תשובת הרב
אמרו חז"ל: הנכנס לבקר את החולה [בשבת], אומר: "שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבוא". ופירש הר"ן, שאין לבקש רחמים עליו, כי על-ידי כך יעורר בכי ויצטער, אלא אומר להם דברי תנחומים, שלא יצטערו.
לעומת זה אמרו חז"ל שגם יחיד הנרדף מתריעים עליו [בדיבור] בשבת. ופירשו שהכוונה לחולה שיש בו "סכנת היום", כלומר שמצבו בסכנה מיוחדת ביום זה. אם אין סכנה כזאת, אפילו אם הוא חולה מסוכן, מותר להתפלל עליו ביחיד אבל לא בציבור (חוץ מבראש השנה ויום הכיפורים). ואם מברכים אותו, עדיף לקצר ולא לומר "המקום ישלח לו רפואה שלמה...", אלא לסיים אחרי הזכרת שמו ושם אימו "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא, השתא בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן". וכן מופיע בסידור 'ישועות ישראל', ובסידורי חב"ד בימינו (נוסח ברכה לשבת).
כמה פוסקים לימדו זכות על המנהג הרווח לברך כל חולה, ובנוסח מלא, בנימוק שאין זו תפילה אלא נוסח ברכה. ובכל-זאת הציעו לסיים "בתוך שאר חולי ישראל", שאז הוא בבחינת צורכי רבים ותפילת רבים. ויש שהציעו לקצר כנ"ל לפחות בחולה שאין בו סכנה, וביולדת כשעברה הלידה כטבעו של עולם. מקורות: שבת יב,א. תענית כב,ב. רמב"ם הל' שבת פכ"ד ה"ה ופ"ל הי"ב. טושו"ע ונו"כ סי' רפז וסו"ס רפח. שו"ת אבקת רוכל סי' יב-יד, ושאילת יעבץ ח"א סי' סד. שו"ע אדה"ז, ערוך השלחן ופסקי תשובות שם, וש"נ. (1485) |