הבעש"ט תיקן לערוך סעודה שלישית ביום האחרון של פסח, הנקראת 'סעודת משיח'. בחו"ל עורכים את הסעודה בחג האחרון, ביום השמיני של פסח, החל השנה בשבת-קודש. בארץ עורכים אותה בשביעי של פסח, היינו ביום שישי.

בתחילת חג הפסח אנו עוסקים ביציאה ממצרים, ואילו בימים האחרונים של החג, כשנשלמה יציאת מצרים בקריעת ים סוף, אנו מתכוננים לגאולה השלמה שתבוא במהרה בימינו, ובה הקב"ה משקה את ישראל בארבע כוסות של נחמה. לכן נוהגים לאכול מצה בסעודה זו ולשתות ארבע כוסות יין (או מיץ ענבים טבעי), ולחזק את האמונה והציפייה לגאולה השלמה, ואת השמחה לקראתה.

מכיוון שהשנה (תשע"ה) שביעי של פסח חל ביום שישי, ערב שבת-קודש, וסעודה זו אינה 'סעודת מצווה' אלא מנהג, רצוי להקדים את תפילת מנחה, ולהתחיל את הסעודה לפני השעה 5 אחר הצהריים. יש לסיים אותה לפני שקיעת השמש, בשעה 19:06 בערך (ונשים יסיימו אותה לפני זמן הדלקת הנרות, בת"א – 18:44), כי משעה זו ואילך אסור לאכול בלי קידוש של שבת.

כהשלמה לסעודה זו, ובפרט מפני המגבלות בקביעות שנה זו, הציע הרבי מליובאוויטש לחגוג גם למחרת, ביום השבת, בסעודה השלישית, ולהמשיך ולהוסיף אז באופן של "כפליים לתושייה" את השמחה והעניינים של 'סעודת משיח' (כפי שהרבי נהג להשלים התוועדויות של חגים וימי שמחה בשבת שלאחריהם).

כאשר חג חל בערב שבת מתעוררת שאלה בדבר בישול (ואפילו הדלקת נרות) בחג לצורך השבת. מותר לבשל ולהכין אוכל בחג לצורך החג, אבל לא לצורך יום אחר, אפילו הוא שבת.

על כן תיקנו חז"ל את התקנה הנקראת 'עירוב תבשילין', שעיקרה הכנת תבשיל מיוחד מערב החג לצורך השבת, ועל-ידי כך מותר להוסיף לבשל ולאפות ולהדליק נרות וכו' גם בחג לצורך השבת.

וכך עושים זאת:

לוקחים בערב החג חתיכת בשר או דג (או תבשיל אחר) בנפח 27 סמ"ק לפחות (קרוב לנפח של קופסת גפרורים רגילה), וכמו-כן מצה שלמה. מניחים אותן בצד ומברכים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב", ומוסיפים: "בעירוב הזה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולתקן ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת". את המצה והתבשיל יש לשמור במקרר לפחות עד שמסיימים את כל ההכנות לשבת שנעשות בחג.

רב העיר או הקהילה (ולמנהג חב"ד – כל אדם) נוהג לעשות את עירובו במתכונת שעל-ידה הוא מזַכה ומוציא ידי חובה את כל מי ששכחו לעשות עירוב. מי שידע וזכר, אלא שהתעצל וסמך על עירובו של הרב, עליו לשאול רב מוסמך כיצד לנהוג (לדעת אדמו"ר הזקן אינו יכול לסמוך על עירוב זה, ויש מקילים).

חשוב לדעת שהעירוב מאפשר לעשות רק מלאכות שאפשר ליהנות מהן בחג עצמו, אבל אין הוא מתיר להתחיל בישול ביום שישי בסוף היום.

את ה'זרוע', שנוהגים לצלותה מעט באש, יש לצלות מערב שבת. המשתמשים ל'מרור' בשורש 'חזרת' צריכים להקפיד לטחנו מבעוד יום. לאחר מכן יש לאחסנו בכלי סגור.

המשתמשים בחסה השמורה מחרקים יכולים להסתפק בשטיפה בלבד, גם בשבת. חסה רגילה יש לנקות מבעוד יום מחרקים (שפשוף כל עלה בליפה עם דטרגנט סטרילי או נוזל לניקוי כלים, בריכוז דומה להדחת כלים; שטיפת העלים היטב במי ברז ובדיקה חזותית כנגד חלון מואר – לא כנגד השמש – לוודא שאין עליהם כתם כהה כלשהו). לאחר הבדיקה יש לייבש ולאחסן במקרר או בשקית ניילון סגורה.

