מאמרים נוספים בפרשה
	כל המצוות חשובות
	לקבל בזכות ולא בחסד
	מיזוג ניגודים
	שובע ורעבון
	הגלות צומחת מהחשבת העולם
	עוני ועושר ב"לחם מן השמים"
	שוויון שכל-כולו "אצבע אלוקים"
	מסירות-נפש של רועה ישראל
	הטכנולוגיה בשירות השכינה
	הלוחות והצדיקים
	שוחד לקב"ה?
	מתי הקב"ה נושא פנים
	מתוך ההסתר פורץ הגילוי
	כמו ילד קטן שמתחיל ללמוד
	חובת הנשים בתלמוד תורה
	סגלות המזוזה – לשמור
	התזכורת המתמדת של המזוזה
	המזוזה עובדת בשבילך
	המתנה שקיבל משה רבנו
	למעלה ממילוי חובה

בכל לבבכם ובכל נפשכם (דברים יא,יג)

בפרשה הקודמת, ואתחנן, הופיעה הפרשה הראשונה של קריאת שמע ("שמע ישראל"), ובפרשת עקב מופיעה הפרשה השנייה ("והיה אם שמוע"). בכללות, עוסקות שתי הפרשיות בתכנים דומים, ודווקא משום כך בולטים ההבדלים שביניהן.

הנה שניים מההבדלים:

א) בפרשת 'שמע' הננו מצווים לעבוד את ה' "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך", ואילו בפרשת 'והיה' הציווי הוא רק "ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם", ולא נזכר "בכל מאודכם".

ב) בפרשת 'שמע' כלולים רק ציוויים, ואילו בפרשת 'והיה' מצויינים גם העונש והשכר.

גילוי אור

אחד ההסברים לכך הוא, שהפרשה הראשונה מדברת על הזמן שבו עם-ישראל נמצא בארץ-ישראל, ואילו הפרשה השנייה אמורה על זמן הגלות. וכך מפרשים חז"ל את הפסוק "ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה" (שנאמר בפרשה השנייה): "אף-על-פי שאני מגלה אתכם... היו מצויינים במצוות". מכאן ראיה שהפרשה עוסקת בזמן הגלות.

כאשר עם-ישראל נמצא בארץ-ישראל, מסמל הדבר את מעמדו הרוחני הנעלה של העם. השכינה שורה בישראל ויש גילוי אלוקי. במצב כזה אפשר לדרוש מיהודי שיעבוד את ה' לא רק "בכל לבבך ובכל נפשך", אלא גם "בכל מאודך". כמו-כן, במצב כזה די בעצם אמירת הציווי ואין צורך לדבר על שכר ועונש, מכיוון שהקדושה האלוקית גלויה ומוחשית.

העלם והסתר

לעומת זאת, כאשר עם-ישראל שרוי בגלות, מעיד הדבר על מצב של העלם והסתר. הקדושה האלוקית אינה גלויה ומוחשית ויש הרבה הפרעות, קשיים והסתרים. במצב כזה קשה להגיע לעבודת ה' בבחינת "בכל מאודך", ולכן בפרשה השנייה נאמר רק "בכל לבבכם ובכל נפשכם".

כמו-כן, כשאין ראייה מוחשית של הקדושה האלוקית, ואדרבה, יש קשיים והסתרים, לא די בעצם הציוויים, אלא יש צורך בדברים מוחשיים יותר, שתהיה להם השפעה על האדם. לכן בפרשה זו מדובר גם על השכר והעונש, דברים שנקלטים היטב על-ידי האדם גם בעמדו בדרגה נמוכה יותר.

מתוך הירידה

הבדל זה שבין שתי הפרשיות בא לידי ביטוי גם בהפטרות של הפרשיות ואתחנן ועקב. אחרי פרשת ואתחנן, שמסמלת את הגילוי האלוקי, באה הפטרת "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם" - הקב"ה, ביוזמתו, משגר את הנביאים לנחם את בני-ישראל. בפרשת עקב, העוסקת במצב נחות יותר, באה הזעקה הגדולה מצד עם-ישראל: "ותאמר ציון עזבני ה', וה' שכחני".

אולם בסופו של דבר, דווקא על-ידי הירידה הגדולה של הגלות מגיעים לעלייה הגדולה ביותר. וכך אומרים חז"ל, שלאחר שבני-ישראל מסרבים להתנחם על-ידי הנביאים, אומר הקב"ה: "אנוכי אנוכי הוא מנחמכם", בגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ט, עמ' 79)

----------

1) דברים ו,ד.

2) דברים יא,יג ואילך.

3) הובא בפירוש רש"י על הפסוק דברים יא,יח. מספרי.

4) ישעיה מ,א.

5) שם מט,יד.

6) מדרש, הובא באבודרהם בסדר הפרשיות והפטרות.

7) ישעיה נא,יב.