אמר משה לפני הקדוש-ברוך-הוא, במה תרום קרן ישראל? אמר לו ב'כי-תשא' (בבא-בתרא י,ב)
לאחר שבני-ישראל קיבלו את התורה בהר-סיני ובמעמד זה נעשו ל"ממלכת כוהנים וגוי קדוש" והתעלו לדרגה גבוהה ביותר, עדיין שואל משה רבנו1: "ריבונו-של-עולם, במה תרום קרן-ישראל?". הקב"ה השיב על כך בפרשתנו2: "כי תישא את ראש בני-ישראל" - כשתרצה להרים ולהגביה את עם-ישראל - יהיה זה על-ידי צדקה, מחצית השקל.
חייבים לומר, שמדובר כאן בסוג נעלה ביותר של צדקה. שהרי עצם מושג הצדקה היה קיים עוד קודם מתן-התורה3, והוא קיים גם אצל בני-נח4, ועל-אחת-כמה-וכמה לאחר שניתנה התורה.5 אך משה רבנו רוצה להרים את ישראל עוד יותר, ובתשובה הוא מקבל את מצוות מחצית השקל. על-כן, ודאי שמדובר כאן בסוג נעלה ומיוחד במינו של מתן צדקה.
צדק טבעי
במתן צדקה יש אופנים שונים: הראשון, כשהנותן הוא אדם טוב בטבעו, או שהוא מבין בשכלו את החיוניות של הסיוע לזולת, הן במובן האישי והן כחלק מצדק חברתי. זו הדרגה התחתונה של מתן הצדקה, במיוחד אצל יהודים שהם רחמנים וגומלי-חסדים בטבעם.
למעלה מזה: כאשר עושים צדקה משום שהקב"ה ציווה זאת. כאן הגורם לתת צדקה אינו המניע האישי, אלא הציות לרצון-ה'. מצווה היא דבר מוחלט, שאינו מתבטל מול שיקולים שכליים או רגשיים, ולכן בקיום כזה של הצדקה יש עוצמה רבה יותר. אך גם בזה עלולות להתערב פניות אישיות, כמו רצון לקבל שכר6 (שכר גשמי7 או שכר רוחני8, בעולם הבא).
ללא שכר
מעל דרגה זו יש אופן של נתינה "שלא על-מנת לקבל פרס".9 האדם אינו מקיים את המצווה למען גמול כלשהו, אלא מתוך ציות פשוט לקב"ה. הוא צייתן, ורוצה ונהנה לקיים את רצון ה'. לכן הוא נותן צדקה.
אך מצוות מחצית השקל מייצגת סוג עליון יותר של צדקה. המדרש אומר10: "הראה לו (הקב"ה למשה) מטבע של אש... ואמר לו: כזה ייתנו". סודה של מחצית השקל טמון במילים אלו: "מטבע של אש".
מטבע של אש
טבעה של האש לעלות תמיד למעלה, ואין לה משקל או צורה מוגדרת. כך צריך לתת צדקה: מתוך 'אש' והתלהבות, אך בלי שום סממנים אישיים - לא גשמיים ולא רוחניים. לקיים את המצווה בפשטות ובטבעיות, בלי לחפש שום סיבות.
הקב"ה אינו מסתפק באש בלבד, אלא מראה למשה "מטבע של אש". משמעות הדבר, אין להתנתק מן המציאות כ'אש' ערטילאית, אלא העבודה צריכה להיות באופן של "מטבע של אש" - שה'אש' תחדור אל תוך הטבע, שגם הטבע יהיה 'אש'.
כשמקיימים כך את המצווה, נותנים צדקה בלי תנאים - בלי לחכות לזמנים שבהם חייבים לתת ובלי להמתין שמישהו יבקש. יהודי שחדור בתחושת 'אש' זו, הולך לחפש אחר עני שזקוק לעזרה, והוא נותן פעמים רבות, שוב ושוב. זו הצדקה שלמעלה ממתן-התורה, שבאמצעותה השיב הקב"ה למשה על שאלתו "במה תרום קרן ישראל".
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי ספר השיחות תשמ"ט כרך א, עמ' 280)
----------
1) בבא בתרא י,ב.
2) שמות ל,יב.
3) וכמו שכתוב באברהם - "לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח,יט).
4) ועד שאנשי סדום נענשו על שלא קיימו צדקה - "זה היה עוון סדום גו' ויד עני ואביון לא החזיקה" (יחזקאל טז,מט). וראה באריכות לקוטי שיחות כרך ה עמוד 155.
5) אם כסף תלוה את עמי (שמות כב,כד) - וכל אם ואם שבתורה רשות, חוץ מג' וזה אחד מהן (פירוש רש"י שם).
6) ולמטה מזה - מפני יראת העונש.
7) כדי שיחיה בני (פסחים ח, סוף עמוד א. ושם נסמן) וכיוצא בזה.
8) אכילת השכר בעולם הבא (ריש מסכת פאה).
9) אבות פרק א משנה ג.
10) שקלים פרק א הלכה ד. תנחומא פרשתנו ט. נשא יא. במדבר רבה פרשה יב,ג. הובא בפירוש רש"י פרשתנו ל,יג.
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