מי מלח יש להכין מבעוד יום. מי ששכח - יכין רק את ההכרחי לטיבול, בריכוז נמוך.

לחרוסת נהוג להוסיף מעט יין, ויש לעשות זאת מבעוד יום. מי ששכח, ייתן תחילה את היין בכלי, יניח בו את החרוסת, ייצור עיסה דלילה, ויערבבנה בידית הכפית.

נהוג לעלות למפטיר בשבת שלפני יום השנה, כיון שאז מתחילה עליית נשמת הנפטר. לכן, במקרה זה עולים למפטיר בשבת חול המועד פסח (כשיום השנה חל בשבת, נהוג בחב"ד לעלות למפטיר בשבת זו, ולא בשבת שלפניה). 

בנוסף, נהוג לעלות ביום השנה עצמו, כאשר ביום זה קוראים בתורה. לכן, יש לעלות גם לאחת העליות בשביעי של פסח, אך אין צורך לעלות דווקא למפטיר.

מקורות: עלייה בשבת שלפני יום השנה – ברכי יוסף סי' רפד ריש ס"ק א. ס' המנהגים ע' 79. עלייה למפטיר כשיום השנה חל בשבת – יחוה דעת ח"ה סי' נט ס"ע ערה. ס' המנהגים ע' 79.        

נוסף על ההלכות הנוגעות לסוף זמן אכילת חמץ, ביעור החמץ וכדומה, יש עוד הלכות מיוחדות ליום זה.

מצה: אסור לאוכלה מן הדין מעלות השחר של היום ועד שמברכים עליה בליל הסדר. הספרדים, שנוהגים לאכול בפסח 'מצה עשירה' (שנילושה במיץ, ביין וכדומה), רשאים לאוכלה היום, כי אין יוצאין בה ידי חובה. ומנהג חב"ד שלא לאכול מהבוקר מכל המינים הכלולים בחרוסת ובמרור עד אחרי 'כורך' (ובחו"ל עד אחרי 'כורך' של הסדר השני).

תענית: מנהג הבכורים לצום היום, זכר לנס שניצלו ממכת בכורות. למעשה נהוג להשתתף בסעודת מצווה, כמו סיום מסכת, ואז פוקע חיוב התענית, כי גם זה 'זכר לנס'.

מלאכה: מותר לעשות מלאכה עד חצות היום – תלוי במנהג המקום. במקום שנהגו לעשות מלאכה (וכך רווח המנהג), מותר להתחיל כל מלאכה עד חצות, גם אם אין בה כלל 'צורך המועד'.

מחצות היום ואילך הוא זמן הקרבת קרבן פסח, שכל אדם מישראל חייב בו, ולכן נאסר זמן זה במלאכה, כעין יום טוב. משום כך, העושה מלאכה בזמן זה אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם, ומה שהוא משתכר בה יפסיד במקום אחר. אסור לעשות מלאכה אפילו בחינם, או לעצמו, ואף לצורך יום טוב (מותר רק על-ידי גוי). לכן אין לספֵּר יהודי אחרי חצות, וגם לא להסתפר בעצמו. אם שכח ליטול ציפורניו לפני חצות, יעשה זאת אחר-כך.

יש אוסרים חלב זה, וכמו-כן אוסרים לאכול בפסח בשר בהמה או עוף שאכלו חמץ בתוך הפסח. ויש מתירים אם הבהמה אוכלת גם מזון שאינו חמץ, שאז "זה וזה גורם", אף שבכך אנו נהנים מחמץ האסור בהנאה. ובבהמת נכרי מקילים יותר.

האוסרים כתבו שיש להכין קודם פסח בשר ועופות [ומוצרי חלב] בכמות הדרושה לכל ימי הפסח, או לקנות ממקום שבו משגיחים שאין מאכילים את בעלי-החיים חמץ בפסח.

לעומת זה, ב'אגרות משה' כתב, שעל-פי הראשונים יוצא, שמצד הדין גם בהמה האוכלת רק חמץ בפסח אין מקום לאסור את בשרה ואת חלבה באכילה, אף לא למדקדקים, ואף בהמת יהודי האוכלת חמץ אין לאסור את אכילתה מצד הדין. אך בזה יש מקום לבעל נפש להחמיר על עצמו.

