לפי הזוהר לא לוקחים תרנגול שחור לכפרות, כיון שהצבע השחור מרמז לדינים. אם יש בנמצא תרנגול לבן לוקחים אותו, וכשאין ניתן לקחת תרנגול צבעוני.

מקורות: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן תרה סעיף ב, שער הכולל פרק מד אות א.

בקהילות רבות נהגו להשתחוות ב'עלינו' שבחזרת הש"ץ בתפילת מוסף של הימים הנוראים (כשאומרים "ואנחנו כורעים..."), וכמו-כן ב'סדר העבודה' במוסף של יום הכיפורים (באותם מקומות שבהם היה הציבור משתחווה בבית המקדש). הכריעה מבטאת ביטול מוחלט של האדם כלפי הקב"ה.

מכיוון שיש איסור מן התורה להשתחוות על 'אבן משכית' מחוץ למקדש יש להציע על רצפת בית-הכנסת שטיח, מחצלת, פיסת בד או נייר וכדומה, כדי להשתחוות. אם אין דבר-מה שמפסיק בין האדם ובין רצפת אבן (ויש מחמירים אפילו ברצפת קרשים) אסור להשתחוות כשהפנים על הרצפה. אפשר להניח את הטלית שתפריד בין הפנים ובין הקרקע, או להשתחוות על הספסל.

שליח הציבור עומד בתפילתו רחוק מעט מן התיבה או העמוד, או שמניחים עמוד נוסף לפניו, ומסייעים לו להשתחוות ולקום בחזרה למקומו בלי להפריד את רגליו.

הספרדים כורעים רק ביום הכיפורים, והאשכנזים גם בראש השנה (המהרי"ל נפל גם אז על פניו, וכן מנהג חב"ד. ויש הנמנעים מזה בראש השנה).

יש מקומות שבהם אין כורעים ב'סדר העבודה' כשיום הכיפורים חל בשבת, כמו שאין נפילת אפיים (ו'אבינו מלכנו') בשבת. חב"ד והספרדים כורעים גם אז.

התימנים, התוניסאים וכמה מקהילות ספרד אינם כורעים כלל. אולי כדי שלא להידמות למוסלמים, המרבים בכך בתפילותיהם.

מקורות : רמב"ם הל' ע"ז פ"ו ה"ז וכס"מ שם. רמ"א או"ח סו"ס קלא וסי' תרכא ס"ד, ונו"כ. א"א מבוטשאטש סי' תרכא, ומטה אפרים שם סט"ו. פסקי תשובות סו"ס קלא וש"נ. ילקוט יוסף מועדים עמ' 109. ס' המנהגים-חב"ד עמ' 57. מהרי"ל – מנהגים עמ' רצז. לוחות: א"י ו'דבר בעתו'.
(1393)

נהוג שנשואים מדליקים לפני תחילת הצום נר נשמה, המכונה נר חיים, אחד עבור כל בני הבית. את הנר מדליקים בבית הכנסת.

מקורות: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן תרי סעיף ד, ספר השיחות תש"ה עמוד 14.

מותר לאישה לענוד עגילים ותכשיטים אחרים ביום כיפור, אך אין לענוד תכשיטים המיוחדים ליום כיפור בלבד.

מקורות: בצל החכמה חלק ו סימן ג.   

מכיוון שזו הבדלה בצאת יום-הכיפורים, נוסף על השבת, יש דברים השנויים במחלוקת.

ברכת הבשמים : בשבת רגילה מברכים על הבשמים בתוך ההבדלה, כדי להשיב את 'הנשמה היתרה' של השבת שהלכה לה. ביום-כיפורים רגיל לא תיקנו ברכה זאת (ולכן אם תיאמר הברכה – יהיה בכך הפסק בין ברכת היין לשתייתו). לפי הרמב"ם, הטור והשולחן-ערוך, אין מברכים גם הפעם על הבשמים, לפי שאין ביום זה נשמה יתרה מפני התענית, וכן נהגו הספרדים. אבל רבים מהראשונים והאחרונים חלקו על זה, ומהם שכתבו שאדרבה, בוודאי הייתה ביום זה נשמה יתרה, והאשכנזים וחב"ד נהגו כמותם. ספרדי שרצונו להחמיר ולברך על הבשמים, יעשה זאת אחרי ברכת 'על הגפן' שלאחר שתיית יין ההבדלה.

ברכת הנר : במוצאי שבת רגילה מברכים על האש, אך במוצאי יום-הכיפורים יש לחַזר אחרי נר דולק, כדי להדגיש שהיום נאסר להדליק אור. יש לברך ברכת 'בורא מאורי האש' על נר ששָׁבַת, היינו נר שדלק מערב יום-הכיפורים, או לפחות על נר שהודלק ממנו.

אם אין נר כזה – במוצאי יום-כיפורים רגיל אין מברכים על מאורי האש, אבל כשיום-הכיפורים חל בשבת, לדעת המשנה ברורה, כף החיים וילקוט יוסף, באין-ברירה מברכים על נר שהודלק מגפרורים, כרגיל. אך לפי אדמו"ר הזקן אין לברך עליו.

