה ספר המצוות שלו מצוות עשה ג.

3) פרשתנו יב,ב.

4) בראשית יח,כז.

5) פסחים נ,ב. ושם נתבאר. ירושלמי חגיגה פרק א, הלכה ז. רמב"ם הלכות תלמוד-תורה פרק ג, הלכה ה. הלכות תשובה שם הלכה ה. טור שולחן-ערוך יורה-דעה סימן רמו סעיף כ. הלכות תלמוד-תורה לאדמו"ר הזקן פרק ד, סעיף ג.