אלפי שליחי הרבי ברחבי תבל מצפים כל שנה לשבת מברכים חודש כסלו. זו השבת שבסמוך לה הם נפגשים יחד, בכינוס השלוחים העולמי. השבת הזאת נקבעה באורח מסורתי לקיום הכינוס, מפני שהשאיפה הייתה להתכנס בהזדמנות הראשונה אחרי חודש תשרי שבה הרבי מקיים בוודאות התוועדות בשבת, ושבתות מברכים היו זמן קבוע להתוועדות.

קשה להפריז בחשיבותו של המפגש הזה בעבור השלוחים החיים כל ימות השנה בקצות עולם. זו ההזדמנות בעבורם לפגוש חברים, לדון יחד בבעיות ובאתגרים משותפים, לשמוע דברי חיזוק והתעוררות, ובעיקר למלא את המצברים בכוחות נפש לעוד שנה של שליחות ופעילות למען עם ישראל.

אתגר הבדידות

השנה השלוחים זקוקים עוד יותר לכינוס הזה. אמנם על כולנו עוברת שנה קשה, שבה החיים הרוחניים והגשמיים השתנו שינוי ניכר, אבל אין ספק שהאתגרים שהקורונה מציבה לפני השלוחים גדולים שבעתיים.

אנחנו, אם איננו יכולים להתפלל בבית הכנסת, ביכולתנו לעשות מנייני חצרות ומרפסות. מה יעשה שליח בסטוקהולם ובהמבורג, בלגונה-ביץ' ובביגהמטון, בברילוצ'ה ובהאנוי? במקומות רבים, גם בזמנים רגילים, לא קל לארגן מניין. עכשיו בתי הכנסת סגורים כבר חודשים רבים. אין תפילות, אין שיעורי תורה (במתכונת רגילה), אין אירועים.

גם בשנים כתיקונן השלוחים מתמודדים עם אתגר הבדידות. במקומות רבים הם המשפחה היחידה השומרת תורה ומצוות, קל וחומר משפחה חסידית. השנה הבדידות העמיקה, כי גם המפגש עם עוד יהודים שבאים להתפלל או ללמוד נעשה נדיר או בלתי-אפשרי.

מגבלות הבריאות פגעו פגיעה קשה גם בפעילותם של השלוחים. השנה לא היו סדרי פסח המוניים ותהלוכות ל"ג בעומר, לא קייטנות ולא הקפות שניות ברוב עם. כאן בארץ נמצאו פתרונות בדמות משאיות שמחה שסבבו ברחובות, אבל ברחבי העולם החלופות האלה אינן מעשיות בדרך כלל.

ולכל זה מתלווה הפגיעה הכלכלית. במקומות רבים השלוחים שוכרים מבנים לצורך פעילותם, ומצליחים לשלם את הוצאות השכירות בעזרת התרומות או ההכנסות מהפעילות. כשאין מבקרים ומתפללים, מטיילים וסועדים, וכשגם רבים מהתורמים ספגו מכה קשה – אפשר לשער את המשמעות הכלכלית בעבור השלוחים.

ניתנו הכוחות

במציאות הזאת הכינוס העולמי חיוני  עוד יותר כאוויר לנשימה, אבל גם אותו אי-אפשר לקיים במתכונת הרגילה, אלא באמצעים הטכנולוגיים. אלה האתגרים שיידונו השנה במהלך ימי הכינוס, ובמאות הסדנאות הווירטואליות שיהיו במהלכו.

משפט המפתח שעומד לנגד עיני השלוחים הוא מאמר חז"ל, שהרבי נהג להזכירו תכופות – "אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו". לאמור, הקב"ה אינו מטיל על האדם משימה שאין הוא יכול לעמוד בה. אם הוצג לפנינו אתגר כלשהו – ניתנו לנו הכוחות והאפשרויות להתמודד עימו ולצלוח אותו.

ואולי דווקא מהמכה העולמית נוכל ללמוד איך אפשר שכל העולם יתאחד יחד, אבל הפעם לא להתגוננות מפני נגיף, אלא לקבלת פני משיח צדקנו, ולתיקון העולם כולו במלכות ה', כחזון הנביאים – "אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה', לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד".

התמונה הקבוצתית מאשתקד שלא תצולם השנה (צילום: שימי קוטנר(