מקורות : רמב"ם הל' שבת פכ"ט הכ"ח. טושו"ע סי' רחצ ס"א וסי' תרכד ס"ג, ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן, משנ"ב ושעה"צ וכף החיים שם. ש"ש כהלכתה (ח"ב) פ"ס סכ"ג, נטעי גבריאל הל' יוה"כ פרק סז, ילקוט יוסף ח"ה (מועדים) עמ' 115, קיצור שו"ע עם הגהות 'דרכי הלכה', סי' קלג אות לז, וש"נ.
(1292)

ראש המשפחה נוהג לברך את ילדיו, לפני שהולכים לבית-הכנסת לתפילת 'כל-נדרי'. הוא מניח את ידיו על כל אחד מהם, בתורו, ומברכם. הרבי מליובאוויטש היה נוהג לברך את תלמידיו בברכת כהנים, החל מ:"וידבר ה' וגו'", יברכך ה' וישמרך וגו'", "ושמו את שמי וגו'".

בקיצור שלחן ערוך (קל"א, טז) מובא שהמנהג ששני ההורים מברכים את הילדים בנוסח "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה. יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום". 

יש שייחדו נוסח מיוחד לפתיחת הברכה לבנות: "ישימך אלוקים כשרה, רבקה, רחל ולאה" ואחר כך ברכת הכהנים כנ"ל.

ויש שהוסיפו אחרי ברכת הכהנים ברכות נוספת לילדיהם, על יסוד האמור בהלכה הנ"ל בקיצור שלחן ערוך - שכל אחד מוסיף כפי צחות לשונו, בנוסף, או במקום, נוסח תפילת "יהי רצון" (שם).

בהתאם לכך הוסיפו: "ושה' ישפיע עליך שפע ברכה והצלחה בכל מעשה ידיך, ויכתוב ויחתום אותך לחיים טובים וארוכים, בתוך כל הצדיקים ובתוך כל ישראל. אמן".

יום-הכיפורים אינו מכפר על עבירות שבין אדם לחברו, ולכן צריך לבקש סליחה ממי שנפגע על ידינו, לפני שנוכל לבקש מחילה גמורה מהקב"ה ביום- הכיפורים. סכסוכים כספיים יש לפתור בבוררות או בדין-תורה. כאשר אדם פגע בחברו - עליו לבקש את סליחתו, בצורה נאותה, מקובלת ומכובדת, והנפגע מצווה שלא להיות אכזרי אלא לסלוח מיד. אם הוא מסרב בכל-זאת - צריך הפוגע להוסיף ולבקש מחילה, עד שלוש פעמים. במיוחד צריכים בנים ובנות לבקש את סליחת הוריהם ותלמידים את סליחת מוריהם, וכן בני-זוג זה מזה - שמא לא נזהרו בכבודם כראוי.

להרחבה - הקש כאן

כשיש צורך גדול ליטול תרופה - כגון מי שסובל ממיגרנה קשה, שנוטל גלולה למניעת התקפים, או הסובל כאבים קשים וכדומה - יש ליטול את הגלולה בלי מים. לשתות מים עם הגלולה רשאי רק חולה מסוכן שאינו יכול אחרת.

לכתחילה יש לעשות הבדלה רק אחרי תפילת ערבית במוצאי הצום. כשמרגישים חולשה קשה ומעוניינים לפתוח את הצום מהר, ניתן לעשות הבדלה לפני תפילת ערבית, לטעום משהו ואז להתפלל ערבית (הדבר מותר אחרי זמן יציאת הצום הנהוג, הכולל תוספת זמן מחול על הקודש).

מקורות: פסקי תשובות סימן תרכד סעיף ב.

תקיעת השופר במוצאי יום כיפור היא סימן לעליית השכינה כנאמר "עלה אלוקים בתרועה", וכן באה לציין שיציאת הצום היא יום טוב. לכן גם המתפלל יחיד תוקע בשופר.

מקורות: שולחן ערוך אורח חיים סימן תרכג סעיף יד.  

בשבת רגילה לא אומרים תפילות לפרנסה. בשבת שחל בה ראש השנה או יום הכיפורים אפשר לומר תפילה זו.

מקורות: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן תרכא סעיף י, מטה אפרים סימן תקפד סעיף כה, פסקי תשובות סימן תקפב הערה 21.

לכתחילה יש להיות במקום ולהניף את הכפרות מעל הראש, אך גם מי שעשו עבורו כפרות שלא בפניו, יצא ידי חובתו (ואין צורך בבגד שלו וכיו"ב).

מי שאין לו אפשרות לעשות בעצמו את הכפרות בתרנגולת, אלא רק כפרות בכסף, וישנה אפשרות שאחרים יעשו עבורו את הכפרות על תרנגולת שלא בפניו - עדיף שיעשה בעצמו את הכפרות בכסף. 

מקורות: כפרות שלא בפניו - ילקוט יוסף ימים נוראים עמוד עו, לוח דבר בעתו דיני ערב יום כיפור.