אמנם למעשה נתקבל המנהג להחמיר שלא לאכול בשר (ועוף) ולא לשתות חלב מבהמה שאכלה חמץ בפסח, לפחות בתוך עשרים וארבע שעות מאכילת החמץ, משום שאפילו לשיטת המתירים ראוי לבעל נפש לפרוש מזה. ועוד, שמשום חומרת חמץ בפסח שומעים אנו למחמירים.

ויש מושבים בארץ הנוהגים זהירות יתרה אף קודם פסח, וחדלים מהאכלת חמץ לבהמות יממה לפני חליבת החלב המשוּוק בפסח.

מקורות: ע"ז מט,א. יומא פב,ב. שו"ת: אגרות משה או"ח ח"א סי' קמז. מהר"ם שיק סי' ריב. ערוגת הבושם סי' קלח. שו"ע סי' תמח ס"ז, שע"ת ס"ק ז [בשו"ע השלם: יז], משנ"ב ס"ק לג, ופסקי תשובות ס"ק לג, וש"נ. שערים מצויינים בהלכה על קיצושו"ע סי' קיז ס"ק יז. נטעי גבריאל הל' פסח ח"א פנ"ז ס"י-יג.
(1422)

כיון שלא מניחים על שולחן האוכל סירים חמים, עירוי המים הרותחים בנוסף לכיסוי ה-p.v.c  הוא חומרה יתירה. כאשר יש חשש קלקול לשולחן ניתן לוותר על עירוי הרותחים ולהסתפק בכיסוי ה- p.v.c.

מקורות:  דרכי תשובה יורה דעה סימן קכא סעיף קטן סח, אז נדברו חלק ז סימן נט.

יש לנקות את המקלדת במחשב נייד או נייח באמצעות שאיבה עם שואב אבק, או ספריי לחץ אויר השואב את הלכלוך והפירורים מבין המקשים. בנוסף יש לעבור כמובן עם מטלית ספוגה בחומר ניקוי על המקשים.

ברבים מהתכשירים האלה יכולים להיות רכיבים המופקים מן החי, ומהם העלולים להכיל חמץ, כגון אלכוהול.

יש דיון אם מותר לסוך את הגוף בחומרים האסורים באכילה, וכל-שכן בחמץ האסור בהנאה. אמנם רובם ככולם פגומים אפילו מאכילת כלב, וגם אם הם נוגעים במאכל או נכנסים לפה, אין בהם איסור מן הדין (אם יוצרו לפני פסח). ובפרט לכל השנה.

ובכל-זאת רבים נזהרים בשפתונים ובקרם ידיים שיהיו בהכשר לפסח.

כמובן הטוב ביותר הוא שתשיגו מבעוד מועד מפיות נייר עם הכשר. אם לא תצליחו להשיג, אתם יכולים לשפוך מעט יוד צהוב על מפית ואם היוד נהפך לכחול זהו סימן שהעמילן עשוי מחמץ. אם היוד נותר בצבעו, מותר להשתמש במפיות בפסח.

מקובל להשתמש בקרש חיתוך מיוחד לפסח, כיון שבקרש הרגיל עשויים לחתוך מאכלים שאסורים בפסח, וכן משתמשים בסכינים שחותכים בהם חמץ. מי שקשה לו לקנות קרש מיוחד לפסח, יכול להכשיר את הקרש הרגיל, ואם יש בו חריצים עליו להחליק אותם לפני ההכשרה עם נייר זכוכית. 

מקורות: שולחן ערוך סימן תנא סעיף ח וברמ"א סעיף טז.  

בחו"ל עורכים את הסעודה בחג האחרון, ביום השמיני של פסח, החל השנה בשבת-קודש. בארץ ישראל עורכים אותה בשביעי-של-פסח, היינו ביום שישי.

בתחילת חג הפסח אנו עוסקים ביציאה ממצרים, ואילו בימים האחרונים של החג, כשנשלמה יציאת מצרים בקריעת-ים-סוף, אנו מתכוננים לגאולה השלמה שתבוא במהרה בימינו, ובה משקה הקב"ה את ישראל בארבע כוסות של נחמה. לכן נוהגים לאכול מצה בסעודה זו ולשתות ארבע כוסות יין (או מיץ ענבים טבעי), ולחזק את האמונה והציפייה לגאולה השלמה, ואת השמחה לקראתה.

