מאמרים נוספים בפרשה
	להרים את הראש
	מתוך השבירה צומחת העלייה
	שלמות של יהודי
	יהודי בלי הקב"ה הוא "מחצית"
	קבלת-עול מתוך התלהבות
	לא להיבהל מכפייה
	צדקה כמו אש
	המראות שנתקדשו
	לשמור על הפנים
	נשמה יתרה בשבת
	גם בשעת החטא נשאר היהודי נאמן לה'
	לא לחפש תחליפים
	גם שברי הלוחות הונחו בארון
	שישה מגורשים ואחד בורח
	הפתרון לשכחה – לזכור
	ארבעים יום בהר-סיני
	להחליט: לכאן או לכאן
	לשטוף את מה שנדבק
	להתרחק מאכזריות
	מה עושים כשהשכינה עוברת

זה יתנו... מחצית השקל (שמות ל,יג)

כשיהודי מקיים מצווה, הוא נדרש לקיימה בדרך הנאה והשלמה ביותר. לכן אנו מוצאים בכמה וכמה מצוות הדגשה על תמימות ושלמות של הדבר שבאמצעותו מקיימים את המצווה.¹ לעומת זאת, בפרשתנו מופיעה הדגשה הפוכה - 'מחצית השקל'.

כשהתורה מצווה על המצווה הזאת היא אומרת²: "זה יתנו... מחצית השקל, עשרים גרה השקל, מחצית השקל תרומה לה'". פעמיים מודגש כאן שצריכים לתת "מחצית השקל", וכדי להודיע את הסכום המדוייק, כותבת התורה שהשקל השלם הוא של "עשרים גרה". נשאלת אפוא השאלה, מדוע אין התורה מעדיפה לצוות לתת עשר גרה, מספר שלם, אלא מדגישה שהנתינה היא דווקא 'מחצית'?

הכרה באחדות

חז"ל אומרים³, שנתינת מחצית השקל באה גם לכפר על חטא העגל, ומכאן, שבהדגשת עניין ה'מחצית' טמון התיקון לחטא זה. עיקרה של עבודה זרה הוא הפירוד מהקב"ה, ושורש הפירוד הוא עצם הרגשת הישות העצמית של האדם. כאשר אדם מרגיש את עצמו למציאות עצמאית, מזה יכול להתפתח חטא עבודה זרה.

על-כן התיקון לעבודה זרה הוא ההכרה באחדות האלוקית החובקת את כל הבריאה. כאשר יהודי חדור בהכרה שאין לו קיום עצמאי וכי רק הדבקות בקב"ה היא מקור חיותו וקיומו - בכך נשלל לחלוטין כל עניין של עבודה זרה.

אתה עצמך אינך שלם

דבר זה נרמז בציווי של 'מחצית השקל'. התורה אומרת ליהודי, כי עליו לתת 'כופר נפשו' לקב"ה. שואל היהודי: כמה אני שווה? משיבה התורה: אתה עצמך אינך אלא מחצית - מחצית השקל. אין לך קיום עצמאי; אין לך מציאות שלמה משל עצמך. רק כשאתה מתחבר עם הקב"ה (ה'מחצית' השנייה) אתה נעשה דבר שלם.

מזה אנו גם למדים מהי משמעותה של ההתחברות עם הקב"ה. יהודי והקב"ה אינם שני דברים נפרדים שמתחברים זה עם זה, אלא הם כביכול שני 'חצאים', היוצרים יחדיו דבר שלם. כלומר, רק כשיהודי קשור עם הקב"ה או-אז יש כאן שלמות אחת.

שני חצאים

דבר זה מתאים גם-כן למסופר בהמשך הפרשה, שלאחר שמשה רבנו ביקש מהקב"ה רחמים על עם-ישראל והקב"ה נתרצה לו וסלח על החטא, אמר לו הקב"ה⁴: "הנה אנוכי כורת ברית". הנוהג בכריתת ברית הוא לקחת דבר שלם, לבתר אותו לשניים ולעבור בין הבתרים.⁵ בכך כאילו אומרים כורתי הברית, שאף-על-פי שהם שני אנשים נפרדים, אין הם אלא שני חצאים של דבר אחד שלם.

זו המשמעות העמוקה של כריתת הברית בין עם-ישראל לקב"ה ושל מצוות מחצית השקל - יהודי והקב"ה אינם שני דברים נפרדים, אלא הם כאילו שני 'חצאים' של מהות אחת שלמה. זו ההתאחדות השלמה בין עם-ישראל לקב"ה, וכלשון הזוהר⁶: "ישראל וקודשא-בריך-הוא - כולא חד".

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ג, עמ' 926)

----------

1) כמו שנאמר: "כל חלב לה'" (ויקרא ג,טז). רמב"ם סוף הלכות איסורי מזבח.

2) שמות ל,יג.

3) שקלים פרק ב הלכה ג. תנחומא תישא י.

4) שמות לד,י.

5) ירמיה לד,יח.

6) ראה זוהר חלק ג צג, ריש עמוד ב.