מאמרים נוספים בפרשה
	צריך לזעוק ולהאמין
	השכל דורש להבין
	המסע כבר החל
	ארבע לשונות של גאולה
	התמורה לסבל הגלות
	להפוך את ה'מים' ל'דם'
	שליחות אלוקית בלי תוספות
	הכול בשביל ישראל
	ויכוח המקלות והתנינים במצרים
	לשבור את העקשנות
	להשיג את הניצחון השלם
	שעה של ערבוב המחיצות
	הניסים שבתוך הטבע
	שרידי החטא והעונש
	"יציאת מצרים" בכל רובדי הנפש
	כוחו של יצור סתמי
	ללמוד תורה ב"שבעים לשון"
	רק הקב"ה יכול
	רק משה היה יכול לתרגם

וימלא שבעת ימים (שמות ז,כה)

רוב המכות שהכה ה' את מצרים, נמשכו שבוע שלם (חוץ ממכת חושך שנמשכה שישה ימים, ומכת בכורות שהתחוללה ברגע אחד). רש"י¹ מסביר (על-פי המדרשים²), שכל מכה בכללותה נמשכה חודש: בשבוע הראשון התחוללה המכה, ובשלושת השבועות הבאים היה משה מעיד ומתרה בפרעה על המכה הבאה.

ניסוח זה של הדברים מעורר תמיהה. לכאורה מתאים היה לפרש, ששלושת השבועות של ההתראה שייכים למכה הבאה, שהרי ההתראה הייתה על המכה שתבוא. אולם רש"י מפרש להפך - ששלושת השבועות של ההתראה על המכה הבאה, מצטרפים לשבוע של המכה שהייתה, ונחשבים כחודש שבו הכה ה' את מצרים באותה מכה!

להגביר את העוצמה

כאן אנו למדים את המשמעות העמוקה של אותן התראות. מטרתן הייתה לא רק לשמש אזהרה על המכות שיבואו, אלא הן היו גם חלק מהמכה הקודמת. מטרת המכות הייתה לשבור את גאוותו של פרעה, להפחידו ולייסרו. להתראות היה בכך תפקיד חשוב.

כאשר מיד עם סיום המכה מתייצב משה רבנו לפני פרעה ומתרה בו על המכה הבאה, יש בעצם ההתראה כדי להוסיף עוצמה למכה שזה עתה נסתיימה, ובכך נמשכה למעשה פעולת השבירה שהחלה באותה מכה.

מכה והתראה

כך היה גם לפני מכת דם: התורה מספרת³, שעוד בטרם החלו המכות, נשלח משה אל פרעה וחולל לעיניו ולעיני חרטומיו את מופת המטה שנהפך לתנין. ואז, מיד למחרת, כשרישומו של המופת עדיין חקוק בלב פרעה, הגיע אליו משה בשנית כדי להתרות בו על מכת דם.

לקראת שליחות זו ציווה ה' את משה⁴: "והמטה אשר נהפך לנחש תיקח בידך". זאת, כדי להמחיש את הקשר בין אותו מופת לבין ההתראות הבאות. כאשר רישומו של המופת עדיין עז ומגיעות התראות נוספות, ההתראה מחזקת את עוצמת המופת שאירע ומגבירה אותו.

השאיפה לניצחון

פרעה מסמל את ההתנגדויות שיהודי נתקל בהן בעבודת-ה'. המכות מסמלות את המלחמה שהיהודי מנהל נגדן. וכאן אנו רואים, שלא די בעצם המכה, אלא יש לשבור את ה'מנגד' לגמרי ולהגיע לניצחון גמור.

מוסבר בתורת החסידות, שהשאיפה לנצח נטועה בעומק הנפש, ולכן המלך מבזבז את אוצרותיו ואוצרות אבותיו כדי לנצח במלחמה. ומאחר שמלכות השמים היא כעין מלכות הארץ⁵, הרי כך נוהג גם הקב"ה - כדי להביא לידי ניצחון המלחמה, הוא מוציא את כל הכוחות הגנוזים ונותנם ל'אנשי המלחמה', הלוא הם היהודים.

אלה הכוחות הגדולים שניתנים לנו, בני הדור של 'עקבתא דמשיחא'. על-ידי כך שאנו עומדים בתוקף מול ההתנגדויות וההפרעות, אנו משיגים את הניצחון השלם והאמיתי בגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לא, עמ' 34)

----------

1) שמות ז,כה דיבור המתחיל "וימלא".

2) שמות רבה פרשה ט,יב. תנחומא פרשתנו יג (ותנחומא באבער יד). ועל דרך זה בדברים רבה פרשה ז,ט. מדרש תהילים (שוחר טוב) על הפסוק עח,לח (וכן בהוצאת באבער שם). בפיוט של ר' אלעזר הקליר (הובא בבחיי כאן): ירח ימים כו' שלושה חלקים כו' ורביעית כו'. אבל מובן שצריך לבאר את הטעם למה העדיף רש"י לשון זה מלשון חז"ל בכל המדרשים הנ"ל.

3) שמות ז,י ואילך.

4) שם, טו ואילך.

5) "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא", זוהר חלק א, עמ' קצז,א.