 כהשלמה לסעודה זו, ובפרט מפני המגבלות בקביעות שנה זו, הציע הרבי מליובאוויטש לחגוג גם למחרת, ביום השבת, בסעודה השלישית, ולהמשיך ולהוסיף אז באופן של "כפליים לתושייה" את השמחה והעניינים של 'סעודת משיח' (כפי שנהג הרבי להשלים התוועדויות של חגים וימי שמחה בשבת שלאחריהם).

מקורות : שו"ע אדמו"ר הזקן סי' רמט ס"ה-ז. סה"ש תנש"א ח"א עמ' 444. לקוטי שיחות חכ"ב עמ' 218. התוועדויות תשמ"ח ח"ג עמ' 76. וראה ב'לוח השבוע' בגיליון 'התקשרות' לשבת זו.
(1319)

לפנינו תשובת הרב לכמה שאלות שהגיעו למערכת.

שאלה: מתי תהיה תפילת מנחה, ומתי יסיימו את הסעודה?

תשובה: יש להתפלל מנחה לפני תחילת הסעודה. את הסעודה מסיימים לפני זמן הדלקת נרות. במיוחד צריכות הנשים לסיים מוקדם, כך שיהיה להן מספיק זמן לחזור ולהדליק נרות שבת.  
 
שאלה: האם חשוב לערוך את הסעודה דווקא בערב שבת, ואי אפשר להסתפק בסעודה בשבת עצמה?

תשובה: בשיחותיו הקדושות הורה הרבי לערוך את הסעודה דווקא בערב שבת (לקו"ש חכ"ב עמ' 218, סה"ש תנש"א ח"א עמ' 444. וכן בשיחה שאינה מוגהת, התוועדויות תשמ"ח ח"ג עמ' 76). בנוסף למפורש בשיחות, מספר הרב יוסף יצחק שי' ליברוב, מהשלוחים לאה"ק בשנת תשל"ח (בה הייתה קביעות כבשנה זו), שהוא התקשר למזכירו של הרבי הרב חודקוב ע"ה לשאול מתי לערוך סעודת משיח באה"ק. הוא שאל כיון שבכפר חב"ד היו רגילים לעשות את הסעודה בקביעות זו בשבת עצמה, כמו אצל הרבי. הרבי היה על קו הטלפון והורה לעשות זאת ביום שישי – שביעי של פסח.

שאלה: האם חשוב להתחיל את הסעודה לפני "שעה עשירית"?

תשובה: מאחר וזו סעודת יום טוב והתוועדות חסידית, דינה כסעודת מצווה, ואין צורך להקפיד להתחיל לפני "שעה עשירית". כשחלו ראש השנה ושמחת תורה בערב שבת קודש, הרבי היה נוטל ידיו להתוועדות לאחר שעה עשירית , ואף ציווה להכריז שמי שלא נטל – ייטול ידיו עד השקיעה.

שאלה: האם יש טעם רוחני לאי אכילת חמץ בשבת זו, או שמדובר רק בלית ברירה?

תשובה: העובדה שאין חמץ בשבת זו הצמודה לחג הפסח, משמעותה המשכת קדושת חג הפסח גם בשבת (על אף שהחג עצמו הסתיים כבר). כך אמר הרבי בשיחת אחרון של פסח תשנ"א (סה"ש ח"א עמ' 436 הע' 1): "ולהעיר, שכשחל [אסרו-חג] בשבת – אין בו חמץ כלל, והסעודות דשבת הם באכילת מצה דווקא, שבזה ניכר יותר ההמשך והשייכות לחג הפסח". 

שאלה: האם השלמת הסעודה בשבת קודש היא טעימה בלבד, או שמדובר בנטילת ידיים לסעודה?

תשובה: על השלמת הסעודה התבטא הרבי (התוועדויות תשמ"ח ח"ג עמ' 76): "ולהמשיך ולהוסיף – באופן ד'כפליים לתושייה' - ביום השבת שלאחרי זה". בפשטות כוונת הדברים היא לערוך סעודה ממש כרגיל, לאחר תפילת מנחה ביום שבת קודש. וכן מסר מזכירו של הרבי, הרב י"ל שי' גרונר ('התקשרות' גיליון מ"ה).

יש המקלים ומתירים לאכול קטניות עד לזמן כניסת החג, אך למעשה נהוג להחמיר ולא לאכול קטניות גם בזמן זה (לנוהגים כך כל משך החג). 

מקורות: נטעי גבריאל פסח ב פרק לח סעיף יד.