תשובת הרב
בכיריים יש שלושה חלקים ודינם שונה זה מזה: א) המבערים עצמם, שגם אם נשפך עליהם תבשיל, הוא נשרף ואינו אוסר. ב) המסגרות ('חצובות') שעליהן מניחים את הסירים. אם נשפך עליהן תבשיל שלא נשרף, ובתוך 24 שעות נשפך עליהן תבשיל מהמין הנגדי, הן נאסרות, והכשרתן היא בעירוי רותחים (לפי אדמו"ר הזקן ולפי ילקוט יוסף – עירוי רותחים, לפי המשנה ברורה – ליבון קל). ג) המשטח התחתון (שאינו בא במגע עם הסירים), שאם נשפכו עליו תבשילים חלביים ובשריים בתוך 24 שעות, הכשרתו בעירוי רותחים.
הטוב ביותר הוא לקבוע את השימוש בכיריים לסוג מאכלים אחד בלבד – חלבי או בשרי, ולסוג הנגדי להשתמש באמצעי בישול אחר, ובמיוחד אם מבשלים או מחממים עליהן תבשילים בשריים ותבשילים חלביים העלולים לגלוש, כמו חלב או דייסה.
כיריים המשמשות לכל הסוגים, יש להתייחס אליהן כאל כלים לא-כשרים. קודם שמבשלים תבשיל העלול לגלוש, או קודם שצולים עליהן כבד או חציל, יש לצפות היטב את המסגרות ואת המשטח שתחתיהן ברדיד כסף עבה.
בשעה שמבשלים סוג אחד, יש להרחיק מהסיר כל כלי מהסוג הנגדי. באין ברירה, כשמבשלים משני הסוגים בו בזמן, יש להרחיק את הסירים זה מזה, ולהיזהר במיוחד כשמעבירים מכסה או מצקת חלביים מעל כלים בשריים ולהפך. מקורות : שו"ע אדה"ז סי' תנא סכ"ד. שם סי' תנא סעיף יג בהגהה. משנ"ב ס"ק לד. ילקוט יוסף ח"ה (מועדים) עמ' 364. 'הכשרות' (להרב יצחק פוקס) פ"א ס"כ, וש"נ. (1462) |