מאמרים נוספים בפרשה
	צריך לזעוק ולהאמין
	השכל דורש להבין
	המסע כבר החל
	ארבע לשונות של גאולה
	התמורה לסבל הגלות
	להפוך את ה'מים' ל'דם'
	שליחות אלוקית בלי תוספות
	הכול בשביל ישראל
	ויכוח המקלות והתנינים במצרים
	לשבור את העקשנות
	להשיג את הניצחון השלם
	שעה של ערבוב המחיצות
	הניסים שבתוך הטבע
	שרידי החטא והעונש
	"יציאת מצרים" בכל רובדי הנפש
	כוחו של יצור סתמי
	ללמוד תורה ב"שבעים לשון"
	רק הקב"ה יכול
	רק משה היה יכול לתרגם

נתתיך אלוקים לפרעה (שמות ז,א)

כאשר סירב משה ללכת אל פרעה בטענה: "הן אני ערל שפתיים ואיך ישמע אלי פרעה?"¹, ענה לו הקב"ה: "ראה נתתיך אלוקים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך. אתה תדבר את כל אשר אצווך, ואהרן אחיך ידבר אל פרעה".²

רש"י מפרש, שמשה נצטווה לומר לפרעה פעם אחת כל שליחות, בלשון המקורית (לשון-הקודש) ששמע זאת מפי ה', ואז יתרגם אהרן את דבריו לשפה המצרית ויוסיף הבהרות והסברים.

נשאלת כאן השאלה, לשם-מה היה צורך שמשה עצמו ידבר אל פרעה? אם ממילא אהרן מסביר ומטעים את הדברים בשפתו של פרעה, מה התועלת בדיבורו של משה, שאת לשונו אין פרעה מבין?

שופט ורודה

את התשובה על כך ניתן למצוא בפירושו של רש"י על המילים "נתתיך אלוקים לפרעה".³ מפרש רש"י: "שופט ורודה, לרדותו במכות ובייסורין". כלומר, תפקידו של משה היה לא רק למסור דברים לפרעה, אלא לשמש "שופט ורודה". חיוני היה שהוא ידבר, כי דבריו - אף שפרעה לא הבינם - הם אשר שיברו את מצרים.

כאשר מצרים עומדת במלוא תוקפה, אין אפשרות להכניעה בדברי-טעם. אפילו צדיקים אינם יכולים לה במצב כזה⁴, כפי שאמרו חז"ל⁵: "אם ראית רשע שהשעה משחקת לו, אל תתגרה בו". רק הקב"ה, הכול-יכול, מסוגל היה להכניע ולמגר את מצרים. כוח זה העניק הקב"ה למשה - "נתתיך אלוקים לפרעה". כשהוא דיבר אל פרעה, זה היה בכוחו האלוקי של הקב"ה.

שילוב חיוני

לכן הייתה צריכה להיות כאן פעילות משולבת. תפקידו של משה הוא להכות את פרעה ברוח ה' אשר בו. מבחינה זו לא הייתה משמעות לעובדה שפרעה לא הבין את דבריו. נהפוך הוא: הכוח האלוקי הזה בא לידי ביטוי דווקא כאשר משה דיבר בלשון-הקודש, בדיוק באותן מילים שקיבל מהקב"ה. זה מה ששבר את עוצמתו של פרעה.

אבל מכיוון שבכל-זאת צריך היה פרעה לדעת מה דורשים ממנו, היה צורך שאהרן יתרגם את הדברים ללשונו ויטעימם לפי הבנתו. השילוב של שני הדברים הוא אשר הכניע את פרעה וגרם לו לשחרר את בני-ישראל.

בנועם ובתקיפות

דורנו זה הוא הדור האחרון של הגלות, הדור של 'עקבתא דמשיחא'. גם עלינו מוטל התפקיד לשבור את תוקף הגלות ולבוא אל הגאולה. כאשר יהודי מביט סביבו ורואה את החשכה הרוחנית הגדולה, הוא עלול להיבהל ולחשוב שאין בכוחו לגבור עליה. על כך אומרים לו, ששבירת הגלות אינה נעשית רק בדרכים טבעיות, אלא בכוחו של הקב"ה.

ודאי שצריך לפעול בדרכי-נועם ובדרכי-שלום, אבל מאחורי הדברים הרכים והנעימים צריכה להיות תקיפות אלוקית, שיונקת את כוחה ממשה רבנו של הדור. כך יוצאים מהגלות "ביד רמה" ובקרוב ממש.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 69)

----------

1) שמות ו,ל.

2) שם ז,א-ב.

3) שם ז,א.

4) אור התורה וארא עמוד רלא. דיבור המתחיל "ראה נתתיך" תרל"א, תרע"ז, תשט"ז. פלח הרימון וארא עמוד סד.

5) ברכות ז,ב. מגילה ו,ב.